וַיָּבוֹא אֵלַיִךְ מַלְאַךְ
הָאֱלֹהִים ;
וַתֹּאמְרִי אֵלָיו
הָבָה לִי מְנוּחָה
וְאִם אֵין
מֵתָה אָנִֹכי;
וַיַּעַן מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים
וַיֹּאמֶר
אֶל תִּירְאִי
מְנוּחָתֵךְ שְׁלֵמָה;
וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיךְ
וְתִרְאִי צֶאֱצָאֶיךְ
בָּנִים וּבָנוֹת אֲשֶׁר
יָלַדְתְּ
מִתּוֹךְ הָעֲקֵדָה;
זַרְעֵךְ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן;
וַיָּבוֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים
וַיֵאָסְּפְךְ
וָיִסְפֹּד
וַיֵבְךְּ;
-------
לסבתא. זו שלא תשוב עוד. לעולם.
ולהבדיל, תודה לאפרת. אין כמוך.
תגובות
יש כאן שיר שקשה מאוד לעכל בבת אחת,
כאן היה צריך לבוא פיסוק הרבה יותר מפורט,
הרבה יותר.
יעקב.
והמחשב שלי לא נותן לי לשנות פונט.
בס"ד
זה קצת חשוב לי. [קצת הרבה אפילו]
תודה
חבל.
[ולא מצאתי מילים פחות אמיתיות
כמעט ולא מצאתי כלל]
כתוב בסגנון מיוחד. מרגישים שהסבתא הותירה חותמה על השיר. יש כמה טעויות כתיב, אבל ניחא.
יהי זכרה ברוך.
אני מתאר לעצמי שהעקידה מכוונת לשואה.
סגנון תנ"כי- ממש אפשר לראות את הנביא שעומד ומדבר.
אהבתי.
אבל רעיון יפה.
אושרית יקרה, בביכורים התלבטתי איך להגיב לך וחיכיתי שתבואנה המילים, הערב נכנסתי לראות אם כאן יש תגובות וגיליתי שאת מחכה לעוד, ובכן לא אחכה יותר: אני חושבת שעשית שימוש מאד הוגן ברעיון, ואני מודה כי המהלך שעשית כאן שבה אותי לחלוטין: תיאור כל המנוחה הזו במשך כל השיר, ומילה אחת בסוף שמסובבת את השיר בחדות לכיוון אחר, למקום אחר, להסתכלות של מישהו אחר. אני חושבת שאני אוהבת את מלאך הא-להים שסיפרת לי עליו, הוא יודע מה הוא עושה. את מה שסבתא רוצה. ועם זאת, הוא מרגיש אותך, ובוכה איתך. מדהים כמוך.
ברוך דיין האמת, אל תתעצבי אל ליבך ליותר מידי זמן, זה יפגע בנחת הנצחית של סבתא ז"ל.
[ראית שכתבתי שזה נלקח ממך?]
אני כל-כך מודה על דברים שנאמרים מעומקו של לב.
[ובעיקר בעיקר, על השורה האחרונה.]
אוהבת.
מאוד- מאוד.
נהנתי לקרוא..