כמה אנשים גרים ברחוב נווה שאנן 17 בתל אביב? אם תשאלו את מערכת בתי המשפט, המספר הוא אינסופי. "נווה שאנן 17" הייתה התשובה הקבועה ששימשה מסתננים בתל אביב כשעמדו לדין בגין עבירות פליליות ונשאלו מה כתובתם. אף שברור היה כי מדובר בכתובת פיקטיבית שלא ייתכן שכל המסתננים גרים בה, בית המשפט שיחרר אותם ממעצר. זו אחת הדוגמאות שמביא יונתן יעקובוביץ, ראש תחום הסברה במרכז למדיניות הגירה ישראלית, כדי לשקף את המדיניות הסלחנית של בתי המשפט כלפי העבריינות הגואה בקרב המסתננים.

"הייתה תקופה שכל המסתננים נתנו את אותה כתובת, אבל זה לא מעניין את השופטים", אומר יעקובוביץ. "הם משחררים אותם בלי שום תנאי או בתנאים מגוחכים כמו עירבון של אלף שקל. ההליך הפלילי הרגיל לא יעיל נגד המסתננים, שאינם אזרחים ויש להם נורמות כיבוד חוק נמוכות יותר. כך נוצרת אנרכיה וזילות של שלטון החוק".

הטענות הללו קיבלו חיזוק השבוע, לאור הנתונים שנחשפו בכאן 11, לפיהם מתוך 860 כתבי האישום שהוגשו בשנת 2018 על ידי מחלקת התביעות של המשטרה נגד מסתננים, 393 הוגשו במחוז תל אביב, ובעיקר בתחנות בדרום העיר. כעת מתברר כי כמחצית מאותם כתבי אישום, רובם בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים - פשוט נמחקו.

מחיקת כתבי האישום נובעת מהקושי שבאיתור המסתננים העבריינים, לאחר שבית המשפט בחר שלא להיענות לבקשת המשטרה ושחרר אותם לא פעם בלא תנאים או ערבויות, למרות הידיעה הברורה שלא תהיה דרך לעקוב אחר מקום הימצאם לאחר מכן.

המשטרה לא מדווחת

"השופטים לא נושאים שום אחריות בגין הפעולות שלהם", מאשים עו"ד שמחה רוטמן, מנהל הפעילות בתנועה למשילות ודמוקרטיה. "נכון להיום, אנחנו לא יודעים מי השופטים הללו. אין שום מערכת של היזון חוזר שבאה ואומרת לשופטים 'טעיתם', ומאפשרת שנשיא בית המשפט לא ישבץ אותם בתיקי מעצרים כגון אלה. אם מדובר במקרים שיטתיים, אולי צריך לשקול במקרים קיצוניים להוציא אותם מתפקידי שפיטה? המערכת לא מפעילה שום בקרה פנימית על הדברים הללו. הציבור, שאמור להפעיל את הבקרה הזאת, לא חשוף לנתונים הללו כי מערכת המשפט אינה מתנהלת בשקיפות. התוצאה היא ריכוז גדול של סמכות, דבר לא טוב בשום מבנה של משטר".

בעבר הלא רחוק התקיים נוהל קבוע כלפי מסתננים שנחשדים בעבירה - הם היו מוחזקים במתקן סהרונים או חולות, היות שאינם אזרחי המדינה ואינם חלק מהמרקם החברתי, עד שבית המשפט העליון פסל את הנוהל. "במדינות אחרות, אם תייר עושה את העבירה הכי קטנה, לא מנהלים נגדו הליך הוגן, אלא מגרשים אותו באופן מיידי. כאן לא מספיק שלא מגרשים אותם, אלא שמערכת המשפט גם לא מאפשרת למדינה להפעיל את נוהל הרחקת המסתננים שנחשדו בפלילים. את המחיר על העלייה בפשיעה אף אחד מהם לא משלם".

"בשנייה שמישהו נכנס לכאן שלא כחוק, הוא כבר עבר עבירה שעליה הוא צריך לשבת בכלא", מזכיר עו"ד רוטמן, "בטוב ליבה החליטה המדינה שבגלל ההבנה למצוקה שלהם, למרות שזאת עבירה פלילית היא מתעלמת מכך. המנגנון של המשפט הפלילי נועד להגן על אזרחי המדינה מפני רדיפה משטרתית, הוא לא נועד לאנשים שאינם אזרחי המדינה השוהים בה שלא כחוק. כמו שיש מאסר על תנאי, כאשר יש אדם שאינו אמור להיות פה, אם הוא עובר עבירה – אפילו אם מדובר במעבר באור אדום – צריך למצות נגדו את ההליכים".

לדעתך היה צריך לעצור את כולם עד תום ההליכים?

"אם זה אדם שיכול לתת ערובה רלוונטית, או שמתאפשר כלפיו איזוק אלקטרוני, אין צורך שיישב בכלא. ברגע שאדם שוהה פה שלא כחוק, המדינה לא צריכה לנהל נגדו הליך פלילי. בשנייה שהוא עבר עבירה, צריך להעלות אותו על מטוס ולשלוח אותו הביתה".

לא רק בתי המשפט נמצאים בסיפור. לדעת יונתן יעקובוביץ, הבעיה היא במשטרה שאינה מפרסמת את הנתונים למרות בקשות חוזרות ונשנות, ולכן בתי המשפט אינם מכירים בחומרת המצב. "כבר מזמן ביקשנו את הנתונים שפורסמו השבוע ולא ממש קיבלנו. המשטרה מחזיקה בנתונים הללו יותר משבע שנים ולא עושה איתם דבר. אנחנו מתחננים שיפרסמו אותם, בשם חופש המידע, כדי שהשופטים יראו את היקף הבעיה. אחרת אי אפשר לבוא בטענות לבית המשפט. הם סירבו להעביר את המידע כדי לא לתייג את האוכלוסייה ולא לפגוע ברגשותיהם. בסוף העבירו את המידע ורק באופן חלקי".

בכמה מקרים, בעקבות ריבוי מקרי שוד שנעשו בידי מסתננים, שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב כבר ביקשו להחמיר את הענישה, בטענה שמדובר במכת מדינה. אולם בית משפט העליון לא אפשר זאת, וקבע כי אי אפשר להחמיר ענישה על סמך מוצא. "לא מדובר במוצא אלא במעמד", אומר יעקובוביץ. "בנוסף לכך, בית המשפט החליט כי כדי לקבוע שמדובר במכת מדינה, חייבים לבסס זאת על נתונים. אבל המשטרה איננה מספקת את הנתונים לבית המשפט, ואף עושה מאמצים כדי לא לספק אותם בשבילנו כדי שנפרסם אותם בעצמנו".

"החוק מאפשר לעצור חשוד עד תום ההליכים אם יש חשש להימלטות, והנתונים שמתפרסמים מוכיחים באופן חד משמעי כי כשמדובר באוכלוסייה של זרים, שאין להם כתובת, משפחה, מקום עבודה קבוע או אפילו זהות ברורה, החשש הזה ברור ומוחשי. על בתי המשפט לעצור חשודים כאלה עד תום ההליכים, או בתנאים מגבילים מאוד, בכל מקרה שחשוד נעצר. נתוני הפשיעה הגבוהים שפרסמנו לפני כחודש, אשר מראים כי שיעור השתתפותם של המסתננים בפשיעה גבוה במאות אחוזים משיעורם באוכלוסייה, וכן הנתון המזעזע על סגירת מאות תיקים בגלל היעלמות החשודים, מחייבים שינוי גישה וחשבון נפש במערכת אכיפת החוק".

המערכות מאשימות זו את זו

בעוד בתל אביב התחושה היא שבאופן יחסי יש התעלמות מהפרות החוק של המסתננים, לא מעט בשל טענות הארגונים השונים על שיטור יתר נגדם, במקומות אחרים המצב שונה. בפתח תקווה מנסים למצות מול המסתננים את מסגרת החוק הקיימת, כדי למגר את התופעה עד כמה שניתן. כחלק מפרויקט התחדשות של מרכז העיר, הוחלט להעלות את הנושא בסולם סדרי העדיפות. "חלק מההתחדשות כולל מלחמת חורמה בדירות מחולקות, עסקים שמוכרים אלכוהול ועסקים שמעסיקים זרים בניגוד לחוק", אומר רמי גרינברג, ראש עיריית פתח תקווה. "אנו מטפלים בכך בנחרצות ללא פשרות, על פי חוק, ואף אחד לא יפריע לנו בזה. כל מי שפועל באלימות ובצורה שאינה על פי חוק, נמצה עמו את הדין עד תום. זאת החובה שלי כראש העיר, לדאוג לביטחון התושבים. אם נפעל נגד כל הגורמים מסביב, זה מה שיגרום לצמצום התופעה וזאת המטרה".

בעוד מאות המסתננים העבריינים מסתובבים ברחובות תל אביב בלא חשש, שתי המערכות המרכזיות האמונות על האכיפה מתכתשות ביניהן, ומפנות את האצבע המאשימה זו כלפי זו. גורם בכיר במשטרת ישראל מסר ל'בשבע' כי יש תסכול גדול בתחנות המשטרה, בעיקר בתחנות הדרומיות במחוז תל אביב, אשר עמלות על השגת הראיות והגשת כתבי האישום. "נוכח העובדה שפעם אחר פעם בית המשפט משחרר את הזרים הללו, בחלק גדול מהפעמים בלי תנאים מגבילים נאותים, קשה מאוד לאתר אותם בהמשך, ומשם הדרך למחיקת כתב האישום קלה מדי".

מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר בתגובה: "איתורם של נאשמים בתיקים נתון לסמכותם של גורמי האכיפה (המשטרה). על פי רוב במקרים אלו, כתבי האישום המוגשים לבית המשפט אינם מלווים בבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים. משכך, וככל שגורמי האכיפה אינם מצליחים לאתר את הנאשמים ולהביאם לדיון, אין בידי בית המשפט ברירה אלא למחוק את ההליך".