התחלה: לפני 30 שנה. נולד בירושלים, ואת עיקר ילדותו העביר בשכונת גבעת זאב. הבכור מתוך ארבעה ילדים.
הורים: האב, האוורד (58), יליד מנצ'סטר שבאנגליה. עלה ארצה עם גרעין חברים של בני עקיבא, יועץ עסקים במקצועו. האם שרלי (55), ילידת סקוטלנד, עלתה ארצה לבדה בגיל 17 ולמדה אחיות וסיעוד. למרות השנים הרבות בארץ, עדיין מורגשים הגעגועים למשפחה שמעבר לים.
גבעת זאב: עד גיל שמונה גר בגבעת זאב. "רוב חברי הגרעין שעלו עם אבא גרו איתנו בשכונה בקהילה מגובשת". זוכר בעיקר ילדות של חופש ושמחה. "ההורים הטמיעו בנו אהבת הארץ גדולה".
עוזב: בקיץ של סוף כיתה ג' ארז מזוודות ועבר עם משפחתו לאנגליה. "אבא שלי היה מדען מוכשר בכימיה, וחבר הציע לו עבודה טובה בחברה למחזוּר אלומיניום במנצ'סטר. היה ברור לכולנו שמדובר בנסיעה זמנית בלבד. לרגע לא חשבנו להישאר שם".
התאקלמות 1: בתקופה הראשונה התקשה להשתלב במקום החדש. רגע מעליב במיוחד היה כאשר הגיע לבית הספר היהודי המקומי ואחד הילדים ניגש ושאל "מאיזה חלל באת?". "מאוד נפגעתי ממנו". למרות הקשיים, הצליח בסופו של דבר להשתלב חברתית ולהצטיין בלימודים.
געגועים: שלוש שנים נשארה המשפחה בחו"ל. "אני יכול לומר שהיסודות הכי חזקים לאהבה שלי כמבוגר לארץ התבססו בשנים שהייתי שם. הייתי יושב על הרצפה וממרר בבכי מרוב געגועים לארץ".
רוצה הביתה: "אלו לא היו געגועים פרטיים אלא געגועים למדינה שלי, להווי. בעיקר הייתה חסרה לי התחושה של בית". זוכר מקרה ביום העצמאות כשבית הספר אירח משלחת מיוחדת של חיילי צה"ל וניתן לו תפקיד בטקס להעניק פרחים לחיילים. "ניגשתי אליהם, לחשתי לחייל באוזן: 'אני גם ישראלי', ורצתי מהבמה בוכה".
חוזר: בגיל 11 שב עם משפחתו ארצה. "הייתי לקראת חטיבת הביניים וההורים שלי הבינו שזה הזמן לחזור. אבא המשיך לעבוד בחברה בשלט רחוק, ופעם בשבועיים טס לשם לכמה ימים. זה החזיק מעמד כמה שנים טובות".
כישרון: כבר בילדותו הוכיח כישרון מיוחד בציור והביא לידי ביטוי את הצד האמנותי שבו. "תמיד היה אפשר לתפוס אותי משרבט על דפים ומחברות". הקומיקס הראשון שלו התפרסם כשהיה בכיתה ו' בעיתון היהודי המחוזי בצפון-מערב אנגליה. העורכת הייתה אמו של אחד מחבריו לכיתה. "זה היה משהו פשוט על כלבלב שמדבר".
התאקלמות 2: גם ההתאקלמות מחדש בישראל הייתה לא פשוטה בשבילו. "הכול היה נראה חצי מוכר וחצי זר. הייתי צריך להתרגל לדבר עברית מחדש. היו לי למזלי חברים טובים שעזרו לי". את חטיבת הביניים החל בישיבת מקור חיים.
על הצוק: מדי שנה נסע עם משפחתו לחופשת קיץ באנגליה. "במהלך החופשה היינו נוסעים לשבועיים לאיזה אי בסקוטלנד, שוכרים בקתה ומבלים". כשהיה בן 14 יצא באחד הימים מהבקתה לטיול ספונטני באזור. "מאחורי הבקתה היה הר גבוה וצוק מדהים שמשקיף על הים".
הצילו: תוך כדי הסיור נקלע לפתע למצוקה כשהוא תקוע על הצוק בין שמיים לארץ ותהום פעורה מתחתיו. "לא יכולתי לזוז פסיעה. זה היה פחד מוות. אף אחד לא ידע שאני שם, הייתי לבדי ופשוט זעקתי לה' שיציל אותי".
השראה: רגע אחרי כן הוא זוכר את עצמו רץ במורד ההר לכיוון הבית. "הייתה לי תחושה של הקלה ושמחה עצומה. הבנתי שקיבלתי את החיים שלי במתנה". בהשראת המקרה הזה החליט ליצור סדרת קומיקס על חברת הצלה בהרים. "החלום שלי היה להוציא מזה סדרת ספרים שתפורסם בעולם".
חלק ממנו: כל השנים היה מצייר קומיקס לדמויות מחברת ההצלה שהמציא. כשבגר התפתח מבחינה אמנותית והתמקצע בתחום. כבוגר הישיבה התיכונית חורב בירושלים, "הציור היה תמיד חלק ממני. הייתי מצייר בשיעורים כדי להתרכז. ראש הישיבה הרב מוטי אלון מאוד דחף ועודד אותי לצייר".
מצייר גמרא: בהמשך פנה לישיבת ההסדר הכותל. "חששתי שבעקבות לימוד הגמרא הציור ייפגע. הרב אלון אמר: 'אדרבה, אם צריך יבנו לך תוכנית אישית שתוכל להמשיך וליצור'". וכך, בשיעורי הגמרא היה מסכם את הסוגיות באמצעות קומיקס ותולה את יצירותיו על לוח המודעות. החברים והצוות קיבלו את היוזמה המקורית בהתלהבות.
צבא: את שירותו הצבאי עשה בחיל התותחנים. גם בצבא, מתברר, הכירו בכישרון הציור וכשהיה אפשרי באו לקראתו. "התגייסתי כמה חודשים לפני הגירוש מגוש קטיף. קצת אחרי העקירה היינו בגבול מול עזה והפגזנו. תוך כדי הפעילות, בזמנים מסוימים המפקדים אישרו לי לצייר".
החצי השני: בת אל (27), שותפה מלאה ביצירת הספרים. "ששנינו אמנים בנשמה. בת אל היא אמא מופלאה ואמנית. היא המנוע להכול".
הנחת: ארבע בנות. הגדולה רעות (7), אחריה נעמה (5), אילה (4) והנסיכה נאוה-אורה בת השנתיים וחצי.
יוני הי"ד: כשהיה בן 16 איבד בפיגוע בתל אביב את חברו הקרוב יוני ג'סנר הי"ד, בחור ישיבה מסקוטלנד שהיה בן בית במשפחת אפשטיין. "יוני היה כמו אח גדול בשבילי".
אבידה: אחרי לכתו חש אבידה גדולה. "כדרכם של אנשים גדולים, רק אחרי מותם מגלים מי הם היו באמת. למדתי שיוני הקדיש כל דקה לעם ישראל ולקהילה היהודית בסקוטלנד. הוא היה פעיל שם בבני עקיבא, בבית אבות ואפילו בחברה קדישא. חי חיים בעלי משמעות".
התובנה: עד אז השאיפות בציור הסתכמו בדמויות של חברת ההצלה וכל מה שרצה היה לחבר מהן סדרת קומיקס בינלאומית. "מאז הרצח הבנתי שליצור קומיקס בשביל כסף או פרסום זה בזבוז של הכוחות שהקב"ה נתן לי. למדתי מיוני שצריך לנתב את הכוחות שלנו למען עם ישראל".
מאבטח: בתחילת הדרך חיפש עבודה "בקומיקס משמעותי-תורני-ישראלי", אך כולם המליצו לו לחפש אפיק פרנסה אחר. לפרנסת משפחתו הצעירה עבד כמאבטח בגן ילדים ביישוב במשך שנתיים. "תקופה נפלאה שבה התחברתי לעולם הילדים".
ראש יהודי: תוך כדי העבודה כמאבטח המשיך לצייר. אחד ההורים בגן היה ישראל זעירא, מייסד ארגון 'ראש יהודי', שהתרשם מהכישרון והציע לו ליצור סדרת ספרים של קומיקס על חגי ישראל. הוא כמובן נעתר מיד להצעה.
ספרים רבותיי ספרים: זה התחיל בקטן ודי מהר, בעקבות תגובות חמות מקהל הקוראים, ספריו הפכו לסדרות מצליחות ופופולריות. "אנחנו עוסקים בהפצת יופייה של התורה ושמחת היהדות באמצעות קומיקס. המטרה היא לגעת בלבבות".
הגיע הזמן: עד כה יצאו שבעה ספרים בסדרה המצליחה 'הגיע הזמן', עם משפחת יומטוב ועזריאל כבש הזמן שמקפיץ את כולם במסעות אל מעמקי העבר היהודי. הסדרה מקשרת אירועים היסטוריים של עם ישראל ומועדי ישראל להווה, "עם העוצמות והמסרים של העבר".
האסימון נופל: רק כשהרימו אליו טלפון מלשכתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל והציעו להוציא סדרה על הרב ומשנתו - נפל האסימון שזהו, הוא עמוק בעולם הקומיקס התורני. אז עזב את העבודה כמאבטח והתמקד ביצירה.
אביהם של ישראל: לקט של סיפורים מתוך חייו של הרב בקומיקס. אחד הספרים הוא הגדה של פסח, ושני ספרים עלילתיים על הלכות שמיטה והלכות שבת.
מפגש הפ"ש: ספר של דברי תורה בקומיקס על כל פרשיות השבוע. הספר הוא מקבץ הטורים שפורסמו בעלון השבת של 'ראש יהודי'.
הרמב"ם היומי: ספר המצוות לרמב"ם, "העברנו תרי"ג מצוות בקומיקס". אז איך עושים את זה? "הקב"ה פתח לנו את הדעת ונתן רעיונות טובים. אנחנו רק צינור ולא פעם עומדים המומים מול הטוב שהקב"ה מביא דרכנו".
התניא: פנו אליו ממשרדו של משה שילת מכפר חב"ד והציעו לכתוב ספר ביאור על התניא לילדים בקומיקס. אפשטיין הרים את הכפפה ובימים אלו יצא לאור הספר 'הדרך הארוכה-קצרה'.
ארוכה-קצרה: בקטעי קומיקס קצרים מתייחסים בספר להתמודדויות מחיי היומיום ומתגלים רעיונותיו המופלאים של האדמו"ר הזקן בספר התניא. "הספר מביא מושגים של עבודת ה' פנימית בדרכו הארוכה-קצרה של בעל התניא".
אחריות: חש אחריות כבדה בעיסוקו בכתיבת תכנים של קודש. "לפני כל יום עבודה אני טובל במקווה, ומתפלל שלא תצא תקלה מתחת ידי".
אם זה לא היה המסלול: "יש לי הרבה אהבות ותוכניות". בימים אלו סיים לימודי אנימציה ושואף להקים אולפן אנימציה מקצועי וליצור סרטים באורך מלא ברמה בינלאומית, "שתוציא את דבר ה' מירושלים".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: מדי יום משכים קום בחמש בבוקר ולומד בחברותא בבית כנסת של היישוב. בסביבות שמונה, לאחר תפילה וטבילה במקווה, שב לביתו. אז לוקח את הילדים לגן, אוכל ארוחת בוקר חטופה ויאללה לעבודה. יום העבודה מתקיים במשרד שבבית. באמצע היום יוצא לשעת התבודדות לצורך התאווררות, "ופגישה עסקית עם הבוס". מסיים יום עבודה בשעה חמש וחצי. בתקופות לחץ ממשיך לעבוד אחרי השכבת הילדים.
דיסק ברכב: "המוזיקה מאוד יקרה לי". ברכב המשפחתי יש mp3 עם מגוון שירים, "החל ממוזיקה מהסרטים של וולט דיסני, קאנטרי ובעיקר שירי קודש, אודי דוידי, יונתן רזאל ועוד".
השבת שלי: "וואו, השבת היא קודש הקודשים שלנו". שינה את יחסו לשבת מיום של התאוששות מטרדות השבוע למקור של קדושה והתרוממות. בבית משפחת אפשטיין השבת היא במרכז גם בשאר ימות השבוע. בסעודות השבת לומדים את הפרשה, ובין המנות קמים עם הבנות ורוקדים מתוך שמחה.
אוכל: בעיקר נהנה לבשל יחד עם בנותיו לכבוד השבת, כשברקע מתנגנים שירי השבת. מומחיותו במטבח היא דווקא בהכנת מעדנים חלביים, "בעיקר לזניות, קישים וכל דבר שמשלב ירקות וגבינה".
משאלה: "שנזכה לחיות ולהרגיש את אבא קרוב אלינו".
מפחיד אותי: תחושת חוסר מיצוי הפוטנציאל בחיים. "מפחיד אותי שנאבד את ההזדמנויות שיש לנו בחיים ומפחיד אותי לפחד".
כשתהיה גדול: רוצה להיות עובד ה' אמיתי ומקווה להיות אמן אנימציה בינלאומי, "שמביא סרטי קודש ואמונה בשפה שכולם יוכלו להבין".
rivki@besheva.co.il
