התחלה/ ונקובר, קנדה. בית לאבא ואמא ילידי קנדה שהוריהם הגיעו אליה מרוסיה. "היינו משפחה חילונית אבל מסורתית. סבתא הייתה מכינה חלות, היה קידוש בערב שבת, אבל אחרי הקידוש היינו רואים טלוויזיה וכל אחד הלך לענייניו".
אבא/ עו"ד נורמן סמואלס ז"ל. "המאפיין שלו כל החיים היה יושר. איש סרגל. בילדותי זרקתי פעם מסטיק מהחלון בנסיעה, הוא עשה פרסה למקום שממנו זרקתי ואמר לי להרים אותו. שאלתי 'מה כבר קרה?', הוא ענה 'אם כל אחד יעשה את זה, תחשוב איך תיראה העיר שלנו'".
אמא/ פרנסיס סמואלס ז"ל, "הייתה אישה חכמה מאוד עם לב טוב במיוחד. הייתה מקבלת כל אדם באשר הוא ולא הייתה שופטת אף אחד אף פעם".
יודע לשאול/ החל את לימודיו בכיתה א' בבית הספר היהודי בעיר. "זה היה מוסד יהודי חילוני. היו לימודי עברית, אבל לא נושאים דתיים. בכיתה ב' אמרו לאמא שאני שואל יותר מדי שאלות והיא החליטה להוציא אותי משם".
אור לגויים/ אחרי שהוצא מבית הספר היהודי עבר למסגרת כללית. "זה לא היה בית ספר יהודי, אבל היו בו גם יהודים. לא הרגשתי זר בין הגויים, להפך - הפכתי לתלמיד מצטיין. גם במתמטיקה וגם בספורט ובשלל תחומים".
נשיא התלמידים/ "בתיכון למדתי בבית ספר ענקי עם אלפיים תלמידים. הייתי גם שם מצטיין. בכיתה ח' נבחרתי להיות נשיא השכבה, סוג של ראש מועצת תלמידים, ומאוחר יותר הייתי סגן נשיא תלמידי בית הספר".
העשרה ביהדות/ "מאז שעברתי לבית ספר לא יהודי היו לי שעות השלמה עם מורים פרטיים ליהדות. למדנו עברית, פרשת שבוע ודינים. זה היה די שטחי".
פעם ראשונה בארץ/ אחרי התיכון החל ללמוד תרבות מערבית באוניברסיטת קולומביה הבריטית. "בשנת 1970 הייתי צריך לצאת לתקופת לימודים בצרפת. אמא שלי ביקשה שאנצל את המסע לבקר קרובים שגרו בישראל. מהביקור בארץ לא נסעתי לצרפת ולא חזרתי ללימודים בקנדה, נשארתי כאן".
בחור ישיבה/ "בארץ פגשתי רב חב"דניק שדיבר איתי על הידע שצברתי ביהדות. כשהבנתי שאני לא יודע ברצינות שום דבר, הוא הזמין אותי לתוכנית בכפר חב"ד שבה נמצאים סטודנטים יהודים רבים מכל העולם בתקופת הקיץ ומתעמקים ביהדות. זו לא הייתה החלטה פשוטה, אבל החלטתי לוותר על הלימודים ולהיכנס לתוכנית שלו".
מרד נעורים/ "ההחלטה לא הייתה קלה לאבא. הוא טען שאי אפשר לוותר על תוכנית לימודים ומלגה, וסבר שיהדות אפשר תמיד ללמוד באופן עצמאי. אני מבין אותו, אבא שחולם שהבן שלו יהיה פרופסור או עורך דין ובסוף מקבל בחור ישיבה. אמא דווקא הייתה מרוצה. אבא שלה היה באמצע לימודי רבנות באירופה ולא סיים אותם, אז היא ראתה בזה תיקון".
תורה אקדמית/ אחרי חודשיים בכפר חב"ד עבר ללמוד במשך שנה במכון הרטמן בירושלים. "הלימודים שם יותר אקדמיים ומחקריים ופחות ברוח ישיבתית. דווקא עם זה היה לאבא יותר קל, הוא לא הרגיש שאני יושב עם טיפוסים שבעיניו היו תימהוניים".
יידיש/ "מתישהו החלטתי שאני לא רוצה ללמוד יותר בין אמריקנים. למדתי יידיש בעזרת ספרון שהיה לי, ואחרי חודש של למידה עברתי לישיבת חוג חתם סופר בבני ברק. זה ממש שיגע את אבא, אבל בסוף היינו ביחסים טובים והוא קיבל אותי ככה".
החצי השני/ בגיל 21 התחתן עם מלכי, בחורה חרדית שהכיר בשידוך. "הייתי כבר חרדי לגמרי. היה לי כובע וגידלתי פאות עם כל החבילה. אחרי החתונה עברנו לירושלים, למדתי רבנות בכולל ובמסלול הזה ראיתי את החיים שלי".
תפנית בעלילה/ עם הולדת בנו השני, יוסי, השתנה לחלוטין מסלול חייו. "בגיל אחד עשר חודשים יוסי קיבל חיסון משולש. אז הייתה בעיה עם הזריקה הזאת, ובארץ לא דיברו עליה. אחרי החיסון יוסי התחיל לגלגל עיניים ולפרכס ולא הבנו מה קורה. עברנו תקופה ארוכה בין רופאים ואף אחד לא רצה לדבר איתנו, עד שקרובים בארצות הברית המליצו לנו לבוא אליהם ולראות רופאים אמריקנים".
יורדים/ "הגענו לברוקלין. חשבנו שזה יהיה ביקור בין כמה שבועות, אבל היחס והידע של הרופאים השאיר אותנו שם לתקופה ארוכה. הסבירו לנו שהנזקים הם בלתי הפיכים, יוסי איבד את הראייה ואת השמיעה והפך גם לנכה ברגליים, והסבירו לנו שזה לא ניתן לתיקון".
חוזרים לירושלים/ אחרי ארבע וחצי שנים שבו לארץ, ויוסי החל ללמוד בבית ספר לחירשים. "הייתה שם מורה חירשת שהחלה לתקשר עם יוסי. היא הניחה את כף ידו על השולחן ובתנועות הידיים שלה כתבה לו על היד את המילה שולחן. כשהוא חייך היא הבינה שהוא מתחיל לקבל תקשורת, הוא היה בן שמונה וזו הפעם הראשונה שהצליח לתקשר. זה היה מאוד מרגש".
הלן קלר הישראלי/ "יוסי למד אותיות ומילים ולמד כיצד לדבר עברית. מורה נוספת שלימדה אותו הביאה אותו למצב שהוא ממש יכול לדבר עברית, ואז כולם הבינו שיש כאן מקרה של ילד גאון וכינו אותו 'הלן קלר הישראלי'".
כובש את העולם/ יוסי בנה לעצמו חיים עשירים. "הוא למד לזהות מכוניות לפי הידית, הרכב האהוב עליו זה וולוו. הוא היה בביקור במפעל של וולוו בשבדיה, התארח אצל נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, למד רכיבה על סוסים וטייל בעולם. הוא למד טעימת יין מקצועית, והיום בגיל 42 הוא עובד בכביש 6 כמרכיב של תוכנת פסקל".
הנדר/ "הגיעו אנשים לדבר איתנו ולחזק אותנו. היו שהמליצו למלכי להוציא את יוסי מהבית, הם טענו שעם ילד כזה היא לא תצליח לתפקד. היא אז אמרה: 'ריבונו של עולם, אני לא מוציאה את יוסי מהבית, אבל אם תעזור לנו אני אעשה הכול כדי לעזור לילדים חולים ולמשפחה שלהם'".
תשלום החוב/ "כשיוסי התחיל לתקשר ולדבר, מלכי הזכירה לי שזה הזמן לפרוע את החוב כלפי הקדוש ברוך הוא. לקח לנו שלוש שנים למצוא תורם והתחלנו את פעילות שלווה. ב-1990 שכרנו דירה בירושלים לחמישה ילדים עם מוגבלות שכלית, והם הגיעו אליה אחרי בית הספר. היה להם שם עולם שלם של יצירה, אומנות, תרבות והתפתחות. זה איפשר לילדים לבנות את עצמם ונתן להורים זמן חופשי".
מתרחבים/ אחרי תחילת הפעילות בדירה הקטנה הגיעה דרישה להגדלת הארגון. "הורים התקשרו בלי סוף ואמרו 'המשפחה מתפרקת', 'אנחנו צריכים עזרה', אז התחלנו לגדול. בהתחלה היו עשרה ילדים, אחר כך שכרנו דירה נוספת. מאוחר יותר זו הייתה דירת גן, ובסוף שנות ה-90 הקמנו בהר נוף את בית נחשון שבו היו 400 ילדים. ב-2002 נפתח סניף בגוש עציון".
אלף ילדים/ "לפני 11 שנה פנו אלינו מהמדינה ואמרו שיש המון ילדים שזקוקים לשירות שלנו, הקצו לנו שטח גדול ולפני שנתיים הוא נפתח. 12 קומות שבהן נעזרים אלף ילדים בכל גיל והוריהם. מתינוקות שרק נולדו ועד תוכניות לבוגרי שלווה. יש במבנה בריכה חצי אולימפית, בריכה טיפולית, אולם ספורט, גנים, גני שילוב ומעונות ונופשון שבו ילדים ישנים פעם בשבוע כדי להקל על ההורים ואף שבתות. כמו כן דירות לבוגרי שלווה פועלות ברחבי ירושלים".
להקת שלווה/ המיזם שעם ישראל נחשף אליו בתוכנית הריאליטי 'הכוכב הבא' החל לפני 13 שנים. "לפני 13 שנים לקחתי מנהל מוזיקלי בשם שי בן שושן. שי היה לוחם דובדבן שנפצע בג'נין, ואחרי שנה בבתי החולים החל לעזור במוזיקה. יצרנו את הלהקה הזאת, שלא חלמנו עד כמה רחוק היא תגיע".
סיפוק/ "קטונתי מכל החסדים. אני מסתכל היום על הבניין היפה של שלווה ומרגיש באמת קטן לעומת כל המפעל הזה. זה דבר יפה בטירוף שאשתי שותפה לכל צעד בתכנון ובבנייה שלו. אנחנו באים לומר שאמא שילדה בן עם מגבלה לא צריכה לוותר על איכות חיים, ובמסר הזה אנחנו מצליחים".
עולה על הכתב/ בשבועות האחרונים יצא לאור ספרו של סמואלס 'חלומות שלא חלמתי', המגולל את סיפורו האישי וסיפור הארגון. "בריאיון עם ירון לונדון הוא אמר לי 'יש פה בסך הכול סיפור נחמד. היית חילוני, הפכת דתי ועשית דברים נפלאים. אבל מה קרה שלא הצלחתי להוריד את הספר מהיד?', והאמת היא שהספר לא בא לספר משהו נחמד, אלא להעביר חזון".
שלושה חלומות/ "שם הספר שיוצא בימים אלה עוסק בשלושה חלומות שאף פעם לא דמיינתי אפילו. הראשון הוא להיות בעל משפחה דתית בארץ, זה לא דבר שדמיינתי כשהייתי ילד חילוני בקנדה והיה לי הכול. החלום השני הוא שיוסי יתחיל לתקשר, זה היה רחוק מכל דמיון בהתחלה. והחלום השלישי הוא שלווה. דבר שהתחיל מדירה עם חמישה ילדים אחרי הצהריים והפך לאחד המפעלים הכי מרשימים בעולם".
אם זה לא היה המסלול/ "הייתי בטח פרופסור להיסטוריה של תרבות מערבית וחי חיים מסורתיים בחוץ לארץ".
במגרש הביתי
בוקר טוב/ "קפה, תפילה, לימוד תורה קצר ומאז ועד שעות הלילה המאוחרות אני בפעילות סביב שלווה".
שבת שלום/ "הזמן שלי להיות אנוכי, מתיישב אחרי כל סעודה עם אהבתי הראשונה – ספרי קודש, ומבלה את רוב השבת בין הספרים".
פלייליסט/ "שירי להקת שלווה".
דמויות מופת/ "אשתי מלכי ובני יוסי הם הגיבורים שלי, וכל ההורים של ילדי שלווה שעושים מאמצים להחזיק את הראש מעל המים ובהצלחה".
משאלה/ "שהקב"ה ייתן לי שנים של בריאות שאוכל להמשיך במה שאני עושה היום, ולהמשיך את החלק שהקב"ה נתן לי בעשייה הזאת".
מפחיד אותי/ "מנסה לא לחיות בפחד, אלא 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'".
כשאהיה גדול/ "מקווה יום אחד להיות גדול".
לתגובות: shilofr@gmail.com
