"אני חושבת שבימינה יש אנשים מאוד ראויים. אני מכירה את איילת ואת נפתלי. עידית סילמן היא חברה מאוד טובה. אני רק חושבת שלהגיד שנפתלי יהיה ראש ממשלה זה קצת חלומות באספמיה".

מיכל וולדיגר, המועמדת במקום השני ברשימת הציונות הדתית, מכירה את בנט היטב. היא הייתה פעילה בבית היהודי ואף הייתה חברה בפורום הנשים של המפלגה בעת שהוא הוביל אותה. "כשמסתכלים על לוח השחמט הפוליטי זה לא מסתדר. ימינה רוצים ממשלה ימנית, לשנות את פני בית המשפט העליון, להכשיר את ההתיישבות הצעירה, אלה מטרות ראויות. אבל עם מי תעשו את זה? עם לפיד? עם מרצ? תסבירו לעם מה התוכנית הפרקטית שלכם".

וולדיגר משוחחת איתנו בהפסקה קלה שיש לה בין סיורי השטח. היא חורשת את הארץ לקול תקתוק שעון העצר עד שהוא יכריז על יום הבחירות. אני מספרת לה שלא נעים לאנשי המגזר לראות חברים טובים מתכתשים. עד לפני כמה חודשים בנט, שקד וסמוטריץ' צעדו יחד, והנה הם משליכים רפש איש על רעהו. אולי זה מפני שהם רבים על אותה עוגת מצביעים. "מפלגת הציונות הדתית - כשמה כן היא. הבייס שלנו הוא הציונות הדתית ואני גאה בזה. בנט אומר: אני של כלל ישראל. יש לו אביר קארה ושירלי פינטו, אחלה אנשים, אני לא מתווכחת איתו. אני פונה לקהל שלי".

להרים את מחסום הבושה

וולדיגר (52), יושבת ראש עמותת השירות הלאומי 'בת עמי' ועורכת דין במקצועה, גדלה בבני ברק של שנות ה־70. "גדלתי בעיר שהייתה כמו גבעת שמואל של היום. היו בה את כל גוני הציונות הדתית. אנחנו גרנו במעוז החרדי של בני ברק, ממש מול ישיבת פוניבז'. בבניין שלנו גרו חסידי גור, ברסלב וויז'ניץ. הלוואי שהיום היינו יכולים לגור כולנו בבניין אחד". אחרי ששירתה בשירות לאומי למדה משפטים בבר אילן ונישאה לאורי, שעובד בתעשיות הביטחוניות. יחד הם חובקים חמישה ילדים ושני נכדים.

"לאורך כל השנים", היא מספרת, "העשייה הציבורית החברתית הייתה חשובה לי. הייתי בוועדי גנים ובתי ספר, הקמנו צהרון. התחלתי להתנדב בעמותות שונות והקמנו עמותה של נוער נושר". וולדיגר פועלת רבות ובהתנדבות בתחום בריאות הנפש. היא הקימה יחד עם צור פנחס את עמותת 'מכורים לחיים' אשר מפעילה מרכז גמילה וטיפול. במקביל הקימה את 'אמונת"כ' - ארגון משפחות נפגעי תחלואה כפולה, מכורים ופגועי נפש. הארגון מנגיש זכויות ומלווה את בני המשפחה של המכור מתמודד הנפש. היא חברה בגופים נוספים העוסקים בתחום. גם במסגרת 'בת עמי' היא קידמה תוכניות לצעירים שמתמודדים עם מוגבלות נפשית.

וולדיגר התוודעה לתחום בעקבות בן משפחה יקר ואהוב שאיננו מעוניין להיחשף. היא מצרה על רצונו להישאר בצל. "ההסתרה היא נוראית, היא מגיעה מסטיגמה ויוצרת סטיגמה. היא גורמת לכך שהבעיות אינן מטופלות כשהן קטנות. אחר כך הן כבר גדלות ומנהלות את האנשים, במקום להפך". הניסיון הקשה עם בן המשפחה שיקף לה מצב שבו המשפחות של נפגע הנפש נותרות לבד. איש אינו מטפל בהן, איש אינו תומך. "פרט לטיפול במתמודדי הנפש, צריך לזכור שהמעטפת היא החשובה ביותר. כדי שהמתמודד יוכל לחיות חיים נורמליים המשפחות זקוקות לליווי ולתמיכה". זה אחד הנושאים שהיא תרצה מאוד לקדם אחרי הבחירות. "כשנקראתי לדגל אמרתי לבצלאל שמאוד חשוב לי הנושא של בריאות הנפש, זה נושא חוצה מגזרים. הוא הגיע לכל מקום, הרבה בקורונה אבל גם לפני. כשאני מדברת עם אנשים באופן אישי, אחד מספר שאבא שלו הוא מתמודד נפש, אחר מספר על אח או סבא. זה תחום מלא דעות קדומות ובושה. אני מתכוונת להנכיח אותו ולפעול בו. ליצור שינויים חקיקתיים וגם שינויי מדיניות. לשפר את הנושא של אשפוזים כפויים, בתי חולים ומסגרות השיקום בקהילה ומחוצה לה". אלה התחומים הקרובים לליבה - רווחה, בריאות וחינוך. "יש לא מעט נושאים שאני הולכת לעסוק בהם".

שלישייה נשית בשביעייה הראשונה

זה לא המפגש הראשון של וולדיגר עם הפוליטיקה. במשך חמש שנים היא כיהנה כחברת מועצת גבעת שמואל מטעם הבית היהודי, החזיקה את תיק הרווחה ושימשה כיו"ר הוועדה למניעת סמים ואלכוהול. אחרי סיבוב הבחירות הקודם, משלא הצליחה ליטול את מושכות ההובלה בבית היהודי, פרשה.

החלטת לעזוב את העשייה הציבורית בגבעת שמואל מסיבות השמורות עמך. בימים אלה את קופצת ראש לזירה הרבה יותר תובענית. איך תתמודדי?

"כשעזבתי זה היה משהו מאוד מקומי. לא אהבתי את ההתנהלות. זה משהו שלא ראיתי פה. כשבצלאל הגיע אליי עם ההצעה להשתלב ברשימה, הוא דיבר איתי על משחק קבוצתי. מרכיבים ביחד קבוצה, רצים ומנצחים יחד. ככה זה עובד פה. אי אפשר ללמוד ממה שהיה בגבעת שמואל לכאן כי עובדה שחזרתי לפוליטיקה. הרי יכולתי לומר 'ניסיתי, תודה, לא רוצה יותר'. עצם זה שאני אומרת 'כן, אני מוכנה', זה אומר שהפקתי את הלקחים, הסקתי מסקנות ואמרתי: אני לגמרי שגרירה". גם סרטון שהופץ ובו היא ממוסגרת כ"מיסטר הייד" שעומד מאחורי סמוטריץ' לא הניא אותה מההחלטה. "זה לא הבהיל אותי בכלל. אני חדורת מטרה".

וולדיגר הצטרפה למרוץ קצת לפני שחלון ההזדמנויות להגשת הרשימות נסגר. כשהוכרז שהיא רצה כמספר 2 במפלגת הציונות הדתית, היו מי שהרימו גבה על שיבוץ דמות לא מוכרת. אחרים אמרו כי היא שובצה למקום השני בזכות היותה אישה ובזכות מקום מגוריה, בתקווה שתביא איתה את הקהל הדתי־לאומי העירוני. וולדיגר היא הלא־מתנחלת היחידה במקום ריאלי ברשימה. "את הרי לא נאיבית", היא אומרת, "מפלגות אחרות לא חיפשו משבצות כאלה ואחרות? אני לא מתביישת בזה שאני אישה. אולי אני לא מייצגת את כל הנשים בכך, אבל אף פעם לא הרגשתי תקרת זכוכית. אני חושבת שאנחנו אחת המפלגות הבודדות שיש בה שלוש נשים בשביעייה הראשונה". וולדיגר כמעט צודקת. גם ביש עתיד, במפלגת העבודה ובמרצ יש שלוש ולפעמים ארבע נשים בשביעייה הראשונה. אבל כן, בצד הימני של המפה הם המפלגה היחידה עם ייצוג נשי כה גדול.

את נמצאת ברשימה כדי לייצג את הגוון העירוני, אולי בורגני, ברשימה. האם ההבטחה תתממש? האם לדעתך המילייה של גבעת שמואל יצביע לציונות הדתית?

"חלקם כן. את רוצה להגיד לי שבהתנחלויות כולם יצביעו למפלגה שלנו? הלוואי. אם את מבטיחה לי את זה, אני קונה עכשיו. אנחנו ציבור נאור, פתוח ומתבונן. אני חושבת שמפלגה ציונית דתית יחידה זה אנחנו, ואני לא חושבת שזאת הסתגרות. אני חושבת שעצם המהות של הציונות הדתית זה להיפתח החוצה, אבל עדיין יש דיונים שצריך לעשות אותם בתוך הבית, על מצע משותף ברור ואז לצאת החוצה".

מול הדברים שלך יש טענה שמיצינו את המגזריות. הציונות הדתית הרי לא ספונה בתוך השטייטל, זה לא האידיאל שלה. אז למה בפוליטיקה ללכת דווקא כמגזר?

"אני רוצה שתהיה פה מדינה יהודית ודמוקרטית. יש לא מעט ערכים חשובים שכדי להגן עליהם חשוב שתהיה מפלגה ולא עוד חבר כנסת ציוני דתי שישב במפלגת פלוני אלמוני. הח"כים האלה הם חבר'ה טובים, אני לא אומרת מילה רעה על אף אחד, אבל עדיין צריך מפלגה ציונית דתית שזה הבסיס שלה. ידונו בה גם על דברים כואבים, אבל הדיון יהיה דתי־תורני ציוני, השיקולים יגיעו משם ולא ממקומות אחרים". וולדיגר קוראת לכל הציונות הדתית לקחת חלק במפלגה שתפתח את שעריה לבחירות פנימיות אחרי הבחירות לכנסת. "בצלאל הוא יו"ר זמני של המפלגה. אחרי הבחירות נעשה מפקד גדול וממנו תיבנה מפלגה ציונית דתית אחת. זה לא סותר את זה שיכולים להיות אנשים ציונים־דתיים גם במקומות אחרים, אבל חשוב שהפלטפורמה הזאת תהיה".

מפלגת הציונות הדתית איננה קורצת החוצה. היא לא מנסה למשוך אליה קולות חילוניים. בתוך הקהל הלא מאוד גדול הזה, יש מי שרואים באיחוד עם מפלגת נעם ועוצמה יהודית ברכה, ואילו אחרים החליטו להסיר את תמיכתם מהמפלגה בשל ההליכה המשותפת. וולדיגר קצת עייפה מהשאלה הזאת, אבל נדמה שאי אפשר לדלג מעליה. "ברשימה, לפני אבי מעוז שמייצג את נעם, נמצאות שתי נשים. אבל הוא פה, הוא פרגמטי. אנחנו לא טהרנים. חשוב לנו כל קול, חשוב לנו הצביון היהודי והימני של מדינת ישראל. אז לפעמים צריך לבחור. כל בחירה שאת עושה בחיים היא מושלמת? אנחנו חיים בעולם מורכב. החלטנו לקחת אחריות ולצעוד עם זה קדימה. וכן, יש בגבעת שמואל מי שיצביעו לציונות הדתית. יש אפילו הרבה כאלה. אנחנו מייצגים משהו ברור עם עמוד שדרה. אנחנו גאים במי שאנחנו ובמה שאנחנו למעננו ולמען כל עם ישראל".

להגביר את גאוות היחידה

וולדיגר מכהנת כבר ארבע שנים כיו"ר עמותת 'בת עמי', המנוהלת בידי אלומה־אמונה. לפני שבועות אחדים כתבה עמיתתי חגית רוזנבאום בטורה על העמותה, שפועלת בחסות אלומה־אמונה אשר מעודדת גיוס נשים לצה"ל.

איך אפשר ביד אחת לעודד גיוס נשים דתיות לצה"ל וביד השנייה לעשות הכול כדי שהבנות הדתיות ילכו לשירות לאומי?

וולדיגר מסבירה שעמותת בת עמי מסורה רק לנושא השירות הלאומי. "בת עמי היא עמותה בפני עצמה. אנחנו מבית אמונה ואלומה. בשנים שאני נמצאת בה, העובדים חדורי מוטיבציה להצליח להביא את השירות לאומי למיצוי שלו. עסקנו באיך לעשות כמה שיותר תוכניות לטובת השירות הלאומי. היום בשירות הלאומי יש 18 אלף מתנדבים ומתנדבות ופחות מחצי הם מהציונות הדתית".

זו בדיוק הבעיה. יש תחושה שוויתרתם על בנות הציונות הדתית, שבמלחמה על הלב שלהן השירות הלאומי מפסיד.

"אני לא בטוחה. הלכתי לתחום הזה בין היתר כי צריך להגביר את גאוות היחידה ולהביא לשירות הלאומי יותר משאבים, לתת יותר מעטפת, להפוך את השירות הלאומי לקפיצה לחיים. השירות הלאומי הוא תרומה למדינה, אבל נתינה למדינה זה גם להשקיע בפרטים שבה, בבנות הציונות הדתית, לבנות בהן קומה נוספת. בבת עמי אנחנו נפגשים בכל יום ראשון לחשיבה מה עושים ואיך עושים. יש לנו עובדות סוציאליות לכל מחוז שעובדות ומלוות את הבנות במובן הכספי, החברתי והנפשי".

יש תחושה שהשירות הלאומי הלך לכל מיני קהלים אחרים שחשוב מאוד לדאוג להם, אבל הבת הציונית־דתית נזנחה.

"אני לא יכולה להסכים עם האמירה הזאת. היום מנכ"ל השירות הלאומי־אזרחי, ראובן פינסקי, משקיע וכל היום עסוק בבניית תוכניות איך לשפר. זה לא נכון שזה הוזנח. לא ברמת המאקרו של הרשות עצמה וגם לא ברמה של העמותות".

האם את באופן אישי בעד שירות צבאי לבנות?

"אני חושבת שהמקום של בת ציונית דתית הוא בשירות הלאומי, שגם שם יש לא מעט קשיים. מצד שני, אני לא חושבת שאם בת דתית רוצה ללכת לצבא, צריך לזרוק אותה ולהגיד 'את לא חלק מאיתנו, אנחנו לא מטפלים בך'. נכון להשקיע בבת שבחרה ללכת לצבא ולתת לה את המעטפת הנכונה".

לנטרל את שיקולי האגו

לסיכום אני מציעה לך לפנות לקוראים שלנו, שזו מערכת הבחירות הרביעית שלהם בתוך שנתיים, ומערכת הבחירות החמישית כבר עומדת מעבר לפינה. למה בעצם לטרוח ולשים פתק בקלפי?

"אני חושבת שיש עכשיו הזדמנות פז שתהיה פה ממשלה ימנית טובה שתחזיק ארבע שנים. יש 75 חברי כנסת בימין. יש כאן ימין חזק מלא".

אבל חלקיו מסרבים להידבק.

"יש את הליכוד, החרדים, בנט וסער. זו יכולה להיות ממשלה שתחזיק הרבה זמן. יהיו לה קווי יסוד יציבים ולא ממשלה פריטטית שתחזיק שבועיים. אני מסתכלת על הסקרים וזה כל כך בולט. רוב העם ימני".

ימני אבל מחולק לשברים עמוסי אגו.

"אני רוצה להאמין שאנשים יתפכחו ויעזבו את המניעים האישיים. שסער ובנט יגידו: 'אני אהיה ראש ממשלה בעוד חמש שנים, אני צעיר, יש לי עוד זמן'. אם תקום עכשיו ממשלה פריטטית מוזרה כזאת, של יש עתיד יחד עם העבודה ואולי גם מרצ, עם בנט וסער, אנחנו נפספס כל כך הרבה דברים. להשפיע על הזהות היהודית של המדינה ולאן היא תתפתח. אני רוצה להאמין שגם נפתלי וגם סער יגידו 'יש בחירות בעוד ארבע שנים' ויחכו. אני מאמינה בזה, אני אופטימית, לכן אני כאן".