בשנת תשע"ב, קיבלה הממשלה החלטה ולפיה תחגוג ישראל בכ"א בטבת, יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה, את יום השפה העברית הלאומי. כל הקורא את ההחלטה, נוכח לדעת שהדרג המדיני גורר רגליים ליישומה.

אמנם משרד החינוך והאקדמיה ללשון העברית מנצלים את היום המכובד כדי להפיק פעילויות ומיזמים להעצמת המודעות לחשיבות העברית, אך פרס ראש הממשלה ללשון העברית שהוענק במהלך שמונה שנים מכוחה של החלטה זו הלך והתאדה עם השנים והוא כלא היה. משנת תשע"ח ועד עצם היום הזה, אין גם זכר לפרס הנחשק על שם אליעזר בן־יהודה שאמור להינתן לאדם שתרם לחיזוק מעמד העברית. יתר על כן, קבעה הממשלה שתוענק מדליה לאיש שהרים תרומה חשובה להנחלת העברית ולמחקרה. אמרה, ולא עשתה! מי זוכר שניתנה אי פעם מדליה כזאת?

חוק היסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע בסעיף 4 שהעברית היא שפת המדינה, ובכך תוקנה עוולה של 70 שנה, שבמהלכן לא היה לעברית מעמד חוקתי מתוקף חוק ישראלי, אלא מנדטורי בלבד. ואולם עדיין זועקת לשמים הסתירה הפנימית בין נורמה חוקתית זו לבין מעמדה של העברית בפועל, והיא מעידה על כשל שוק שדורש התערבות ממשלתית להשגת יעדים לאומיים, ובהם חיזוק העברית.

די להתוודע למקומה של העברית במשרד החינוך כדי להבין את החוב הלאומי: שפת המדינה נמצאת לא פחות ולא יותר ב"אגף השפות"! שם היא מתחלקת בעוגה החברתית והכלכלית יחד עם האיטלקית, האמהרית, הסינית ועוד. כן שמעתם נכון, העברית היא עוד שפה בין עשר השפות הנלמדות במערכת החינוך, ותוּ לא.

בהיותה מדינה שדוגלת בעלייה, אין ספק שישראל היא מדינה רב-לשונית ורב-תרבותית, אך האם יש בכך הצדקה למתן עשירית מהעוגה לעברית? העברית ראויה לאגף משלה, כזה שיאפשר תִּכְלוּל (אינטגרציה) וסנכרון בין כלל המרחבים הפדגוגיים המעורבים בפיתוח האישיות של התלמידים: החל מהעברית לבית הספר היסודי וכלה בעברית לחינוך הערבי והבדואי, דרך המרחבים האחראים על העברית לבית הספר העל-יסודי ולעולים.

חזון מסוג זה, שאליעזר בן-יהודה היה גאה בו, יחזק את מעמד העברית וגם לא יפגע במעמד המיוחד שהוענק לשפה הערבית בחוק הלאום, שכן בבתי הספר שבמרחבים הערביים, הערבית היא שפת ההוראה של תלמידי המיעוטים, ובכך מובטח מעמדהּ המיוחד. במרחב הקולקטיבי, העברית היא שפת המדינה ושפת ההוראה של הרוב המכריע של תלמידי ישראל, שהצלחתם בכלל מקצועות הלימוד עומדת על כתפיה הן בחינוך הממלכתי הן בחינוך הממלכתי-דתי והחרדי. מה גם שהיא מקנה את ארגז הכלים הלשוניים הנחוצים להשתלבות בשוק העבודה הישראלי, לכלל משלמי המיסים יהודים וערבים כאחד. ולכן, כלכלת שוק חופשי בעניין העברית לא תוביל למצב האופטימלי, אלא להיפך.

מעבר לערך הלאומי, גם מהפן הכלכלי, לעברית יש ערך משמעותי ונכון להשקיע בה. ולכן לא רק שמוטל על הממשלה להמשיך ולהעניק פרס לאנשים שתרמו לחיזוק מעמדה, ולא רק שחשוב לתת מדליה לאלה שהרימו תרומה חשובה להנחלתה, נדרשת גם התערבות ממשלתית והקצאת תקציב לכינון אגף העברית במשרד החינוך!

ד"ר נטלי אקון, מרצה בכירה ללשון במכללת 'אפרתה', זוכת פרס שרת העלייה והקליטה לשנת תשפ"ב ופעילה למען השפה העברית והזהות היהודית.