יוצא אל האור - ראיון עם אלאור אזריה

בתחקיר הראשון שעבר אלאור אזריה לאחר שירה במחבל פקפק המג"ד שלו בגרסתו ואמר: "אני לא מאמין לך, אתה שקרן". "אני יודע מה היה שם", ענה אלאור, לוחם מצטיין בחטיבת כפיר.

מאותו רגע ואילך הוא דבק באמת שלו, גם כאשר בדרגים הבכירים ביותר בצה"ל התנערו ממנו וגופי תקשורת עם כוח כמעט בלתי מוגבל הציגו אותו כבריון ואלים. בכל המאבק הארוך הוא המשיך להישיר מבט ולומר: "אני יודע את האמת".

"אולי הייתם צריכים לוותר?" אני שואלת אותו ואת אמו, אושרה אזריה, שבאה לסייע לו ב'בוטיק הניצחון', המאפייה החדשה שפתח ברמלה. "אלאור היה מתנצל, אומר טעיתי וכל הסבל שלכם היה נמנע".

"אחרי ההרשעה הראשונה הגיע אליי מסמך מטעם נשיא המדינה בחתימת קצין בכיר, ושם נכתב שאם אבקש סליחה ואקח אחריות לא אשב בכלא בכלל", מספר אלאור. "דחיתי אותם על הסף. ידעתי שאני אלך איתם עד הסוף. אין לי מה לבקש סליחה, פעלתי כפי שלימדו אותי וכפי שמצופה מלוחם בשטח. אני לא מאמין בליישר קו עם המערכת רק כדי להחליק את הנושא".

אושרה, אולי טעיתם? אלאור ישב בכלא, יש לו תיק פלילי באזרחות. יכולתם למנוע את כל זה.

"לימדתי את ילדיי ללכת עם מה שהם מאמינים בו. לא רציתי שהוא ירקוד לפי החליל שלהם. אני מודה לה' שהיה לי את הכוח לעמוד ליד הבן שלי ולתמוך בו לאורך כל הדרך, גם כששקלתי רק 32 קילו ולא ישנתי בלילות מדאגה ותסכול. אני מאוד שלמה וגאה באלאור שלא ויתר על האמת שלו".

"כואב להם לראות אותי מחייך"

לפני כשלוש וחצי שנים הסתיימה הפרשה, אזריה השתחרר מהכלא והחל בחייו האזרחיים. כעת אנחנו יושבים במאפייה שלו, בין מקררים מלאים בעוגות קצפת ושוקולד למגשים עמוסים בורקסים וקרואסונים. אלאור חובש כיפה וציציות משתלשלות מבגדיו. לאחרונה התחזק מאוד בשמירת תורה ומצוות, בעיקר מאז שהכיר את שקד, שאיתה התארס לפני כשבועיים לאחר עשרה חודשי היכרות. "אנחנו מתחזקים ביחד", הוא מספר. תאריך לחתונה עדיין אין, אבל הצעת הנישואין שהתרחשה למרגלות מערת המכפלה הייתה מתוכננת היטב ואף צולמה והועלתה לרשתות החברתיות.

"יש אנשים שכואב להם לראות אותי מחייך", הוא אומר. "גם בשבילם אני מתעד את הדברים היפים בחיי. על אפם ועל חמתם".

למה בחרת בשם בוטיק הניצחון?

"כדי להכריז על ניצחון האמת, שלי ושל עם ישראל. וגם כדי להנציח את דודי האהוב, ויקטור אזריה (שם המאפייה בצרפתית הוא 'ויקטואר בוטיק'), שהיה כמו אבא בשבילי". ויקטור נפטר יותר משנה. "היו לו בעיות בריאותיות רבות", מספר אלאור. "הפצרנו בו לטפל בעצמו, אבל הוא בחר ללוות אותנו לכל הדיונים ולתמוך בנו לאורך כל הדרך. הוא אמר שיטפל בעצמו אחרי שהפרשה תסתיים". הדוד נפטר רווק וללא ילדים. בשבילו, אלאור היה בנו האהוב.

עם השחרור מהכלא אזריה המשיך בחייו. הוא אינו עסוק בפרשה ההיא ומקדיש את זמנו לפיתוח העסק ולחלום הבית המשותף שהוא עתיד להקים עם שקד. עם זאת, הוא לא מוותר על האמת שלו ועל הרצון להוציאה לאור. ב־2019 פתח במבצע לגיוס המונים כדי להוציא ספר על הפרשה. לספר קרא 'מחושך לאור' והוא כותב אותו יחד עם העיתונאי גלעד צוויק.

למה דווקא ספר?

"חשבתי על כמה דרכים שבהן אפשר להוכיח שהיה פה עיוות דין ושאני זכאי. ספר היה נראה לי כאופציה הכי ריאלית שתוכל להציג את הכול בהרחבה ובפירוט".

אזריה ובני משפחתו עוקבים מקרוב אחרי מקרים חוזרים ונשנים שבהם שוטרי מג"ב וחיילים שממלאים את תפקידם בהגנה על אזרחים ופותחים בירי לעבר מחבלים נרדפים על ידי המערכות המשפטיות השונות. מקרה אזריה היה אירוע קצה שהמחיש את הפער בין המשפטנים בכורסאות העור ובין הלוחמים בשטח, ואת חוסר הבהירות של הוראות הפתיחה באש, שלעיתים עלול לסכן חיילים ואזרחים. לצערם של בני משפחת אזריה, המקרה שלהם לא היה האחרון. אושרה נמצאת כיום בקשר עם אמה של לוחמת מג"ב אוריאן בן כליפא, שנגדה הוגש כתב אישום, ומבקשת לתמוך בה מתוך ניסיונה בדרך החתחתים שעברה בעצמה לפני שנים אחדות.

"אני בקשר עם סימה בן כליפא, אמה של לוחמת מג"ב אוריאן בן כליפא", מספרת אושרה. "אוריאן עצרה צעירה מוסלמית שלטענתה תקפה אותה, אך מכיוון שהתעמתה עם הבת של המוכתר שאיים שיחולל מהומות, השוטרת קיבלה כתב אישום. זה בלתי נסבל!"

אלאור, איך אתה רואה את הוראות הפתיחה באש והמדיניות הביטחונית הנהוגים כיום?

"אני חושב שמה שקורה בנגב ומה שחמאס מרשה לעצמו לעשות מעיד על כישלון הגישה התבוסתנית, אותה גישה שבגינה העמידו אותי לדין", הוא אומר. "גם בגלל זה אני חושב שניצחתי, הגישה שלי התבררה כנכונה".

על הפער בין עמדת הלוחם ובין זו של המשפטן עמד אלאור כבר בהיותו על דוכן העדים. באחת הפעמים שהעיד בבית הדין, התובע, פרקליט הצמרת נדב ויסמן שגויס במיוחד למשפט, שאל אותו: "באיזו שנייה חשת סכנה?". "שאלתי אותו: אדוני, לא היית לוחם, נכון? הוא שאל: איך אתה יודע? אמרתי לו: לפי השאלות שלך! הוא נפגע ואמר: ההערות שלך לא במקום. התנצלתי ואמרתי לו: אני לא שואל כדי לפגוע בך, אבל לוחם בשטח יודע שזו שאלה לא הגיונית".

אושרה ואלאור נזכרים בדבריו של רפול ז"ל, שאמר שבשטח לוחם הוא הרמטכ"ל. "ככה זה צריך להיות", אומר אלאור. "הוראות הפתיחה באש צריכות להתבסס על התחושות של הלוחם. אי אפשר לשבת במשרד ממוזג ולקבוע ללוחם בשטח איך עליו לנהוג. כשנוהגים כך הורסים את ההרתעה של הצבא". וזה מה שהכי מפריע לו, אובדן ההרתעה: "מי שמאיים על מדינת ישראל ואזרחיה צריך לטפל בו ביד קשה".

אתה סבור שקושרים את ידי החיילים?

"העובדות בשטח מדברות בעד עצמן", הוא אומר, ומזכיר את הרצח של בני משפחת סולומון בחלמיש: "חייל של עוקץ ירה במחבל בבטן דרך החלון", הוא משחזר. "שם הזכירו את המקרה שלי והזהירו אותו מלחסל את המחבל. לוחם צריך לפעול כמו שמכשירים אותו, לזהות ולטרפד ולא לעשות חישובים אחרים".

הוא נמנע מלהתייחס למושג 'אפקט אלאור אזריה', אבל סבור שחייבים לשנות את התפיסה, הרבה מעבר לחידוד הוראות הפתיחה באש. את מחיר התבוסתנות שילמה לדבריו גם החברה האזרחית רק לאחרונה: "בזמן שומר החומות באו אליי כמה מהסוחרים פה ברחוב ברמלה ואמרו לי: הודיעו לנו שעלולות להיות התפרעויות של ערבים בערב. בואו נסגור את העסקים בחמש בערב. אמרתי שאין מצב, אף אחד לא יסגור אותי בגלל איומים. זו המדינה שלי". בשש בערב הגיעו שוטרי מג"ב והכריחו את הסוחרים לסגור. "בעיניי זו בושה! לסגור בגלל שהם מאיימים? אסור להתקפל בפניהם, חייבים לעמוד מולם ושישלמו מחיר על המעשים שלהם".

אלאור אזריה ואימו אושרה

צילום: לירון מולדובן

למרות הכול, אוהב את צה"ל

אלאור התגייס ב־2014 לחטיבת כפיר והוכשר כלוחם בגדוד שמשון. "מאוד אהבתי את הפעילות המבצעית", הוא מספר. עד היום הוא אוהב את הצבא. "אני לא חושב שהצבא כולו מסואב, למרות כל מה שעברתי. יש שם קצינים שגם עכשיו הייתי הולך אחריהם לכל קרב בלי לחשוב פעמיים".

מה היה באותו יום?

"ביום האירוע (י"ד באדר ב' תשע"ו, ה"צ) תפסתי כוננות. הייתי קשר מ"פ וחופ"ל (חובש פלוגתי, ה"צ). בסביבות שמונה בבוקר שמעתי אזעקה שלא הכרתי והקשר השני צרח לי: 'אלאור, קום מהר!'". באותו בוקר הגיעו לעמדת צה"ל בתל רומיידה בחברון שני מחבלים חמושים בסכינים. הם דקרו חייל מהגדוד שאבטח את המקום. אלאור הגיע למקום כחלק מכוח התגבור, לאחר ששני המחבלים נורו. "רצתי למטה לצומת", הוא משחזר. "ראיתי מחבל שוכב על הרצפה, מנוטרל. חשבתי שהוא היחיד. התחלתי לטפל בחייל שנדקר".

שבועיים לפני האירוע הגיע מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל ליאור כרמלי, למוצב שבו שהה הגדוד ודיווח על התראת שב"כ המזהירה מפני פיגוע איכות בפורים, פיגוע שעלול לכלול מטען משולב במחבל מתאבד, דקירה או ירי. כרמלי ביקש מהלוחמים להיערך בהתאם. "ההתראה הזאת ליוותה אותי במהלך האירוע", אומר אלאור. "תוך כדי פינוי הפצוע קלטתי שיש מחבל נוסף שלא הבחנתי בו קודם. הוא שכב במקום אחר. היה יום חם והוא לבש מעיל נפוח. הכול התחבר לי פתאום: ההתראה לפיגוע איכות, המעיל שלבש ביום חם והצעקות ששמעתי, שאחר כך התברר שהיו של התושבים: "יש עליו מטען! שמישהו יעשה משהו". קלטתי את המחבל זז, ראיתי את הסכין לידו וחששתי שיש עליו גם מטען".

היה מטען?

"בספר אני מביא שתי חוות דעת של חבלנים שטוענים שהיה מטען על המחבל". יחד עם זאת הוא מבהיר שבשטח אין חובה על הלוחמים להוכיח מה יש או אין על המחבל. "אם הוא מהווה סכנה - צריך לירות בו. ראיתי שהמחבל זז ושהסכין עדיין לידו. אמרתי לקצינים שהיו לידי לזוז ויריתי בו".

זו הייתה הפעם הראשונה שירית במישהו?

"כן", הוא משתף, "ולמרות שזה מחבל, לא היה לי פשוט לעשות את זה". באותו זמן התארגנה תהלוכת העדלאידע של תושבי חברון, שאותה אבטח הגדוד. "הייתי שם כדי להגן על המשפחות והילדים הרבים. המחבל סיכן אותם".

המ"פ והמ"מ עמדו לידך. למה לא ביקשת מהם אישור לירות?

"זו זירת פיגוע! השתהות של כמה שניות ויגידו עליי קדיש. המחבל יכול היה להפעיל מטען בכל רגע".

לאחר הירי, המ"פ תום נעמן שאל מי ירה. אלאור ענה "אני". "המ"פ לקח אותי הצידה ושאל אותי מה היה. עניתי לו שחששתי ממטען. באותו רגע הוא לא עשה מזה עניין".

אזריה המשיך בפעילות המבצעית כארבע שעות לאחר האירוע. איש לא פנה אליו ולא תחקר אותו. בינתיים, סרטון המתעד את הזירה שצילם עימאד אבו־שמסיה, פעיל 'בצלם', הועבר לכלי התקשורת. בעקבותיו נפתחה חקירת מצ"ח. "רק בצהריים הגיע המג"ד שפירא ותחקר אותי בנוגע לזירה". המג"ד שלח אותו להישפט אצל מח"ט כפיר, אל"מ גיא חזות, שאמר לו ש"לפי הסרטון, זה לא נראה טוב".

עוד באותו יום, בעקבות הסרטון, פרסם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, בתיאום עם שר הביטחון דאז בוגי יעלון, הודעת גינוי לאירוע הירי. יעלון עצמו התייחס לאירוע וקבע שהוא "מנוגד לערכי צה"ל, נבע מאיבוד עשתונות ויטופל במלוא החומרה".

"על בצלם אני לא כועס", אומר אזריה. "בטח לא על הפעילים הפלשתינים שלהם. תעשו מה שאתם רוצים, גדלתם לשנוא אותי. הם מצחיקים אותי, אלה אנשים הזויים. הסרטון מוכיח שפעלתי כמו שצריך. לא סתם אומרים 'שמור אותי מאוהביי, משונאיי אשמר בעצמי'. שר הביטחון הוא האחראי לעיוות ולהפקרה שלי".

"בזמנו, אילה חסון אמרה שאו שכל המערכת הולכת הביתה או שהחייל הפשוט הולך לכלא. היא צדקה", אומרת אושרה. "ברגע ששר הביטחון דיבר והרשיע את אלאור בתקשורת כל המערכת הצבאית התיישרה לפיו". האלוף דן ביטון, שהעיד לטובת אלאור במשפט, הסביר למשפחה שצה"ל הוא מערכת היררכית ולכן ברגע ששר הביטחון והרמטכ"ל האשימו את אלאור, לא יהיה משפט צדק כי המערכת לא תצא נגד ראשיה.

אלאור נעצר, וכשבוע לאחר האירוע הועבר למעצר פתוח שבו שהה 16 חודשים עד לשחרורו מהצבא. לאחר מכן הועבר למעצר בית עד תום ההליכים המשפטיים. המשפט החל במאי 2016 ונגמר בפברואר 2017. אלאור הורשע בהריגה ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל. משפחת אזריה החליטה להגיש ערעור. ביולי 2017 דחה בית הדין הצבאי לערעורים את ערעורו של אזריה. הרמטכ"ל איזנקוט קיצר את עונשו ל־14 חודשי מאסר בפועל, מהם ריצה אלאור תשעה חודשי מאסר בכלא צבאי. שליש מהעונש נוכה בשל התנהגות טובה.

"המשפט היה מכור"

"כשהספר יצא לאור אני אוכיח שאני זכאי. יהיו הרבה אנשים שיצטרכו לספק הסברים", קובע אלאור. בספר הוא חושף ראיות חדשות שבית הדין התעלם מהן, ומרואיינים בו קצינים בכירים ואנשי מקצוע החושפים לטענתו שקרים ועיוותים רבים ממהלך כל הפרשה. "בספר יתגלו כל העיוותים והשקרים שהפיצו אנשים בסיפור הזה", אומרת אושרה.

מה למשל?

"אתן לך דוגמה אחת מני רבות. הטענה שלנו היא שהיה על המחבל מטען. כשביקשנו לבדוק את המעיל שלו, המעיל נעלם! אמרו לנו שלא יודעים איפה הוא. מדוע העלימו אותו? הרי זה מוצג שחייב להגיע לבית המשפט".

עדים רבים במשפט העידו שהמחבל אכן היווה סכנה: "הצלם, אבו־שמסיה, חיזק אותי בעדותו בבית המשפט כשסיפר שהצבא הרחיק אותו מהזירה בשל סכנה ממטען נפץ". אותו אבו־שמסיה צולם בבית הדין כשהוא מסמן וי של ניצחון. "זה אדם שמשפחתו מעורבת בפעילות חבלנית והוא זה שמעיד נגד לוחם מצטיין!" אומרת אושרה. "אמרתי לו: אתה צודק. ניצחת את מדינת ישראל".

"גם המג"ד שפירא העיד במשפט", מספרת אושרה. "במהלך עדותו הוא שפשף את דוכן העדים כל כך חזק, שאפילו השופטת אמרה לו להפסיק. שפת הגוף שלו העידה על שקר".

אלאור: "אחרי שהעיד, שפירא אמר לי, בתוך בית הדין: 'אלאור, אני מבקש סליחה. לא יכולתי לפעול אחרת'. אבי ניגש לעורכי הדין ואמר להם 'תשמעו מה הוא אומר, זה יכול לבטל את כל המשפט!' אבל עורכי הדין אמרו שזה לא רלוונטי כי עדותו הסתיימה. הראיות שעמדו בפני בית הדין הספיקו לזיכוי מוחלט. היו כתבים צבאיים שאמרו במהלך הערעור שהדבר היחיד שנשאר לשופטים לעשות הוא להפוך את ההחלטה כי הוכח שאני זכאי".

איך הגיבו חבריך הלוחמים לכל הסיפור?

"כשחבריי השתחררו הם ביקשו להיפגש עם אבי. הם אמרו שהם רוצים לדבר כי יש להם בטן מלאה על הפרשה. הצבא שמע על המפגש והבין שתהיה שם תקשורת. הגיע אליהם קצין שאמר להם שאם ידברו עם המשפחה והתקשורת 'נפגע לכם במילואים ובעבודה הביטחונית. לא תצליחו להתקבל לשום מקום'. מזל שהייתה שם תקשורת שתיעדה, אחרת גם על זה היו אומרים שאנחנו משקרים".

הוא סבור שמערכת המשפט, שהרשיעה אותו בהריגה, זקוקה לתיקון עמוק ויסודי. "המשפט היה מכור", הוא אומר. "באחת הפעמים על דוכן העדים אמרתי לתובע שהוא מנסה להטעות ולבלבל אותי. השופטת קפצה ואמרה: 'תפקיד התובע הוא לבלבל אותך'. אמרתי לה שחשבתי שתפקידו להביא לחקר האמת".

הקצינים מתנצלים בסתר

"יש קצינים בכירים שביקשו לדבר איתי כשישבתי בכלא", אומר אלאור. "בתחילה לא רציתי לפגוש אותם, אבל בסוף הסכמתי כי רציתי להתעמת. הם באו עם הראש באדמה. חיפשתי הצטלבות מבטים, וברגע שהם הסתכלו לי בעיניים אמרתי: 'יש לי רק שאלה אחת: למה?'. הם אמרו לי: 'אנחנו מצטערים, תבין אותנו. לא הייתה לנו ברירה'. אמרתי לקצין הבכיר, אלוף משנה, שאני יודע שהוא בא לנקות את המצפון שלו שלא מניח לו, 'אבל יש עוד שני אנשים שמהם אתה צריך לבקש סליחה'. ביקשתי שיתקשר לאבא שלי ויראה נכונות לשוחח. הוא אמר 'אין בעיה, אני אתקשר", ורק ביקש שזה יישאר חסוי כי הוא מגיע בלי אישור מדובר צה"ל". מדובר בקצין שנמצא במערכת עד היום. אלאור הבטיח לו שזהותו תישאר חסויה. "תיאמתי איתו שיתקשר לאבי בשעה מסוימת, ביום שבו הייתי בחופשה. חיכינו לשווא, הוא לא התקשר. כתבתי לו בווטסאפ שאני עמדתי בסיכום שלנו ורק ההורים שלי יודעים מי הוא, אבל אם הוא לא יעמוד בהסכם ולא יבקש סליחה מהוריי, מבחינתי ההסכם מבוטל". אותו קצין לא הגיע לדבר עם הוריו של אלאור ושמו עתיד להיחשף בספר.

"דווקא כשאלאור שהה במעצר הרגשתי שלקצינים שם אכפת ממנו באמת", מעידה אושרה. "הקצינים של הגדוד והחטיבה שבה שירת לא התעניינו בו בכלל". את המפקדים במעצר ובכלא הצבאי הם זוכרים מאוד לטובה.

"המפקד הראשון במעצר הפתוח הכיר את אלאור", אומרת אושרה. "הסיפור כאב לו מאוד והוא החליט בעקבותיו לעזוב את הצבא. אחריו הגיע קצין אחר. כשאמרו לו 'בוא תכיר את אלאור', הוא אמר: 'אני אדאג לו לכל מה שהוא צריך, אבל לא מעוניין בשום קשר אישי איתו'. הדעה שלו על אלאור התגבשה דרך התקשורת, שהציגה את אלאור בצורה מכוערת ומעוותת. בשלב מסוים אלאור היה צריך להגיע לבית הדין ולא היה אף אחד שייקח אותו חוץ מאותו קצין. זו הייתה נסיעה ארוכה והוא התוודע לאלאור בדרך. בשש בבוקר למחרת קיבלנו טלפון ממנו. הלב שלי קפץ מבהלה. הוא אמר: 'הילד בסדר, אל תדאגי. אבל אני מתחנן: בואו. אני רוצה לדבר איתכם'".

מה היה כל כך דחוף?

"הוא אמר לנו שבחיים לא קרה לו דבר כזה. 'כל הלילה התהפכתי ובכיתי. אפילו אשתי לא הכירה אותי במצב הזה. מה עשו לו, מה עשו ממנו? הוא כזה ילד טוב, פשוט ועדין נפש'. הוא הבין את העוול שנעשה ומאותו רגע יצא מגדרו כדי לעזור".

הקושי העיקרי בתקופת המאסר היה מבחינתו הידיעה שהוא יושב לחינם, אבל את מפקד הכלא הצבאי הוא זוכר לטובה. "מפקד כלא ארבע דאז, סא"ל ברק דנין, התראיין לספר שלי ואנחנו שומרים על קשר. ביום שנכנסתי לכלא הוא אמר למשפחתי: הוא לא צריך להיות פה". דנין אישר לאזריה חופשה בראש השנה, לפנים משורת הדין. הפרקליטות הצבאית באה אליו בטענות על כך. "אתם רוצים לנהל את הכלא?" שאל אותם הקצין. "אם כן, קחו את המפתחות, אני פורש. אתם לא תגידו לי איך לנהל את הכלא. אני רוצה לשחרר אותו".

אתה כועס על כל מה שקרה?

"לכעוס זה להעניש את עצמי על טיפשות של אחרים", הוא אומר. "אני לא אתייפייף ואגיד שהכול טוב, אבל אני לא עסוק בזה". במהלך הדרך הוא היה זה שחיזק את אמו אושרה. "אמרתי לה: את תראי שאנחנו ננצח. הם לא שווים את הצער שלך".

אושרה, את עדיין כועסת?

"כן. אמרתי לרבנית שלי ביום כיפור שיש אדם שאני לא אסלח לו בחיים, וזה בוגי יעלון. הוא חרץ את הגורל של הילד", היא דומעת. בנוסף להתבטאותו ביום האירוע כי אלאור הוא חייל שסרח, הוסיף יעלון כמה ימים אחרי כן בהתייחסו לפרשת אזריה בנאום במליאה: "מה אתם רוצים, צבא מתבהם שאיבד חוט שדרה מוסרי?"

שוחחתם איתו?

"הוא לא היה מוכן להיפגש איתנו, אז הלכתי לכנס שהוא ערך. ברגע שהוא שמע שמשפחת אזריה נמצאים הוא העמיד שני בריונים לידו כדי שישמרו עליו מפנינו". בכל פעם שהיא מדברת על יעלון היא לא מצליחה לעצור את הדמעות. "ישבתי מולו בשורה הראשונה. במשך שעתיים שמעתי אותו מדבר. אם לא הייתי יודעת על כל מה שהיה, הייתי קמה ומוחאת לו כפיים. כשהוא סיים קמתי ואמרתי שאני רוצה לשאול שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן: 'מדוע אמרת ש"לאחר חקירת מצ"ח, מדובר בחייל שסרח"? הרי כשדיברת, עוד לא הייתה חקירת מצ"ח! אלאור נחקר רק כמה שעות לאחר מכן. מאיפה הבאת את זה?'"

הוא ענה לך?

"הוא כל הזמן אמר לי 'בשמונה בבוקר היה הפיגוע'. אמרתי לו שהוא לא היה שם. הוא אמר לי: 'ואת היית שם?'". ברגע הזה נגמרו לה המילים. "אין לו תשובות והוא אפילו לא חושב להתנצל. במובן מסוים המשכתי הלאה. אני חיה את החיים שלי, מתמלאת מהילדים והנכדים, אבל אני לא יכולה לשכוח שתפרו לילד שלי תיק שהוא סוחב גם באזרחות ושעשו לו עוול נוראי". יחד עם זאת היא מלאת אמונה: "תמיד האמנתי בה'. כל אמא מקבלת כוחות כשהיא מרימה עיניים לשמיים. אני יודעת שה' אוהב אותי ושהוא עשה את כל זה כדי לשמור על אלאור ולהציל אותו. הרי על המחבל הזה היה מטען נפץ. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע".

אלאור, מה נתן לך כוח?

"בראש ובראשונה עם ישראל. כל החיים שלי אהיה אסיר תודה לעם ישראל על התמיכה בי". "גם כשהאדמה רעדה, עם ישראל דאג ליישר לנו אותה", מעידה אושרה. "כל הזמן שלחו לנו מתנות, סלסילות אוכל, עוגות וציורים לאלאור. היה אדם שמימן לנו שבוע של חופשה באילת. החיבוק של עם ישראל זה חיבוק שמחזיק אותך".

מלשכת שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר יעלון נמסר: "שקר לא הופך לאמת גם אם חוזרים עליו שוב ושוב. אין שמץ של אמת בגיבוב השקרים והסילופים שאליהם התבקש יעלון להגיב כפי שהועברו על ידכם בכתבה זו. להלן העובדות: ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל איזנקוט פרסמו הודעה משותפת שעות ספורות לאחר האירוע בה הסתייגו מהירי המאוחר והמיותר בתום תחקיר מבצעי. יעלון התייחס לתקרית מעל דוכן הכנסת רק חמישה ימים (!) לאחר האירוע, כשפרטי התקרית היו בדוקים וברורים, והגן על מפקדי צה"ל, ובראשם הרמטכ"ל, נוכח מתקפת פוליטיקאים, שהציגו את החייל כ'גיבור'. בני המשפחה ניסו לייצר פרובוקציה מתוכננת מבישה במהלך אירוע בבית כנסת בו נשא יעלון דברים. יעלון היה מאובטח על ידי השב"כ 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בכל מקום בארץ ובחו"ל בתקופה האמורה ושנים מאוחר יותר וגם באירוע המדובר. אין יסוד לטענה השקרית שהוצבו מאבטחים במיוחד".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "אלאור אזריה הורשע בבית הדין הצבאי המחוזי ובבית הדין הצבאי לערעורים בביצוע עבירת הריגה. פסקי הדין מדברים בעד עצמם". לדברי גורמים צבאיים, כפי שנאמר על ידי מפקד הגדוד בעת מתן עדות בבית המשפט, כבר בתחקור הראשוני של אזריה חשד כי אינו דובר אמת לאור פרטי האירוע והעדויות שאסף לפני כן. מפקד הגדוד הדגיש זאת בפני אזריה על מנת לתת לו הזדמנות לחזור בו מגרסתו. גם בית הדין קבע כי אזריה לא עמד בפני סכנה כאשר ביצע את הירי.

המג"ד דוד שפירא הציג בפני בית המשפט תמונה שלמה ככל הניתן בנוגע להתנהלותו של אזריה תחת פיקודו, כמו גם הביע את צערו באשר לסיטואציה המורכבת, ובשום שלב לא התנצל על דברים שאמר ביחס לפרשה. 