דרישת שלום לפני שבת. אז כמו שבטח יצא לכם לשמוע (בזכות איזה ארגון שמאל יהודי שעזר לי לפרסם את הביקור בכל העולם...), יצאתי לכמה ימים בקהילות היהודיות בלונדון ובצרפת כי לדון איתן בכמה סוגיות שעומדות על הפרק, בדגש על סוגיית הגיור.

מהפגישות הרבות שהיו לי עד כה עולה תמונה ברורה ולפיה הרפורמה שמובילים יוליה מלינובסקי ומתן כהנא בגיור היא ממש לא רק עניין ישראלי פנימי אלא עניין הנוגע לעם היהודי כולו ולקהילות היהודיות שבתפוצות.

להפרטת הגיור בישראל ולפירוק הרבנות הראשית מסמכויותיה בתחום עלולות להיות השלכות מסוכנות ומרחיקות לכת על הקהילות היהודיות, הן בתחום הגיור והן בתחום המאבק בהתבוללות. שם מגדירים את זה ממש כאירוע קיומי.

מי שנושאים במשך שנים את דגל האחריות של מדינת ישראל ליהדות התפוצות לא יכולים להתעלם עכשיו מהזעקה הגדולה הזו ומהבקשה שלהם לעצור ולבחון את הרפורמה מחדש, תוך שגם ההשלכות שיהיו לה על המשך קיום ואחדות הקהילות היהודיות בעולם ילקחו בחשבון.

מי שיתעלם כעת מזעקת הקהילות הללו יוכיח שדאגתו ליהדות התפוצות אינה אותנטית ואינה אמיתית, ומשמשת רק כקרדום לחפור בו לשינוי אופיה וערכיה של מדינת ישראל.

אסביר למה אני מתכוון דרך האירוע המרתק שהתפתח סביב ההודעה החריפה שפרסם נגדי "ארגון הגג של יהודי בריטניה" בטוויטר.

מדובר בארגון וותיק מאוד, ארגון שזוכה להכרה מצד הממשלה בבריטניה ככתובת הרשמית לענייני היהודים בממלכה, אבל בכך למעשה מסתיים תפקידו. בפועל אין לו כיום כמעט השפעה על הקהילות עצמן. מדובר בשריד לממסד עסקני ישן שפג תוקפו ולא מצליח לשרוד את קצב התמורות ואת השינויים ביחסי הכוחות בקהילה.

יהדות בריטניה כוללת כשלוש מאות אלף יהודים, הרוב המוחלט שבהם אורתודוקסים: שליש חרדים, שליש מסורתיים, וכעשרה אחוז דתיים לאומיים. היתר, בין עשרה לחמישה עשר אחוז רפורמים (שיעור קטן בהרבה מארה"ב), ועוד שיעור דומה המגדירים עצמם חסרי שיוך. ברבות השנים צמחו מלמטה ארגונים ואיגודים יהודיים חלופיים שרוקנו למעשה את "ארגון הגג" והשאירו אותו אך ורק לשמאל ולרפורמים, שכאמור, רחוקים מלהוות רוב או מלהיות מייצגים של הקהילות היהודיות השונות בממלכה.

התקבלתי בלונדון בחיבוק גדול וקיימתי בה שורה של פגישות עם אישי מפתח רבניים וקהילתיים. מיד לאחר הציוץ השערורייתי קיבלתי עוד ועוד הודעות שהסתייגו מהתוכן והסגנון, ביקשו להתנצל, הבהירו שהארגון הזה כבר מזמן לא מייצג את יהדות אנגליה, ואף ביקשו להזמין אותי להתארח בקהילותיהם. יכולתי להישאר עוד שבוע שלם גדוש בפגישות כדי להיענות בחיוב לכל ההזמנות החמות שקיבלתי.

רק בישראל היו מי שטרחו להדהד שוב ושוב את הודעת הארגון החצופה ולהציג אותה כמייצגת את עמדת הקהילה היהודית כולה. זה החל בנחמן שי, שרוממות הדאגה לתפוצות בגרונו, אבל העדיף הזדמנות לניגוח יריב פוליטי בישראל פנימה, גם במחיר פגיעה קשה ביחסי ישראל והתפוצות, והמשיך ביאיר לפיד ובכלי התקשורת המרכזיים בארץ, שנתנו ביטוי לדוברי הארגון והקהילה הרפורמית בבריטניה, יצרו מצג שווא לפיו אלו הם פניה של יהדות בריטניה כולה ונמנעו מלהשמיע קולות אחרים משם.

כל אלו פגעו קשות ביחסי העם היושב בציון עם אחיו בתפוצות. הרי לשיטתו של נחמן שי, יותר ממחצית מהציבור הישראלי שמעריך את עמדותיי ואותי חושב עכשיו בטעות שאין לו מה לדבר עם יהדות בריטניה מאחר וכולה שמאלנית פרוגרסיבית, מחרימה וחצופה, שפגעה באחד מהמנהיגים שלו. להערכתי שי או מישהו אחר בקואליציה "בישל" את ההודעה הזו, שנוסחה בעברית חצופה ומאוד לא תואמת את הנימוס האנגלי. יעידו על כך דבריו של מנכ"ל הארגון בשלל ראיונות שנתן לכלי תקשורת בישראל ובהם הודה שמטרת הציוץ היתה בכלל להשפיע על דעת הקהל במדינת ישראל. משום כך הוא נוסח מלכתחילה בעברית ולא באנגלית. התערבות במחלוקת הפוליטית הישראלית ותפיסת צד פוליטי בוטה כל כך מצד ארגון יהודי בעולם היא חסרת תקדים ופוגעת מאוד בקהילות עצמן שמשתדלות לא להיכנס למחלוקות הפוליטיות הפנימיות בישראל כדי לא להיקרע מבפנים.

מבחינתם של נחמן שי, יאיר לפיד וחבריהם, מדינת ישראל זה הם, והם בלבד, ויהדות התפוצות זו הכנף הפרוגרסיבית שבקצה הסקאלה השמאלית של הקהילות היהודיות, והיא בלבד. זו אינה ברית בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות - וממילא אנשי הימין בישראל מחד, והקהילות האורתודוכסיות בחו"ל מאידך אינם חלק ממנה - אלא ברית ערכית זהותית בין אנשי שמאל רדיקליים בישראל שמבקשים לקדם את עולם הערכים הפרוגרסיבי שלהם תוך שילוב כוחות עם היהודים הפרוגרסיביים בחו"ל והפעלתם כמנוף באמצעות הצגתם השקרית כמייצגי יהדות התפוצות כולה.

אבל האמת היא שבאירופה הקהילות הרפורמיות הן קטנות ושוליות, וגם בארה"ב הן הולכות וקטנות, הולכות ונחלשות. בין אם בשל שיעורי ההתבוללות הנוראיים שלהם ובין אם בשל התפרקות השייכות הקהילתית כנגזרת של אבדן הזהות היהודית. אל מול התהליך הזה ניכרת מגמת התחזקות גדולה מאוד של הקהילות האורתודוכסיות, בכמות ובאיכות. כך, למשל, לפי סקר P.U האחרון שנערך בארה"ב, כ 55% מהיהודים בארה"ב שפוקדים את בתי הכנסת עושים זאת בבתי כנסת אורתודוקסים. בתי הכנסת של התנועה הרפורמית פשוט הולכים ומתרוקנים. ועד כמה שזה עצוב, זה כנראה בלתי נמנע.

ועדיין, בישראל כמעט ולא תשמעו על שיח ודרישת התחשבות ביהדות האורתודוכסית. כאילו רק הרפורמים הם "יהדות העולם".

וכאן, כאמור, יוצא המרצע מן השק. הסיפור הוא לא יהדות התפוצות ולא הקשר של מדינת ישראל איתן. יש כאן בסך הכל עוד כלי בידי השמאל הישראלי לנסות לקדם את ערכיו תוך שיתוף פעולה עתיר ממון והשפעה שמגיעים מעבר לים. מבחינתם של שי ולפיד, וכך גם שותפיהם למטרות באותו ארגון שמאל בבריטניה, המשימה היא להשחיר את פני הימין, ובוודאי זה הדתי, באמצעות ציר חוצה יבשות ומדינות. הם עשו את זה בחו"ל, ולפיד הסביר בישראל ש"הכנסת הגזענים לכנסת פוגעת במדינת ישראל..." Win-Win להם. Lose-Lose למדינת ישראל וליהדות התפוצות. את שני הצדדים לא מעניינים לא מדינת ישראל ולא יהדות בריטניה. הם מוכנים להקריב אותם על מזבח עולם הערכים הפרוגרסיבי שלהם.

ומה באשר לתגובות המסתייגות של "המזרחי" ו"בני עקיבא העולמי" בלונדון? אם ארגון הגג כבר לא באמת מייצג אותם מדוע הם מיהרו להסתייג ולתרץ את הפגישות איתי?! ומדוע שגרירת ישראל בלונדון ציפי חוטובלי שותקת?!

אז ככה: כמו בכל העולם, השמאל הפרוגרסיבי הוא אלים, כוחני, דורסני ורעשן, והוא מטיל את מוראו על הרוב הדומם, שמבקש להמשיך בשגרת העשיה ולא להיגרר למאבקים וסכסוכים פנימיים.

בבריטניה, כמו בישראל, פועלת שורה של ארגוני שמאל והקרן החדשה לישראל. ארגונים עתירי ממון, קשרים והשפעה, שעושים רעש לא פרופורציונלי לחלק היחסי האמיתי שלהם באוכלוסיה, ופועלים באגרסיביות בשיטות של השחרה ודה-לגיטימציה. בדיוק את ההשחרה שאני עברתי עובר כל מי שמעז לצאת נגדם או לסטות מהקו הנוקשה והקיצוני שהם מכתיבים. בשקרים, בהשתקה, באגרסיביות ותוך מערכת קשרים עניפה עם התקשורת שנשלטת ברובה גם שם על ידי השמאל. אני לא חי שם, לא שואב משם את הלגיטימציה שלי ולכן לא ניזוק מזה. למי שחיי שם ופועל שם זה הרבה יותר מסובך. קרב מולם הוא קרב קשה ומר, ותהא אשר תהא התוצאה בסופו, בדרך יגרמו למי שיכנס אליו נזקים אדירים.

מעטים מי שאוזרים אומץ ללכת עם האמת ולשלם את מחירה. הרוב מיישרים קו בלית ברירה. משלמים דמי שתיקה וישור קו וממשיכים. אני מניח שציפי חוטובלי העדיפה להישאר בקונצנזוס ולהמשיך בעשייתה הדיפלומטית ולא להיכנס לקרבות קשים בתוך הקהילה היהודית. כך גם המזרחי ובני עקיבא המקומי. מבחינתם "הקרב שלי" הוא לא "הקרב שלהם" ועדיף להם לבחור את הקרבות שלהם ולהתעקש על מה שחשוב להם בקהילה פנימה. אני לא מסכים עם זה - ממש לא כי מדובר בי - אבל יכול בהחלט להבין את זה.

כשלעצמי, אני חושב שהכניעה לאלימות וההפחדה של השמאל הפרוגרסיבי ויישור הקו איתו בסוגיות ליבה כמו הציונות, ההתיישבות ביהודה ושומרון, וערכים שמרניים בתחום המשפחה (הסיבות שבשלן כמובן הואשמתי בגזענות), מזיקה ומסוכנת ותפגע בסופו של יום בעיקר בקהילות עצמן. זהותן תטבע לאורך זמן בים התרבות הפרוגרסיבית שמולה הם מכינים ראש. אבל, כאמור, זה עניין פנימי שלהם ואני מכבד את החלטתם.

צריך להכיר באלימות של השמאל ובנטיה של הרוב הדומם לשתוק ולהימנע מעימות, ולא להיבהל מזה. מול זה צריך לחבר לאט לאט את הכוחות האמיצים שמסרבים להיכנע לתכתיבי הפרוגרס, לשבור את מחסום הפחד, ולהחזיר אותו לגדולו הטבעי. זה נכון בישראל ונכון בעולם כולו. אני עושה זאת יום יום שעה שעה בישראל, ושמח להמשיך זאת בקומה זקופה גם בלונדון.

שבת שלום לכם אחיי בארץ הקודש.