"הרב ליכטנשטיין גידל אותנו לזה שאפשר למצוא ערך, אפילו רוחני, גם בספרות יפה. זה נכון שיש ספרות שהיא רק בידור, ולפעמים גם זה לגיטימי. אבל קיימת ספרות שיש בה גם עומק ומשמעות, והיא יכולה אפילו לשנות את תפישת העולם שלך ואת הרגישות האנושית שלך

"כל עוד היתה לנו תחושה שמדינת ישראל נמצאת באופן כללי בקו של עלייה, לא היתה לנו בעיה. ב-15 השנים האחרונות נדמה כאילו המדינה מתרחקת מהחזון שלה, והמחלוקת הגדולה בציונות הדתית היא האם אני רואה בה עדיין המדינה שלי, או שאני נותן גט למדינה ומקים אלטרנטיבה"

 "אני תומך בכך שנשים צריכות להעשיר את העולם הרוחני שלהן, וזה אומר שאני מקפיד באחד הימים של ראש השנה להתפלל 'ותיקין', אחר כך אני שומר על ילדיי ואשתי מתפללת עם הקהילה. בעיני זה גם מסר חינוכי, שלנשים יש עולם רוחני שצריך להשקיע בו"

" מדהים אותי לראות שאין סיכוי שבחור מישיבת 'הר ברכה' ייצא עם בחורה ממדרשת 'מגדל עוז'. בית הלל הרי הסכימו להינשא לנשים מבית שמאי. אז אומרים לי, מה זה מחלוקת בית הלל ובית שמאי לעומת המחלוקות שלנו"

הרב נבון אומר שאנחנו לא יודעים לקבל את ציבור הרווקים לתוך הקהילות שלנו. "יש סיבה לכך שכל הרווקים הולכים לגור במקומות מאוד ספציפיים. הרבה פעמים כשהם גרים בקהילת המוצא שלהם, ליד ההורים, הם מרגישים זנוחים"

"אסור לשתוק כאשר מטיחים בתוקפנות בפניה של אישה נכבדה מצמרת השלטון בישראל. האלימות הפוגענית מופנית לא רק כלפי האישה שהותקפה, אלא כלפי כל אחד מאיתנו. אני מדבר, כמובן, על הבוץ שהוטח בפניה של שרה נתניהו". כך פותח הרב חיים נבון את מאמר הדעה שלו שפורסם ביום שני השבוע באתר מעריב-nrg. לא, לא במדור יהדות, אלא בעמוד הראשון והחדשותי.

הרב חיים נבון, איש ישיבת הר-עציון מזה שנים ארוכות, מלמד בישיבה, במכון הוראה וגם במדרשות. בעיר מגוריו מודיעין הוא משמש רב קהילה שגם חילונים משלמים בה דמי חבר. הרב נבון הוא כותב פורה גם בנושאי יהדות שונים וגם בנושאים אקטואליים. לפני שבועיים יצא לאור ספר פרי עטו בשם '831' - בעיקר ספר מתח ותעלומה, אך גם גדוש תורה ורומנטיקה, סוגיות של אמונת חכמים ומוסר, ובעצם נוגע בתחומים רבים ומגוונים, לא רחוק בכלל ממחברו.

אורבך אמר: תכתוב יותר

הרב חיים (בפי כל: חיימי) נבון נולד ברמת גן לפני 36 שנים. בילדותו עברה משפחתו ליישוב אלקנה במערב השומרון. את חוק לימודיו סיים בתיכון הדתי-טכנולוגי שליד אוניברסיטת בר אילן ובסוף השמינית הלך, שלא כמו הזרם, לישיבת הסדר. "נכון, לא רבים מבית הספר שלי הלכו לישיבת הסדר" הוא מסכים "אבל פגשתי אנשים שהיו במחזורים מעליי וגם במחזורים מתחתיי שהיו לרבנים". הרב נבון למד בישיבת הר עציון כ-13 שנים עד שנישא, ובמהלך השנים הללו רכש גם תואר ראשון ושני. לא מזמן נולדה בתו השלישית.

הרב נבון מאוד אוהב לכתוב. כשהיה נער, היה משוכנע שהכיוון שלו הוא עיתונות. להיות רב? "לא העליתי בדעתי". ההזדמנות לשלב את שני העיסוקים הללו יחד מאוד משמחת אותו.

המגע הראשון של הרב נבון עם העיתונות היה דרך 'נקודה'. לפני כ-13 שנים החל לשלוח מידי כמה חודשים מאמרים למערכת. "פעם קיבלתי טלפון מאורי אורבך שאמר לי שאני צריך לכתוב יותר, ושהוא יעזור לי להכניס את כתביי לעיתון. אמרתי לו שאין לי ראש לזה עכשיו, כי אני לומד תורה. אבל כעבור כמה שנים, כשקצת הבשלתי והרגשתי שאני במקום אחר, התחלתי לכתוב בצורה קבועה". לפני כ-8 שנים הוא החל לכתוב טור פובליציסטי ב'נקודה' ובמקביל טור פרשת שבוע ב'מקור ראשון' - "ומשם התגלגלתי". היום אפשר לראות מאמרים שלו בבמות שונות וגם, כאמור, באתרי האינטרנט המובילים.

אתה חבר מערכת בירחון הוותיק 'נקודה' שעומד להיסגר. הטענה הרשמית היא שהצורך בקיומו של העיתון התייתר.

"'נקודה' התקיים הרבה שנים משום שהוא היה האלטרנטיבה היחידה למי שרצה עיתונות דתית ימנית. היום לאדם כזה יש כמה אלטרנטיבות, ובמובן הזה זה משמח. אבל הפרידה מ'נקודה' היא מצערת - זה עיתון שעשינו איתו כברת דרך ויש לו קהל נאמן".

הרב נבון חושב שבאופנים אחרים אפשר היה להמשיך ולקיים את 'נקודה', ולראייה הוא אומר שעד לאחרונה היה מספר לא מבוטל של מנויים, כזה שאין בנמצא לאף כתב עת אידיאולוגי בישראל. כמה בדיוק? הוא אינו יודע, וגם אם היה יודע, זה מסוג הקלפים שעיתונים משאירים קרוב לחזה.

חלק גדול מהכותבים של 'נקודה' כותבים גם במקור ראשון. יש אומרים שכתב העת חי בעצם בתוך מקור ראשון.

"נכון, אבל 'נקודה' הרשה לעצמו מאמרי דעות של 3000 מילה ולא של 300, מה ש'מקור ראשון' וגם 'בשבע' לא יכולים להרשות לעצמם. לולא 'נקודה' לא היה לנו את המאמר של אורבך 'הטובים לתקשורת' ושל הרב יואל בן נון על 'להתנחל בלבבות' ועוד כמה כאלה". מעבר לכל אלה, מוסיף הרב נבון, יש גם צער ברמה האישית על מקום שעבדת בו תקופה ארוכה והיית שותף לו, והנה שעריו נסגרים.

 עשינו את זה

'831' אינו ספרו הראשון של הרב חיים נבון, אבל זה בהחלט מפגש הבכורה שלו עם ז'אנר הספרות ה'חולי'. "אני כל היום מתעסק עם טקסטים, גם לומד וגם כותב" הוא מסביר "ופשוט רציתי לנסות משהו קצת שונה, כתיבה קצת אחרת שתגיע לקהל קצת אחר". הרב נבון מודה שעד הרגע האחרון הוא לא באמת עיכל שהוא כותב ספר. בסוף העבודה הוא קרא את כתב היד מההתחלה ואז אמר 'או קיי, עשינו את זה'".

הרב ליאור אנגלמן הוציא לאחרונה ספר, לפניו הרב אייל ורד, ולפניהם הרב סבתו. רבנים- כותבים זו תופעה?

"במידה מסוימת זה חיבור טבעי. אנחנו מתעסקים הרבה עם מילים, ויש רבנים שמשתמשים בסיפורים ככלי חינוכי בצורה מאוד מאוד מוכוונת". הרב נבון מעיד על ספרו שהוא לא חינוכי-דידקטי ולא נועד להנחיל מסרים ספציפיים. העובדה שבספר נמצאים בצורה סמויה יותר או פחות מסרים חינוכיים-תורניים נובעת מכך שהספר נכתב מתוך תמונת העולם שלו והערכים בהם הוא מאמין "באופן הכי טבעי ופשוט".

בעיני הרב נבון המושגים 'רב' ו'כותב' מתיישבים היטב על אותו אדם. אבל, הוא מודה, להרבה אנשים זה מוזר. "נחמד שבשנים האחרונות רבנים מרשים לעצמם לעשות דברים לא רבניים: לשיר או לכתוב. במובן הזה הרב סבתו קצת שיחרר את כולנו. אחריו כולנו מעיזים יותר".

את תשובתו לגבי היחס שלו ל'ספרות יפה' פותח הרב נבון, ולא בפעם האחרונה בשיחתנו, בצמד המילים 'הרב ליכטנשטיין' - מורו ורבו שעמד במשך שנים בראשות ישיבת הר עציון. ניכר שהרב נבון, שבין השאר ערך חלק מכתביו, הושפע ממנו רבות. "הרב ליכטנשטיין גידל אותנו לזה שאפשר למצוא ערך, אפילו רוחני, גם בספרות יפה. זה נכון שיש ספרות שהיא רק בידור, ולפעמים גם זה לגיטימי. אבל קיימת ספרות שיש בה גם עומק ומשמעות, והיא יכולה אפילו לשנות את תפישת העולם שלך ואת הרגישות האנושית שלך". הרב נבון חושב שכל אחד צריך להיחשף גם לספרות לא יהודית, והוא מצר על צמצום מגמות הספרות בחינוך הדתי ושרטוט הגבולות שלהן למרחב שבין הרב סבתו לעגנון. "אני לא חושב שהרב סבתו ועגנון היו צומחים להיות מה שהם, אם הם היו קוראים רק את הרב סבתו ועגנון" הוא אומר, אך מסכים שצריך לברור את הספרים באופן מוקפד.

 להישאר ציבור מאוחד

הספר שלך נוגע במגוון נושאים. סוגייה אחת ששזורה בספר היא היחס לפסיקת הלכה. אולי לא התכוונת להיות דידקטי, אבל המסר מאוד ברור.

"הגיבור של הספר, אלחנן, עובר התפתחות גם במישור הרגשי, גם במישור הדתי וגם במישור הרוחני. בתחילת הספר הוא מתייחס להלכה באופן נוקשה וכמעט מתמטי, ובמהלכו הוא מבין שההלכה היא עולם יותר מורכב, ושלצד היסודות המוצקים שלה, יש בה גם אלמנטים חברתיים ורוחניים.

אני חושב שזו ביוגרפיה אינטלקטואלית של הרבה בחורי ישיבות. במובן מסוים זה אפילו תהליך בריא - להכיר בהתחלה את המימד הנוקשה והחד משמעי של ההלכה ואחר כך להיפתח לפנים היותר רכות שלה".

לא פעם עם ההיחשפות ל"פנים היותר רכות" מגיע הזלזול. מזה, בעצם, אלחנן חושש.

"זו שאלה שמעסיקה אותי מאוד: איך לחיות ולחנך להלכה שהיא גם אנושית ורחומה, כמו שהיא באמת, ויחד עם זאת שומרת על האופי השמימי האלוקי המוחלט שלה. הרבה פעמים אני מרגיש כמעט בודד מבחינה ציבורית. אני רואה בציבור הדתי סחף לשני קצוות - מצד אחד לכיוון של הלכה מאוד נוקשה וחמורה, ומצד שני לכיוון שהוא הרבה יותר חמור בעיני: זלזול, בוז והתעלמות".

אתה עוסק גם ב'אמונת חכמים'. נראה שאנחנו מלאים היום בשו"תים ששואלים על כל דבר, אבל גם קשה לנו להעריך רבנים.

"אלו שני קצוות של הציבור הדתי-לאומי. מצד אחד אלה שלא שואלים אף רב על שום דבר, ומצד שני אלה ששואלים רב על כל דבר". הרב נבון מעיד שהוא לא מעודד את אנשי קהילתו או את תלמידיו לפנות אליו בשאלות שלא קשורות להדרכה רוחנית, ומזכיר שדווקא ב'תניא' האדמו"ר הזקן של חב"ד גוער בחסידיו שלא ישאלו אותו על עניינים של העולם הזה, אלא בנושאים של התקדמות רוחנית בלבד. "וזה מדהים שזה בא דווקא מחסידות חב"ד, שהם לא זזים היום בלי לשאול את הרבי אפילו אחרי שהוא מת. אני לא אוהב את התופעה הזאת".

בשתי התשובות האחרונות שלך התייחסת לשני קצוות של הציבור הציוני-דתי. האם יש היום ציבור אחד כזה?

"זו שאלה שמטרידה אותי וגם כואבת לי. עד לפני עשור היה ברור שיש ציבור ציוני-דתי אחד ומגובש, גם אם הדעות בו מאוד שונות. היום זה כבר לא ברור. מדהים אותי לראות, למשל, שאין סיכוי שבחור מישיבת 'הר ברכה' ייצא עם בחורה ממדרשת 'מגדל עוז'. בית הלל הרי הסכימו להינשא לנשים מבית שמאי. אז אומרים לי, 'מה זה מחלוקת בית הלל ובית שמאי לעומת המחלוקות שלנו'". הוא צוחק.

את קו השבר מסמן הרב נבון בהסכמי אוסלו, ואת שיאו בהתנתקות: "כל עוד היתה לנו תחושה שמדינת ישראל נמצאת באופן כללי בקו של עלייה מבחינת ארץ ישראל וכדומה, לא היתה לנו בעיה. ב-15 השנים האחרונות נדמה כאילו המדינה מתרחקת מהחזון שלה, והמחלוקת הגדולה בציונות הדתית, כמו שאני רואה אותה, היא האם אני רואה בה עדיין המדינה שלי עם כל חסרונותיה, או שאני נותן גט למדינה ומקים אלטרנטיבה". על מגוון השסעים האחר שמפלג את הציבור, כמו זה הדתי-תורני, אומר הרב נבון שתמיד היו פערים בין אנשי 'מרכז הרב' ל'קיבוץ הדתי', אבל השבר של 'ראשית צמיחת גאולתנו' נתן את האות גם לסדקים האחרים, והפיץ את בני המגזר לכל עבר.

כן, הרב נבון היה רוצה לראות את הציבור מאוחד, לא מטעמי נוסטלגיה אלא ממניעים של איחוד כוחות והשפעה על הציבור הכללי במדינה. "ככל שאנחנו מבזבזים את הכוח שלנו על עימותים פנימיים, היכולת שלנו להשפיע על המדינה פוחתת".

לרב נבון אין שאיפות פוליטיות. הוא אומנם הביע תמיכה פומבית במפלגת 'הבית היהודי', וגם הופיע באתר האינטרנט של התנועה עוד בתקופת המשאל האינטרנטי-ציבורי. "יום אחד התקשר אלי אדם ואמר שוועדה לאיתור מועמדים מטעם 'הבית היהודי' הציעה את שמי, וביקש את הסכמתי להיות באתר. חשבתי על זה רגע ואמרתי כן. האמת שלא הקדשתי לזה יותר מידי מחשבה". אבל מסתבר שגם כאן, הפוליטיקה פועלת מאוד מהר. "פתאום מועמדים אחרים התקשרו אלי, הציעו לי דילים ואמרו לי 'תביא לנו את התומכים שלך ונביא לך את שלנו'. אמרתי שאין לי תומכים או מחנה, אני לא באמת רץ..."

בעיני הרב נבון הפילוג הפוליטי בציבור הדתי-לאומי הוא תוצאה של זה החברתי-רוחני. על הקושיה מדוע יש מפלגות שקהלן מפולג אך הן יודעות לרוץ יחד, ואצלנו הניסיון לא צלח, הוא משיב כמעט בלי רצון: "יש פה גם עניינים פרסונליים. יכול להיות שעם אנשים קצת אחרים בהנהגה הפוליטית שלנו היה יותר קל ליצור בלוק עם אחדות רופפת אפילו". אבל האחדות הפוליטית היא השולית בעיניו בכל הסוגיה.

 לקבל את הרווקים

על דלת ביתה של משפחת נבון קבוע שלט 'יעל וחיימי נבון'. הרב נבון אמנם נולד בשנת תשל"ג, אך נישא 31 שנים אחר כך - גיל מאוחר למדיי לעומת המקובל במגזר. הרב נבון התגורר לפני נישואיו בישיבה, ומספר שהרגיש מנותק מקהילתו המקורית וחש בודד. "זו תקופה לא נעימה" הוא אומר, וממעיט. האם המגורים שלו בתוך שכונת אברכים מלאה זוגות וילדים הקשתה עליו יותר מאשר על רווקים אחרים? לאו דווקא. "היו מסביבי גם המון רווקים מבוגרים", הוא אומר בחיוך.

כמי שחי בתוך מגזר שמתלבט אם להאשים או לרחם על הרווק שכבר עבר 30 אביבים אך טרם נישא, וכמי שחווה את התחושות על בשרו, יש לו מה לומר. "משהו השתנה בציבור הדתי שלנו. היום הרבה יותר קשה להתחתן משהיה לאבותינו". לא, הוא לא יודע להניח את האצבע על המניע לתופעה, אבל יודע בוודאות שהיא קיימת. מה ההשלכה של זה? "החברה הדתית צריכה להתחיל להתרגל למצב לא רצוי, שבו יש הרבה מאוד רווקים ורווקות מבוגרים". ומה פירוש המושג 'להתרגל'? קודם כל הוא אומר, לא לראות מצב של רווקות ככישלון או כאשמה "ולקבל את זה שהם מאוד רוצים להתחתן אבל לא מצליחים. וגם אם לדודה או לסבא נדמה שזה אשמתם, כי כשהם היו בגילם היה קל להתחתן, היום זה לא כך".

הרב נבון אומר שאנחנו לא יודעים לקבל את ציבור הרווקים לתוך הקהילות שלנו. פעילויות התרבות אינן מכוונות לציבור כזה, הם אינם מוזמנים לסעודות שבת, ובעצם אינם שייכים לחוג החברתי של המשפחות בקהילה. "יש סיבה לכך שכל הרווקים הולכים לגור במקומות מאוד ספציפיים. הרבה פעמים כשהם גרים בקהילת המוצא שלהם, ליד ההורים, הם מרגישים זנוחים".

מתכון לזירוז הנישואין הרב נבון טרם מצא. עזרה בשידוכים כן, הוא אומר, וכמה שיותר. אבל עד שמשאלת ליבם תתגשם, כאמור, צריך לקבל אותם לתוך הקהילות בלי לשפוט.

 יש רוחניות אחרי הישיבה

בליל שבת תשובה פוסעים גיבורי '831', אמיר ואלחנן, לעבר ביתם של שוקי ורווית, זוג אברכים מהישיבה. תוך הגשת הסלט מתפתחת שיחה על החיים בישיבה ומחוצה לה. "האם לתורה אין בשורה לחיים של האנשים הרגילים?" תוהה בקול שוקי המארח "האם רק בישיבה אפשר לחיות חיי תורה? איך אפשר להמשיך לחיות בווליום רוחני גבוה גם אחרי שעוזבים את הישיבה?". השאלה הזאת, שהרב נבון שם בפיו של שוקי, מטרידה לא רק את הסופר ואת פרי יצירתו, אלא רבים וטובים, בהם בחורי ישיבה ורבני קהילות.   

"מחוץ לישיבה רמת המתח הרוחני פחותה" מסכים הרב נבון "אבל אני מאמין שאפשר לחיות חיים רוחניים גם מחוץ לישיבה, באינטנסיביות פחותה ועם דגשים אחרים. אני לא חושב שהדרישה של הקב"ה מאיתנו היא להתרגש. אתה יכול למלא משימות אחרות שהקב"ה הטיל עליך".

אחת הטענות המושמעות בהקשר הזה היא שהישיבה היא מקום בועתי, סגור ובמידה רבה מלאכותי, ואינה מכינה את הלומדים בה לנחיתה הקשה אל רצפת החיים שבחוץ. הרב נבון לא חושב שצריך לשנות את המבנה הקלאסי של הישיבה, וגם לא להכניס לתוכה עיסוק בעניינים שמחוץ לתורה. את החשיפה ל'עולם שאחרי' הוא מטיל כמשימה על שכמם של המורים בישיבה. "תלמיד צריך לפגוש את הר"מ שלו כמי שחי חיים גם מחוץ לישיבה ויוצק גם בהם משמעות".

הרב נבון מעיד על עצמו שהיום הוא מרגיש שיא רוחני דווקא כשהוא מטפל ומחנך את שלושת ילדיו הרכים. התופעה הזאת מפתיעה גם אותו, והוא חושב שהגיע אליה דווקא בגלל השנים הארוכות בהן היה שקוע בישיבה. "טוב שאדם ילמד בישיבה באינטנסיביות וישקע בתוכה, ובלבד שבירכתי מוחו הוא יהיה מוכן לימים שבהם הוא יצטרך לשאוב מהמעיין הזה באופנים אחרים". הרב נבון מאמין שאפשר למצוא דרך רוחנית לחיים שמחוץ לישיבה, אבל מודה שזה לא קל: "זה דורש הרבה אמונה בקהילה והרבה השקעה של הציבור, וזה דורש גם מאנשים שלמדו בישיבה לא לבוז ליום קטנות. יש אנשים שאומרים, אם לא ללמוד 5 שעות ביום גמרא רש"י רי"ף ורמב"ם אז אני לא לומד בכלל". אחד הפתרונות, אומר הרב נבון, הוא שינוי נקודת המבט. כשאדם חש אחריות גם על התורה של בני הקהילה והסביבה שלו, הוא נפתח "לחוויה רוחנית מסוג אחר". ואכן, הקהילה שהוא עומד בראשה, משתדלת להיפתח גם לסביבה, להכיל ולארח משפחות חילוניות ולקיים סדר יום רוחני תורני ותרבותי. "בעיר קהילה דורשת מסירות נפש של החברים בה", הוא אומר בהערכה רבה לבני קהילתו.

 לא ישיבות של ממש

הרב נבון מלמד, כאמור, גם בנות מדרשה ב'מגדל עוז' וב'לינדנבאום'. "ללימוד התורה הנשי יש תרומה עצומה לעולם הרוחני של נשים ושל המשפחות" הוא אומר. "גדל דור של נשים מרגישות מעורבות בשיח הרוחני, ומרגישות שיש להן יד ורגל בתורה ואחריות חינוכית ורוחנית, וזה לא דבר שאפשר להפקיד רק אצל בעליהן". אבל יש גם צד שני: "אני מרגיש שכבר 10 שנים עולם הלימוד הנשי תקוע" הוא אומר ומסביר שהמדרשות לנשים נמשלות למכינות קדם צבאיות ואינן ישיבות של ממש, בגלל התקופה המוגבלת בה עושות רוב הנשים במדרשות. "לפני עשור חשבתי שעולם הלימוד הנשי יתפתח הרבה יותר. חשבתי שהוא יקרין כלפי מטה לאולפנות, שיראו צורך לקדם את לימודי הקודש, וזה לא קרה. וחשבתי שכלפי מעלה, ייווצר דור של נשים תלמידות חכמים שמתמסרות ללימוד תורה אינטנסיבי במשך הרבה שנים, וגם זה כמעט לא קורה".

הרב נבון חי בעולם הזה ויודע שלאישה בדרך כלל "קשה להתמסר במשך הרבה שנים ללימוד תורה. היא יותר מחויבת לגידול ילדים, וזה נכון בעיני. מצד שני, יש לנו היום נשים דתיות, אפילו דתיות מאוד, שעושות דוקטורטים ברמות הכי גבוהות שיש. אם היתה הכרה ציבורית גדולה יותר בלימוד תורה לנשים, קודם כל נשים היו מוכנות להתמסר זה יותר, וגם הגופים המממנים היו מוכנים להעניק מלגות מכובדות לנשים שיהיו מוכנות לשבת וללמוד תורה, וכך, עולם הלימוד התורה הנשי היה נראה אחרת לגמרי".

הנשים והגברים לעולם לא יהיו שווים בעולם התורה. גבר לומד הרבה שנים והוא יכול לצמוח להיות רב. אישה לומדת הרבה שנים אך היא לא תוכל לפסוק הלכה, או לקבל הסמכה. לנשים אין אופק בתחום.

"כדי לפסוק הלכה לא צריך שום תעודה. אדם שיודע הלכה ושואלים אותו יכול לענות גם אם הוא אישה. היום יש יועצות הלכה שלא קוראות לעצמן פוסקות, אבל הן עונות לשאלות הלכתיות ובעיני ההבדל הוא סמנטי. יש הרבה תפקידים שנשים תלמידות חכמים יוכלו למלא: בהוראה במדרשות ובאולפנות, בייעוץ או פסיקה בענייני טהרת המשפחה ובהדרכה רוחנית בבתי ספר. אם אישה היתה יכולה להיות תלמידה חכמה מובילה רוחנית באולפנה, זה היה הרבה יותר בריא לבנות מאשר רב אולפנא".

הרב נבון מצטט את חלומו של הרב שלמה ריסקין, שיום אחד, במקביל לרב הקהילה תכהן רבנית קהילה שאינה אשתו, שתשמש כתובת לנשים. הרב נבון מזדהה עם החלום הזה, רק חושב שאין מי שתאייש אותו כרגע.

"לכל הנשים הפמיניסטיות שנאבקות על מקומן של נשים בתפקידי ההנהגה הרוחנית אני אומר: תביאו את הנשים שמסוגלות לעשות את התפקידים האלה, אני לא רואה כל כך הרבה מועמדות".

אתה רואה סכנות בלימוד הנשי? כי יש טענות כאילו דווקא נשים שלומדות תורה מרגישות אחר כך פחות מחויבות להלכה.

"אם היינו מאמצים את המושגים מתחום הדיאטה ומשווים 'לפני' ו'אחרי', אפשר היה לומר באופן חד משמעי שאצל בנות שלומדות במדרשה יש עלייה ביראת שמים ובמחויבות להלכה. לא כולן יוצאות כמו שהיינו רוצים, אבל זה נכון גם בישיבות. יש לי אמונה גדולה בכוח של התורה, שלא מותיר את הבנות אדישות כמו שהוא לא מותיר את הבנים אדישים. נכון, הייתי שמח ליותר עלייה ביראת שמים, אבל זה באופן כללי".

 שמרנות בריאה

מה היחס שלך לקולות הקוראים להשוואת המעורבות הנשית בתוך בית הכנסת והעולם ההלכתי?

"אני מזהה פה שני קולות שונים. של הקול הראשון אני תומך נלהב, ולשני אני מתנגד בתוקף. אני תומך בכך שנשים צריכות להעשיר את העולם הרוחני שלהן, וזה אומר שאני מקפיד באחד הימים של ראש השנה להתפלל 'ותיקין', אחר כך אני שומר על ילדיי ואשתי מתפללת עם הקהילה. אני אמנם מוותר על התפילה עם הקהילה, אבל בעיני זה גם מסר חינוכי, שלנשים יש עולם רוחני שצריך להשקיע בו. לצד זה אני מזהה מגמה שונה של שימוש בחיים הדתיים ובהלכה ככלי במלחמת המינים כביכול. ברגע שהופכים את בית הכנסת לכלי שרת במאבק על אינטרסים נשיים, זה בעיני מסוכן ומתועב. נקודת המוצא היא מחויבות נאמנה ומושרשת להלכה, וגם שמרנות בריאה".

הרב נבון ממקם את עצמו בין הזרם ה'מאובן' שאומר שאי אפשר לשנות דבר, ובין זה שאומר שיש לשנות כל דבר. "אני חושב שצריך לשנות, אבל מאוד בזהירות, לא רק כדי שאנשים יספיקו להתרגל אלא גם מפני שלא כל שינוי הוא טוב". מבחינתו עליית נשים לתורה, למשל - זו פגיעה בקדושת בית הכנסת במניין רגיל, וחוכא ואיטלולא במניין נשים ("כי אין כזה דבר מניין נשים"). מצד שני, בקהילה שלו הוא הנהיג קריאת מגילת אסתר לנשים, ואפילו מצא לנכון לשלב בו בנות מצווה, מהלך שמשדרג את האירוע המכונן הזה בעולמה של הנערה, שכמהה לתוכן רוחני.

קיימות טענות פמיניסטיות שנראות דווקאיות, אבל אחרות - ניכר שהן באות ממקום של כאב אמיתי. אז מי מחליט? ההלכה גם היא משתנה.

"עם ישראל מחליט. צריך להיות פה אינסטינקט בריא של קהילה שרוצה לשמר את המנהגים שלה. הרבה פעמים גם אנשים שלא בהכרח בקיאים בכל המקורות מאוד קנאים למסורת שיש בידם וזה אינסטינקט בריא בעיני, אם יודעים למתן אותו. אבל כנקודת מוצא: מי שרוצה לשנות, עליו הראייה".

 עדיף לגדול בתורה

השיחה עם הרב נבון התמקדה בנושאים נוספים אשר יריעת העיתון קצרה מלהכילם. העובדה הזאת מביאה אל התהייה הבלתי נמנעת בדבר התפרשות והתעסקות הרבנים הציונים- דתיים במגוון נושאים, לעומת רבני הציבור החרדי שמצמצמים את עצמם ב-ד' אמות של הלכה ולמדנות. "אני באמת חושב שמי שיש לו פוטנציאל להיות גדול הדור עדיף שלא יכתוב ספרי מתח ולא יעסוק בכתיבה עיתונאית" אומר הרב נבון. "לכשעצמי, אני חושב שגדול הדור כבר לא אהיה..."

כשהוא מרצין מעט הוא מודה שיש מחיר רוחני לעיסוקיו המרובים, "אבל אני מקווה שגם בהם יש ערך. אני מנסה לבטא את הכישורים שלי בכל תחום שאני מרגיש שאני יכול לתרום בו. לא הרבה לוקחים על עצמם את התרומה בתחומים האלה".

אכן, הוא חושב שמעטים יכולים לשלב העמקה בעולם הכללי עם גדלות בתורה, והתגדלות בתורה עדיפה בעיניו. עם זאת הוא חושב שהציבור הדתי-לאומי מצמיח ברגעים אלה ממש גדולי דור, כאלה שהם היום ראשי ישיבות ועוד יגדלו ויתפתחו, או אפילו איזה בחורצ'יק שחובש היום את ספסל הלימודים באחת הישיבות התיכוניות אי שם. "אני מתפלל ומאמין שיהיו לנו עוד אנשים גדולים באמת".

ofralax@gmail.com

קודם כל ספר מעניין

'831' הוא ספר מתח וגם רומן. הוא ספר על חיי תלמידי ישיבת הסדר, וגם על התמודדות עם הלכה ולימוד ועם אמונת חכמים. את כל אלה שוזר חוט של הומור דק שבלעדיו אי אפשר לכתוב על כל אלה ועוד.

אלחנן ואמיר הם שני חברים טובים, תלמידי שיעור ה' בישיבת הסדר שלומדים יחד ב'חברותא'. אמיר יוצא די באינטנסיביות עם חברתו מיכל, בעוד אלחנן מעדיף להשתבלל בתוך פרויקט מחשבים הלכתי שאמור לשנות את פני פסיקת ההלכה. בחורות זה לא בשבילו, למגינת ליבה של אימו.

חיי השיגרה של השניים משתנים לאחר שהם מוצאים ספר עתיק ועלום על שולחנם ולוקחים אותו קשה מדי. הספר שולח אותם להרפתקה חובקת אישים, תקופות ומקומות, כשכל הקצוות מתחברים לבסוף בצורה כמעט הרמטית מידי.

הספר של הרב נבון הוא קודם כל מעניין, כזה שבגללו תלכו לישון הרבה אחרי השעה שתכננתם כי 'רק עוד עמוד'. מעבר לכך, הוא מצליח לגעת בסוגיות 'כבדות' כמהותה של פסיקת הלכה, הדרך והיחס ללימוד תורה, מעט על חשש טריוויאלי לצאת עם בנות, החיים מחוץ לישיבה, תורה מפיו של אדם שחטא ונגיעונת קלה ב'ביצה' הירושלמית.

למרות כל אלה, מי שמתכונן לכובד מהותי או לנדודי שינה אחרי סיום הספר, יכול להירגע. הספר אינו מעיק וגם לא מתיישב במחשבותיך לזמן ארוך. יש שיראו בכך מחמאה, אחרים פחות. הרב נבון, מצידו, מאוד מקווה שהספר יגיע גם לידיים אחרות מאלה שנוטלות את ספריו ההגותיים-תורניים, אבל אינו יודע לצפות את המגמה. "יש בספר מושגים דתיים, אבל גם אם אני קורא ספר על ציידי לוויתנים באלסקה, אני נהנה להיכנס לתוך העולם שלהם. באופן דומה, אדם לא דתי יכול לעשות מאמץ לא גדול ולהיכנס לעולמם של בחורי ישיבה".