במסגרת האגוטריפ הבלתי נגמר של נשיאת בית המשפט העליון נראה כי אצה לה הדרך להכריע תוך כחודש, בטרם פרישה, בסוגיות כבדות משקל.

במסגרת כך היא ממהרת לחזור ארצה מספר ימים בטרם תם ביקורה הרישמי בגרמניה, היא 'מקצרת הליכים' ומוציאה באופן כמעט חסר תקדים צו על תנאי ללא דיון בעתירה נגד החוק לצמצום עילת הסבירות, ואף קובעת דיון בפני הרכב של 15 שופטים במהירות הבזק. לשם השוואה - הדיון בחוק יסוד הלאום ערך כשלוש שנים עד לפסק הדין בעניין, וכך גם הדיון בחוק ההסדרה.

וכל כך למה? מספרים לנו שהשופטת חיות רוצה "להשאיר מורשת" בטרם פרישה. מורשת, למי שלא יודע, הינה לקט של כללים, ערכים ומנהגים המועברים מדור לדור.

שופטי העליון עשו לעצמם נוהג לקיים מעין מסיבת פרישה אשר בה קורא השופט הפורש, במלוא החשיבות העצמית הנדרשת, בפני מדורת השבט בה נמצאים כל חבריו, יחד עם נציגי היועמ"ש ופרקליט המדינה, פסק דין שבחר לכתוב עם פרישתו. לעיתים איתרע מזלם של בעלי הדין אשר השופט בחר את התיק שלהם בשביל לקבל את תשומת הלב בעת פרישתו, והם צריכים לעבור עינוי דין עד אשר אותו שופט יפרוש ויואיל לפרסם את פסק הדין, ולעיתים גם עיוות דין שכן השופט הפורש מבקש ליצור תקדימים בוטים על גב אותו תיק בכדי להתבלט ו"להשאיר מורשת". חיות כנראה מעוניינת לקרוא את פסק דינה בעתירות הכבדות, כבר בעת פרישתה עוד כחודש. עינוי דין לא יהיה כאן, אך עיוות דין כנראה שיהיה גם יהיה.

בדור האחרון אנו שומעים על הרבה מנהיגי ציבור, מכל הסוגים, שרוצים להשאיר מורשת, וזה המניע למעשיהם השונים. לא טובת המדינה, לא האמת, לא הצורך, אלא האגו הגדול שגורם לתשוקה להשארת חותם כלשהו. מנסים ליצור יש מאין "מורשת", באופן מלאכותי.

ואני תמה על אנשים דגולים שלא מבינים כי מורשת נכתבת מעצמה ומשקפת את האמת ההיסטורית בראיה רחבה לאחר תקופה ארוכה. לא האדם יקבע את מורשתו אלא הציבור. מורשת נוצרת מאליה מתוך מעשיו של האדם, ולא יוזמים "עשייה" לצורך השארת "מורשת". כך למשל מורשת קרב צומחת מאליה מתוך גבורת הלוחמים הספונטאנית, מבלי שהלוחמים התכוונו להשאיר אחריהם מורשת.

אנשים גדולים באמת לא צריכים לחשוב על המורשת שהם משאירים, ולא להנדס את זיכרם. כך לדוגמא הרבנים משה לוינגר וחנן פורת זצ"ל לא הקימו את ההתיישבות ביש"ע כדי להשאיר מורשת, ואני בטוח כי זה לא העסיק אותם בכלל, אלא הם "עשו את האמת מפני שהיא אמת" (כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה), ומורשתם הענקית ממילא עוברת הלאה מדור לדור.

מאידך, מרכז רבין אשר בראשית דרכו נקרא "בית מורשת רבין", מנסה להנדס את "מורשת" יצחק רבין וקובע (באתר של המרכז) כי מורשתו היתה הסכמה על גבולות השיח וכללי המשחק הדמוקרטיים, בה בשעה שכולנו זוכרים את התבטאויותיו הבוטות כנגד חלקים בעם ישראל: "שיסתובבו כמו פרופלורים" (על המתנחלים), כנגד ערבים: "בלי בג"ץ ובלי בצלם" (כך תטפל הרש"פ בתושביה), "תשברו להם את הידיים ואת הרגליים", וכנגד יריבים פוליטיים: "הפודל של פרס" (על יוסי ביילין), "חתרן בלתי נלאה" (על פרס) וכדו'. ככה זה כשהמורשת האמיתית היא התמוטטות נפשית כרמטכ"ל בעת ניהול מלחמה, או ייבוא לארץ של כנופיית טרור מתוניס.

ובכלל כדאי לגב' חיות לדעת שכל הדור הנוכחי יתומצת כנראה לפסוק אחד או שניים בספר תולדות ומורשת ישראל, ומדורנו ייזכרו בספר זה מעטים שבמעטים מגדולי ישראל, לענ"ד דוגמת הרב עובדיה יוסף זצ"ל (כמי שהחזיר עטרה ליושנה בנושא מעמד הפסיקה הספרדית), בנימין נתניהו יבל"א (כמי שכהונתו ארכה יותר מכל ראש ממשלה אחר), רועי קליין הי"ד (כגיבור של דורו שמסר את נפשו למען הצלת חבריו) ואולי עוד מתי מעט. ספר נצחי אשר נפתח אצל אברהם אבינו בראשית הציוויליזציה וייחתם בימות המשיח. מדהים שנשיאת העליון לוקה בהיבריס חמור שמאפשר לה לחשוב שאם תיצור משבר חוקתי ו/או תבטל חוקי יסוד היא תירשם באופן חיובי בספר הנצח של עם ישראל.

כדי לקבל קצת פרופורציה אביא כאן את דבריו האחרונים של יצחק שמיר (לענ"ד גדול ראשי הממשלה של מדינת ישראל) בספרו האוטוביוגרפי: "אם ההיסטוריה תזכור אותי בכלל, אני מקווה שאזכר כאיש שאוהב את ארץ ישראל ועמד על משמרתה כל חייו, בכל דרך שהיתה לאל ידו". כך גיבור ישראל, מנהיג דגול, אשר כל חייו היו עשייה אחת גדולה למען עם ישראל, מבין בחוכמתו ובענוותו שיתכן כי הוא בכלל לא ייזכר בהיסטוריית הנצח של עם ישראל.

ואכן הנוער דהיום לא יודע מי היה ראש הממשלה השני או הרביעי במדינת ישראל, ומי היה הרמטכ"ל הראשון או השלישי. בשיחות שאני מעביר לנוער איכותי אני מגלה שלבושתנו הם לא יודעים מי היו קארל מרקס, זיגמונד פרוייד או יאיר שטרן, וגם כמובן לא מי היו נשיאי ביהמ"ש העליון הראשונים.

בהקשר זה אני רוצה לחדש לך, גברת חיות, שגם אותך אף אחד לא יזכור, וכל פסקי הדין שלך, כמו של קודמייך, לא ייקראו (למעט אולי בפקולטות למשפטים בשנים הקרובות), יתהפכו בעתיד ע"י שופטים אחרים, ויירדו לתהום הנשייה. אל תתאמצי להיכנס להיסטוריה באופן מלאכותי, ובטח שלא בתור מי שמסכנת את עם ישראל בהתנגשות בין רשויות ובין אחים.

לסיום, אמליץ לחיות, כמו גם לשאר הציבור, לחזות בשיעור האחרון שמעביר עו"ד יעקב ויינרוט ז"ל בטרם פטירתו. איש זה, מגדולי עורכי הדין והמשפטנים בדור האחרון, נואם נאום התבטלות וענווה, מכניס אותנו לפרופורציה ומשקף את זה שאנו קצה הפסיק של קוסמוס אינסופי שהיה מיליוני שנים לפנינו ויהיה מיליוני שנים אחרינו. שנות חיינו הם הרף עין בתוך כל זה, וכדאי שנזכור זאת כולנו בעומדנו בימים אלה לדין בפני הקב"ה, שופט כל הארץ, הראשון והאחרון.