לאירוע המחריד בעיצומו של יום הכיפורים בת"א אין שני צדדים. אין "זה לא נחמד שפוצצו להם את התפילה, אבל גם המתפללים לא בסדר". לשחרר תגובה פרווה כלפי מקרה מחריד כזה זה לצאת פחדן, מוג לב וצבוע.
כל אחד מהמגיבים אמש יודע שמעולם בכל תולדות המדינה היהודית לא קרה אירוע מכוער ואנטי יהודי כזה. יהודים גורשו מתפילתם בכל מיני מקומות ונקודות בהיסטוריה ואנחנו זוכרים זאת כטראומה לאומית גדולה. בדיוק כדי למנוע מקרים כאלה הוקמה כאן המדינה היהודית היחידה בעולם.
יש צד אחד שהתפלל, כפי שהוא עושה מדי שנה, לא כפה דבר על איש, אפילו ויתר על מחיצה בניגוד למסורת כי ככה כפו עליו, ויש צד אחד נבער ומוסת שהגיע ביום היהודי הקדוש ביותר עם זעם של שנאה בעיניים במטרה אחת: לפוצץ תפילת יהודים בגסות רוח בעיצומו של היום הקדוש, כפי שלא אירע מעולם בהיסטוריה של מדינת היהודים. זהו ללא שום ספק אירוע שאילו היה קורה בכל מקום אחר בעולם המקרה היה פותח מהדורות ומושך גינויים בינלאומיים מקיר לקיר, בראש ובראשונה ממדינת ישראל שהייתה מתחלחלת והייתה מנסה להביא לגינוי רשמי באו"ם.
אחי בימין, שתדעו: זה לא כל השמאל. ממש לא. רוב העם היהודי מכבד מסורת ובוודאי שיש לו כבוד ליום הכיפורים. כולל בשמאל, שרובו יודע מה זה להיות יהודי. זהו מיעוט מוסת, קיצוני ומבחיל. אנשים פוסט-יהודים לגודל הצער. רובם מבוגרים שאיבדו רסנים. אנשים שמגדירים את עצמם ליברלים המוכנים להכיל כל תופעה מכל מקום בעולם אבל חוטפים בחילה כשהם רואים תפילה יהודית או יהודים דתיים שמזכירים להם את סבא-רבה שלהם. ההנהגה הפוליטית של השמאל לוקה בעיוורון היסטורי כשהיא מצטרפת למעשה האוטו-אנטישמי הזה, או יושבת על הגדר, או מגיבה בצורה רפה ואז ממהרת להאשים את המתפללים ש"גם הם לא בסדר". כנ"ל הנהגת העיר ת"א שהמתמודדים לראשותה מתחרים ביניהם מי ייצא ארסי יותר כלפי המתפללים בתקווה לקושש תמיכה במרוץ לראשות.
האירוע בת"א ביום הכיפורים תשפ"ד הוא קו פרשת מים בתולדות המחאה, שיביא להערכתי לדעיכתה, שכן רוב משתתפיה אינם מסכימים להתנהלות כזו. ועל העיוורון שבסימטריה ההזויה הזו נבקש בדמעות כהמשך ליום הקדוש: סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.
הכותב הוא עורך המגזין של השבועון החרדי 'משפחה'
