הליברל הדתי מוכן לספוג הרבה כדי לחיות טוב בשני העולמות, עד שיום אחד, ברגע אחד הוא מבין בעל כרחו שיש תהום עמוקה שגם רגליים ארוכות במיוחד לא יכולות לגשר עליה, ומה שהיה ביום כיפור בכיכר דיזינגוף הוא אירוע מן הסוג הזה. ההשתוללות והאלימות שהופגנה נגד המתפללים בליל יום הכיפורים בכיכר העיר בתל אביב היא מן האירועים שבהם אם אתה לא לוקח צד, אתה בעצם לוקח צד. הליברל הדתי מוכן לספוג הרבה – מתחבורה ציבורית בשבת, דרך מצעדי גאווה ברחובה של עיר. הוא מקל בשירת נשים, לפעמים מסכים לאכול במסעדה כשרה ללא תעודת כשרות. חייה ותן לחיות, הוא נוהג לומר. אבל גם לו יש גבולות, גם הוא יסרב אם יכריחו אותו לחלל שבת, גם הוא מבין שיש דברים שאם הוא לא עושה אותם, הוא עבר צד. דברים שגם השלחן ערוך המקל ביותר לא יכול לבלוע בשום צורה. הליברל הדתי יודע שתפילה עם מחיצה זו לא המצאה, לא קוריוז, לא אצבע בעין ולא חומרא, בטח לא כשמדובר במחיצת דגלי ישראל סמלית ביותר. זה הרגע שהליברל הדתי חייב לבחור, כי שתיקה היא התייצבות בצד שאפילו הוא ממש לא רוצה להיות בו. זה הרגע בו נגמרו התירוצים, וחייבים להסתכל לאמת הכואבת בפנים ולבחור צד. באופן מפתיע או שלא, מרבים הארגונים הליברליים הדתיים שיודעים להגיב נגד כל פעולה 'חרד"לית' במהירות האור, איבדו את הסיסמא למחשב במוצאי כיפור, ואלו שמצאו אותה הפכו פתאום לכח נייטרלי מהאו"ם. אבל זה לא יעזור להם: אירועי יום כיפור ושאר ההתנכלויות למתפללים ברחבי העיר העברית הם בדיוק הרגע הכואב שהליברל הדתי מגלה לדאבונו שהמחאה הפרועה הזו אולי מתמקדת בראש יהודי, ב'גזענים המשיחיים הקיצוניים' כלשונם, אבל באמת היא נאבקת גם בו, ולא לחינם גם מנייני 'צהר' שהתקיימו בתל אביב חטפו הפרעות. לצערי, בחרו בצהר לפנות לראש העיר ולציין בהודעתם את 'הקיצוניים משני הצדדים', למרות שהם יודעים שיש כאן בסיפור הזה רק צד אחד ברור, אדום בוהק ואלים. ראש יהודי ועוד שלל ארגונים הפועלים בתל אביב, כמו 'המקום' או ישיבת מעלה אליהו ששמה עלה לכותרות בשנה האחרונה, אינם ארגוני מסיון – הם לא מפתים אנשים ברחוב ולא משלמים לאנשים כסף תמורת השתתפות בשיעורים או בארוחת שבת. הם ארגונים שפועלים מתוך מסירות גדולה מצדם על מנת לתת ליהודי החפץ בכך להכיר את התורה, לחוות סעודת שבת, לרקוד בשמחת תורה ובהקפות שניות, ולשמוע תקיעת שופר בראש השנה ובצאת יום הכיפורים. אין הבדל אמיתי בין 'צהר' לבין ראש יהודי – גם בצהר מארגנים 'שופר בפארק', קריאת מגילה ומנייני יום הכיפורים כדי לזכות יהודים, גם שם, גם אם עוטפים את זה בהרבה עטיפות ומקפידים לומר ש'אין להם מטרה להחזיר בתשובה', רוצים ומאמינים בסוף שמה שנכון לכל יהודי זה לשמור תורה ומצוות. עוד באותו נושא: תהיו טובים, תהיו הרב מיכה המחיר כבד, ולכן חייבים להמשיך רב המאחד האם ה'דיל' יעבוד? בסוף גם הם ארגוני קירוב, ינסו כמה שינסו לברוח מזה, ואת זה המפגינים מבינים מצוין. לכן, מבחינת המתפרעים אין כל הבדל בין ראש יהודי לבין צהר או כל ארגון דתי ליברלי או סמי ליברלי כזה או אחר – המאבק שלהם, וזה לא משנה כרגע אם הם מזידים, שוגגים או אנוסים מוסתים, הוא נגד כל מי שינסה להביא יהדות למרחב הציבורי במדינת ישראל בכלל ובמדינת תל אביב בפרט. כיון שברוך ה' כל הקלפים נחשפו, וטוב שכך, אין שום פתרון אחר אלא בהודעה ברורה שגם לציבור הדתי יש עקרונות. אנחנו מתווכחים ביננו על מדינה יהודית, אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר עליה. מדינה יהודית היא לא מדינה שיש בה בתי כנסת, היא מדינה שיש בה יהדות במרחב הציבורי, מדינה שמותר להתפלל בה במרחב הציבורי גם בהפרדה כי כך ההלכה, לשמוע תקיעת שופר ברחובה של עיר, ללמד תורה בכל מקום שיש אנשים שירצו לשמוע. לא נוותר על תל אביב – נמצא את דרך הזהב בין זכות היהדות להישמע ברחובה של העיר לבין הימנעות מאצבעות כואבות מידי בעומק העין. אבל לא נסכים ולא נוותר על תל אביב כעיר יהודית. תל אביב לא תהיה אקס טריטוריה בתוך מדינת היהודים. קרוב לשליש מתושבי העיר הצביעו למפלגות הקואליציה, אלפים רבים מבני העיר גודשים את בתי הכנסת והמניינים ביום כיפור, אלפים רבים באים מידי שנה להקפות שניות, המאבק הזה הוא גם עבורם. בסוף זה יקרה - הגל העכור גם הוא עבור יעבור, וגם תל אביב תישאר יהודית.
