בעוד כשבועיים, שלהי חג חנוכה, ימלאו 15 שנה למבצע 'עופרת יצוקה', המבצע הגדול הראשון של צה"ל ברצועת עזה אחרי הנסיגה וחורבן גוש קטיף. הוא החל ביום שבת, ל' בכסלו תשס"ט, 27 בדצמבר 2008, והסתיים ב-כ"ב בטבת תשס"ט, 18 בינואר 2009. כיוון שהמבצע החל במהלך חג החנוכה, ניתן לו השם 'עופרת יצוקה', מתוך שירו של חיים נחמן ביאליק 'לכבוד החנוכה'. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, והחלה מוציאה את כוחותיה חד צדדית. בתוך 4 ימים לא נשאר חייל ישראלי אחד ברצועה. 'עופרת יצוקה' הוא דוגמה מצויינת למהלך צבאי שהיה לו פוטנציאל אדיר לשינוי מציאות מזרח תיכונית, ושהסתיים בתבוסה ישראלית בגלל פחדנות של מנהיגי ישראל, ובראשם מי שהיה אז שר הביטחון – אהוד ברק, בעזרת הרמטכ"ל גבי אשכנזי. שותפה להם היתה שרת החוץ דאז ציפי לבני. גם לראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ישנה אחריות, אבל זו בעיקר אחריות מיניסטריאלית. יותר מכך: התבוסה שברק הנחיל באותו מבצע למדינת ישראל, היא שהביאה בסופו של דבר לשמחת תורה השחורה והארורה השנה, לטבח של 1,200 ישראלים ולחטיפת עוד כמאתיים. אלמלא התנהלותו לפני 15 שנה, מלחמת שמחת תורה כלל לא היתה מתרחשת. 1,200 הישראלים שנרצחו היו היום בחיים, אם לפני 15 צה"ל היה מבצע את מה שהתחיל לבצע אחרי שמחת תורה השנה. בטרם היות נוח'בה ו'מטרו' שלושה יעדים היו לאותו מבצע, שהחל בעקבות ירי נרחב רקטות מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב: הראשון ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי, שנקבע לקראת סוף המבצע: להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. אף לא אחת מהמטרות הללו הושגה. ירי הרקטות נמשך עוד 15 שנה אח"כ, החמאס חידש את הברחות האמל"ח בענק עד שבנה את הכוח המפלצתי שלו שהיכה בנו בשמחת תורה השנה. טונות של חומר נפץ זרמו ממצרים לאירגון החמאס ברצועה כמעט ללא הפרעה, גם אחרי מבצע 'עופרת יצוקה'. ההברחות כללו גם רקטות גראד, טילי נ"מ ועשרות טונות של חומרי נפץ תקניים. וגלעד שליט נשאר בשביו עוד כשנתיים, עד ששוחרר בעיסקה המפוקפקת שנקשרה בשמו. מבצע 'עופרת יצוקה' היה יכול להסתיים בחיסול שלטון החמאס ברצועה. המבצע הפריך את רוב האזהרות המאיימות של השמאל. ההשתלטות על צפון הרצועה לא גבתה מחיר של עשרות חיילים הרוגים. מחבלי החמאס לא גילו מופת של לחימה. בחלק גדול מהמקרים הם השליכו את הנשק וברחו. כמחצית מחללי צה"ל נהרגו מאש כוחותינו (ואין כאן כמובן שום כוונה להאשים מישהו, חלילה). לחמאס לפני 15 שנה עוד לא היו כוחות הנוח'בה, אותם לוחמי יחידת העילית של חמאס, שאנשיה שטופי המוח של דאע"ש, פלשו לצפון הנגב בשמחת תורה וביצעו את הטבח הנורא ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. החמאס עוד לא בנה אז את מערכת המנהרות המסועפת בכל רחבי הרצועה, ה'מטרו' העזתי המפורסם, שבאמצעותו התנייעו אנשיו בקלות כחפרפרות ממקום למקום, בלי שצה"ל יבחין בהם. עוד באותו נושא: עימות פומבי עם הנשיא? יש גם תקדים ישראלי החזון המדיני של בן-גוריון לפי פרשת משפטים חמש נקודות שליטה – אבל בלי רצועת ביטחון עזתים חיים תמורת חללים? טעות אסטרטגית חיסול שלטון החמאס ברצועה ב'עופרת יצוקה' היה גם מייתר את עיסקת שחרורו של גלעד שליט, שעדיין היה אז בשבי המחבלים. שליט היה חוזר כמי שחולץ במבצע צבאי הירואי, מבלי לשלם את המחיר המופקע וחסר האחריות שממשלת ישראל שילמה לבסוף בעיסקה מפוקפקת של שיחרור 1,027 מחבלים רוצחים, ובראשם יחיא סינוואר, מחולל טבח שמחת תורה תשפ"ד. אבל ההחלטה הנמהרת להפסיק את המבצע בעיצומו ולסגת באופן חד-צדדי, הפכה את המבצע, בסופו של דבר, מניצחון לתבוסה. לא קשה לדמיין את המציאות שבה שלטון החמאס נהרס עד היסוד כבר לפני 15 שנה, כוח הנוח'בה לא היה בא לעולם, ויחיא סינוואר היה נרקב עד היום בכלא הישראלי עם חבריו הרוצחים. מי שהוביל לכך היה כאמור שר הביטחון דאז אהוד ברק. אחרי המבצע הוא הסביר בהגיונו הפתלתול למה עכשיו, כשהפסקנו את הלחימה, הסיכוי להחזרת שליט גבוה יותר. בנאום שנשא מיד אחרי תום המבצע, ב-8 בפברואר 2009, בכנס הרצליה, הוא הכריז כי "המגעים עם מצרים מגדילים את הסיכוי לשובו של גלעד שליט". הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, כתב באיגרתו ללוחמים עם תום המבצע ש"היעדים הושגו במלואם", אבל כשהוא ביקש לפרט מהם אותם "יעדים שהושגו במלואם", גימגם אשכנזי באיגרתו משהו על "מערכי החמאס ותשתיות הטרור הוכו מכה קשה ונוצרו התנאים לשינוי מהותי במציאות הביטחונית בדרומה של מדינת ישראל". אשכנזי, למרבה הצער, דייק. מערכי הטרור לא הושמדו, רק "הוכו מכה קשה". המבצע לא הביא לשינוי המצב, אלא ל"תנאים לשינוי מהותי במציאות הביטחונית", שינוי שלבסוף לא התרחש גם אחרי המבצעים הבאים. על אהוד אולמרט שהיה אז ראש הממשלה אפשר להגיד הרבה מילים רעות, ומקום מגוריו מפברואר 2016 עד יולי 2017 יעיד על כמה תכונות שליליות שלו, אבל כמו היהודי במשל המפורסם של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, שקרן הוא לא. בספרו האוטוביוגרפי 'בגוף ראשון', הוא כותב על התוכניות להרחיב את מבצע 'עופרת יצוקה', ולפעול קרקעית באיזור ציר פילדלפי. וכך הוא מספר (עמ' 770): "במהלך השבוע הראשון קיימנו סדרה של דיונים. שמתי לב כי ברק וציפי לבני יצאו כמה פעמים החוצה, ונרמז לי שהם מתאמים עמדות. ואכן, שניהם התנגדו להמשך הפעולה וצידדו ביציאה חפוזה מהרצועה... בדיעבד התברר לי כי שותף מלא להתייעצויות היה יו"ר האופוזיציה, נתניהו. כל אחד מהשלושה רצה להפסיק את הלחימה מטעמיו שלו: ברק – משום שחשב מלכתחילה שלא ניתן להכניע את חמאס, ויש להסתפק במכה שהונחתה. לבני – מפני שחששה כי מספר גדול של נפגעים יזיק לה בבחירות, כראש קדימה. ונתניהו – כדי שיוכל לומר שרק הוא יוכל לחסל את החמאס. הוא אכן אמר זאת, בצורה יהירה ונחרצת, וכדרכו לא כיסה את הדיבורים במעשים". אולמרט מספר על דיון בפיקוד הדרום, שבו שאל כמה זמן ייקח לנו לתפוס את ציר פילדלפי ולטהר את רפיח. אלוף פיקוד הדרום דאז, יואב גלנט, שר הביטחון דהיום, אמר כי לדעתו תוך 48 שעות אפשר יהיה לתפוס את ציר פילדלפי באופן מלא. "שאלתי כמה זמן ומה המאמץ שיידרשו לטיהור גזרת רפיח. השניים (גלנט ומפקד האוגדה תא"ל אייזנברג – ח.ה.) אמרו שמדובר להערכתם בשלושה עד ארבעה שבועות. התחזית הזאת נראתה לי סבירה ומעניינת. היתה לנו הזדמנות, אולי בלתי חוזרת, להנחית על חמאס מכה שיעברו שנים רבות עד שיוכל להתאושש ממנה, אם בכלל. אכן אי אפשר להשמיד אידיאולוגיה, אך נראה שאנחנו יכולים לכתוש את החמאס, לנתק את דרכי הברחת הנשק מסיני, ולהרוס את בסיס השליטה של האירגון ברצועה... אילו פעלנו כך, המציאות בעזה היתה משתנה אולי לדור" (עמ' 771). מי שכמובן ניצל את המצב היה ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו. ב-3 בפברואר 2009, שבוע לפני הבחירות לכנסת ה-18 שבהן התמודד נתניהו מול מנהיגת 'קדימה' דאז ציפי לבני, נתניהו הגיע לביקור באשקלון, כמה שעות לאחר שגראד פגע בעיר. הוא נעמד מול המצלמות והכריז בקול תקיף את הצהרתו בת האלמוות: "אני התרעתי מפני חמאסטאן לפני כמה שנים. אני התרעתי מפני זה שיעופו טילים מעזה לאשקלון, ציפי לבני וקדימה גיחכו. הם ביטלו את האיומים האלה, הם אמרו שאנחנו רואי שחורות, שאנחנו מפחידים את העם... צה"ל עשה עבודה יוצאת מן הכלל, ציפי לבני וממשלת קדימה עצרו את צה"ל לפני השלמת המלאכה. אז אני רוצה להגיד כאן ועכשיו, שאנחנו לא נעצור את צה"ל. אנחנו נשלים את המלאכה. אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס! אנחנו נחזיר את הביטחון לתושבי אשקלון, לתושבי אשדוד, ותושבי שדרות ובאר שבע ויבנה! אנחנו נחזיר את הביטחון לתושבי ישראל!". נתניהו חזר על דבריו: "אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס, אנחנו נחזיר לכם, לכולכם, לכם, את הביטחון!". מאז היו לנתניהו עוד 15 שנות שלטון, ועוד כמה וכמה מבצעים צבאיים ובראשם מבצע 'צוק איתן', שבכולם היה פוטנציאל למימוש הבטחתו למוטט את החמאס ולהחזיר את השקט לתושבי אשקלון, לתושבי אשדוד, ולתושבי שדרות באר שבע ויבנה. את התוצאות ראינו בשמחת תורה השנה. לנתניהו יש כעת הזדמנות אחרונה לעשות זאת – כדי שבירידתו מהשלטון בתום המלחמה תירשם השורה האחרונה בביוגרפיה שלו, כמי שבסוף הביס את החמאס, ולא הובס מפניו. מתוך מדור 'חמוש במקלדת' בשבועון 'מצב הרוח'
