רס"ב עזריה יחזקאל הי"ד שנפל בשבת מפגיעת כטב"ם סמוך למושב מרגליות היה החלל הקרבי המבוגר ביותר במלחמה. בן 53 היה בנפילתו.

על עזריה יחזקאל הי"ד לבטח רבים לא שמעו עד היום. לא היה סיכוי שישמעו. למרות שהמשיך לשרת בתפקיד קרבי קדמי גם בגיל 53.

עזריה הי"ד לא היה מהאנשים שיש להם ענין להתבלט ולהתפרסם בציבור. הוא היה בעל אישיות מיוחדת במינה. מהאנשים שמחפשים בכל מאודם לעשות טוב, לעשות דברים נצרכים למען הכלל והציבור, דברים שאחרים לא כל כך אוהבים לעשות, להיות מהראשונים להתנדב לכל משימה, ומהאחרונים שאינם עוזבים את המקום עד שהכל חוזר למקומו, ואעפי"כ אין להם ציפייה שישבחו אותם, ושכולם ידעו כמה דברים טובים הם עשו. והכל בחיוך ובלי להתלונן.

באופן פרדוכסלי דווקא אנשים כאלה כדאי שנכיר. עזריה הי"ד, ודומיו הם מעמודי התווך של העם שלנו בכל הדורות. מהלוחמים שהם הערובה לניצחון. הירתמותו לשרות מילואים קרבי למרות גילו המבוגר, לאחר כל כך הרבה שנים של שרות מילואים קרבי, למשימה שלא היה חייב בה, מבטאת את הרוח של העם הזה. את סוד עוצמתו. רוח כזו אי אפשר לנצח!

ההשגחה גלגלה שהאופן שבו התנהל בחייו, הוא גם האופן שבו נפל והסתלק מהעולם. בבוקר של יום שבת לאחר שהסתיים הקידוש של כל החיילים בסככה, חיילי הפלוגה עזבו את הסככה איש למקומו. עזריה הי"ד נשאר, כמתמיד, אחרון, לסדר ולארגן את הדברים. הכטב"ם שכוון לפגוע בחיילי הפלוגה, פגע רק בו.

עזריה הי"ד נקלט אצלי בפלוגה ח' לפני קרוב לשלושים שנה, כנהג טנק שוט. ולאחר שהפלוגה עברה הסבה למרכבה וחיילי טנקי השוט השתחררו משרות, הוא ביקש להמשיך עם הפלוגה החדשה, הצעירה, כנהג טנק מרכבה. אני זכיתי להכירו תקופה קצרה יחסית. לאחר שעברתי לתפקיד מג"ד החליף אותי אלון לוין (סא"ל במיל') שהיה הסמ"פ שלי, ועזריה הפך להיות נהג מ"פ בנוסף לשיבוצו כנהג טנק.

בהלוויה פגשתי את אנשי פלוגה ח' ושמעתי מהם סיפורים עדכניים עליו, והרגשתי את ההערכה וההערצה אליו. ביניהם גם אלון שכתב: "היה חבר אמת, צנוע, עם לב ענק. איש משפחה אוהב ואהוב. אדם חם, שש לסייע- אחד שהיית מוכן לסמוך עליו בחייך. היה שותף מלא לפעילות המילואים בשלושים השנים האחרונות. ולמרות היותו חייל פשוט (לא קצין או מפקד) הוא היה מעמודי התווך של הפלוגה. חובב טכנולוגיה, בעל חוש טכני מפותח, וחוש הומור מפותח לא פחות. אפילו המנטרה בוואטסאפ הייתה – "מצווה גדולה להיות בשמחה...".

אריאל בן ברוך (סא"ל במיל') שהיה המ"פ אחרי אלון, ולימים גם המג"ד, ספד לו: "עזריה אהובנו, כן, אהובנו... אם תשאלו בפלוגה ח' מי הוא אהובנו כולם ישאגו ביישור קו: עזריה! אתה יודע עזריה, יש פסוק שנהוג להגיד בלוויות: "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ". והאמת היא שזה קצת מנטרה. אבל במקרה שלך לפסוק הזה יש תיאום כוונות מושלם איתך.

"הולך תמים" - איזה תום, איזה לב. עזריה, אתה פשוט החלטת להישאר עם תום הילדות. למעלה מ-30 שנה של שירות סדיר ומילואים כנהג טנק לוחם ומקצועי אבל את הלב השארת בעוצמה של ילד מתוק. "פועל צדק" - עזריה, כשמך כן אתה- תמיד בפעולה של עזרה בכל דבר ובכל זמן. "דובר אמת בלבבו" - מידת האמת אצלך באה לידי ביטוי מיוחד מאוד בכך שאתה שומר האמונים הכי גדול שאני מכיר. שומר אמונים למשפחה אביבה והילדים תמיד בליבך, שומר אמונים לפלוגה. כמה אנשים עברו בפלוגה ועזריה עומד על משמר האמונים. פשוט עוגן פלוגתי נצחי.

כך גם בעבודה באותה עמדה עם אותו הרדיו... לא מחפש... לא מתבכיין... שמח בחלקו... אני עומד כאן עזריה באופן רשמי עם הדרגות (כל פעם ששכחתי לענוד אותם היית כועס עליי..) ומצדיע לך. אתה מופת בשבילי. בשביל כולנו".

אחרי ההלוויה, הרגשתי צורך להוציא מהבוידעם את התיקיה המאובקת "פלוגה ח'" ובה רשימות מצהיבות מלפני כשלושים שנה, והוצפתי בזיכרונות מפלוגה ח', הישנה והחדשה, וגעגוע לחבורה מופלאה, של חיילים ומפקדים שהיתה לי הזכות לפקד עליהם. באימונים ובתעסוקות בתקופת האינתיפאדה. חלקם כבר לא עמנו, וביניהם עזריה הי"ד.

עזריה הי"ד לימדת אותנו ואת כל העם שיעור באהבת העם ואהבת הארץ, ללא גבולות. שיעור בנתינה ובענווה פשוטה. זו לא קלישאה: הקב"ה לקח אליו אחד מהטובים...

עם ישראל לא ישכח אותך ויעלה על נס את עשייתך למענו!