השם 'ח'רבת אח'זעה', כלשונו של דובר צה"ל, או 'חוזעה' כמו ששמעתי השבוע בכמה מכלי התקשורת, הוא בעצם השם חִרְבֶּת חִיזְעָה שהיה בכותרות הראשיות בדיוק לפני 46 שנים. גם אז הנושא היה פגיעה אזרחים חפים מפשע – אבל בכיוון ההפוך: סרט שהתבסס על ספרו של ס. יזהר בשם 'חירבת חיזעה', שעסק בגירוש לכאורה של תושבי הכפר במלחמת העצמאות השבוע הסתיימה שנת 2023 למניינם, שתיזכר לדורות כאחת השנים הארורות של מדינת ישראל, ארורה יותר מזו שהיתה יובל שנים לפניה. אבל השבוע לא הסתיימה רק שנת 2023, אלא הסתיימו חמש שנים אבודות, מבוזבזות, שבהן מדינת ישראל דישדשה במקום, לא התקדמה לשום מקום. חמש שנים של בזבוז אנרגיה ומשאבים בלי שום תועלת ותכלית. ואלו תולדות חמש השנים האחרונות: בשלהי שנת 2018, באופן בלתי צפוי, החליט ראש הממשלה נתניהו לפזר את הכנסת וללכת לבחירות, מסיבה לא ממש ברורה, שהרי לא היה צורך אמיתי בהקדמת הבחירות. למרות שהקואליציה מנתה רק 61 ח"כים אחרי פרישת 'ישראל ביתנו' בראשות ליברמן, לא היו לה בשבועות שקדמו להחלטה מפלות נוראיות בהצבעות במליאה, ולא נוצרו מצבים משבריים בלתי ניתנים לפתרון. בציבור הועלו השערות רבות לסיבה להחלטה – חוק הגיוס, המצב השברירי של הקואליציה – אבל הסיבה האמיתית היתה אירוע שנתניהו לקח באופן אישי. ב-19 בדצמבר 2018 נשא פרקליט המדינה שי ניצן נאום בכנס של העיתון 'גלובס', ובו גילה כי הפרקליטות סיימה את הטיפול בתיקי נתניהו והעבירה את הממצאים להכרעת היועץ המשפטי לממשלה. נתניהו נחרד. הוא החליט שעוד לפני הגשת כתבי האישום נגדו, עליו לקבל אמון מחודש מהציבור, על מנת שיוכל להגיע למשפט כמי ש'העם' ניצב מאחוריו, וגרר את כל המדינה לבחירות. מאותו רגע החלה במדינה סחרחורת פוליטית שלא נחלצנו ממנה למעשה עד היום. הבחירות לכנסת ה-21 התקיימו ב-ד' בניסן תשע"ט, 9 באפריל 2019, בחירות שקיבלו את התואר 'בחירות 2019א' כי נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, למרות שיומיים אחרי הבחירות, כבר היו לו 64 ממליצים, בתוכם 'ישראל ביתנו' בראשות אביגדור ליברמן. נתניהו, שפחד שבמקרה שהמנדט יפקע הנשיא יעביר אותו לבני גנץ והלה יצליח להרכיב ממשלה, החליט להטריף את המערכת, ובמקום לפעול שנציג אחר של הליכוד יקבל את המנדט וירכיב ממשלה יציבה עם ליברמן, פיזר מיידית את הכנסת וגרר את המדינה למערכת בחירות שניה באותה שנה. עוד באותו נושא: האחריות כולה על ראש השב"כ עימות פומבי עם הנשיא? יש גם תקדים ישראלי החזון המדיני של בן-גוריון לפי פרשת משפטים חמש נקודות שליטה – אבל בלי רצועת ביטחון בבחירות לכנסת ה-22, ב-17 בספטמבר 2019, שוב לא הצליח נתניהו להרכיב ממשלה, וגם לא בני גנץ. מדינת ישראל הלכה לבחירות נוספות, לכנסת ה-23. בגלל משבר הקורונה, הסכים בני גנץ אחרי הבחירות לחבור לליכוד לממשלת אחדות - הממשלה הראשונה בתולדות ממשלות ישראל אשר כוננה במודל של ממשלת חילופים, עם כהונתם של שני ראשי ממשלה לסירוגין: נתניהו וגנץ. אבל גנץ לא זכה להיכנס לתפקיד ראש הממשלה מכוח הסכם נתניהו-גנץ. נתניהו גילה את הפירצה בהסכם, לפיו אם לא יועבר תקציב מדינה עד 23 בדצמבר 2020 הכנסת מתפזרת באופן מיידי והמדינה תלך לבחירות נוספות. כדרכו הוא ביצע את כל ה'טריקים והשטיקים' האפשריים כדי לא לאשר את התקציב ולפרק את הממשלה, למרות מצב החירום ששרר במדינה בגלל מגפת הקורונה העולמית, וגרר את המדינה למערכת בחירות שלישית בתוך שנה. ב-25 במרץ 2021 התקיימו הבחירות לכנסת ה-24, שבה שוב לא היה לנתניהו רוב להקמת ממשלה. הפעם קמה ממשלה אחרת, בראשות נפתלי בנט ומחליפו יאיר לפיד. הממשלה הזו הכניסה יציבות יחסית לתקופת כהונתה, כאשר המהלך החשוב ביותר שעשתה היתה העברת תקציב מדינה לראשונה מזה שנתיים. קשה לדמיין מה היה קורה אם מלחמת שמחת תורה היתה פורצת בלי כמה אמצעי ביטחון משמעותיים שפיתוחם התעכב בשנים שלא היה תקציב חוקי ומסודר. אבל היציבות היתה קצרת מועד. בסופו של דבר פעילות הימין נגד הממשלה, חלקה לגיטימית וחלקה נובעת מהסתה פרועה, ערערה את הממשלה והפילה אותה. על ממשלת נתניהו השישית אין מה להכביר מילים. ההיסטוריה קרובה ומוכרת. הרפורמה המשפטית, מהלך חיוני ונחוץ, נעשתה בצורה הכי אווילית והכי שלומיאלית שרק אפשר להעלות על הדעת, ביהירות ושחצנות שהתסיסה וסיחררה את כל המדינה, העניקה תחמושת לכל מתנגדי הממשלה, פגעה בצה"ל ובסוף אפילו לא הביאה שום תוצאה, למעט חוק עילת הסבירות שגם הוא בוטל השבוע בידי בג"ץ בחוסר אחריות לאומי, בימים שמדינת ישראל מצויה במלחמה עזה בעזה ומול חיזבאללה בלבנון. חמש שנות בזבוז אדיר של זמן ומשאבים ללא תכלית הסתיימו בתחילת השבוע, ואנחנו עדיין במערכה שסופה המוצלח מי ישורנו. אבל על האופטימיות חובה לשמור. יכלו שנים וקללותיהן, יחלו שנים וברכותיהן.
