שופרו של מימשל ביידן, העיתונאי האמריקני תומאס פרידמן, חשף בטורו ב"ניו יורק טיימס" פרטים מדברים שאמר נשיא ארה"ב ביידן לראש הממשלה נתניהו בסוף השבוע, כשדחק בו לקבל את הדרישה שלו ל'יום שאחרי': " או שתיזכר בהיסטוריה כמי שדחה כל שיתוף פעולה עם הפלשתינים כדי לסיים את הסכסוך וכמנהיג שהוביל ל-7 באוקטובר - או שתהיה המנהיג הישראלי שהעניק מדינה לפלשתינים, הבטיח את ביטחון ישראל והוביל לשלום עם סעודיה ושאר העולם המוסלמי". הברירה שביידן מציב לנתניהו: או שתיזכר כמנהיג כושל שהצליח להתאושש – או שתיזכר כמנהיג שהוא גם כושל וגם אידיוט. ג'ו ביידן הוא נצר לשושלת מפוארת של נשיאים אמריקנים, שמעולם לא הבינו את המציאות המזרח תיכונית, ולכן גם חיו בפנטזיות דמיוניות שמעולם לא קידמו איזושהי מציאות מזרח תיכונית חיובית, ולא פעם רק סיבכו את המצב. תוכנית רוג'רס, תוכנית רייגן, מתווה קלינטון, מפת הדרכים של בוש, תוכנית אובמה – כל ההצעות הדמיוניות של הנשיאים האמריקנים שנשארו בפחי האשפה של ההיסטוריה. דוגמא לאיוולת מחשבתית עכשווית של ביידן: לפי תומאס פרידמן, ארה"ב מנסה לקדם תרחיש שיכלול עיסקה לשיחרור החטופים, העברת הסמכות לניהול אדמיניסטרטיבי של הרצועה לרשות הפלשתינית, והכנסת כוח רב לאומי שישמור על ההסדר. ביידן רק לא מסביר איך "העברת הסמכות לניהול אדמיניסטרטיבי של הרצועה לרשות הפלשתינית" מתיישבת עם "עיסקה לשיחרור החטופים", כאשר התנאי העיקרי של החמאס לכל עיסקה הוא שימור שלטונו ברצועה. גם ביידן כמו קודמיו לא מבין, שישנה גם סתירה פנימית בהצעה לנתניהו "שתהיה המנהיג הישראלי שהעניק מדינה לפלשתינים, והבטיח את ביטחון ישראל". מדינה פלשתינית וביטחון ישראל הם תרתי דסתרי. אם חלילה תקום מדינה פלשתינית, ואם צה"ל לא ישלוט בכל מרחבי יו"ש, את המראות משמחת תורה של אלפי מחבלי חמאס דוהרים על טנדרים-טויטות ברחובות שדרות, אופקים, נחל עוז ובארי, נראה גם בכפר-סבא, מודיעין, שהם וראש העין. כפר יונה תיראה כמו כפר עזה, נתיב הל"ה כמו נתיב העשרה, וגבעת עוז כמו נחל עוז. ואל תגידו 'זה לא יקרה'. זה בדיוק מה שיקרה. ולכן מדינה פלשתינית ביו"ש לא תקום. לא בגלל בן-גביר, בגלל האחריות של נתניהו לעתיד ישראל. עוד באותו נושא: החזון המדיני של בן-גוריון לפי פרשת משפטים חמש נקודות שליטה – אבל בלי רצועת ביטחון עזתים חיים תמורת חללים? טעות אסטרטגית מחיר אובדן מנופי הלחץ כמו לכל אזרחי ישראל, גם לי אין מושג מיהם ארבעה המפקדים הבכירים שהתראיינו ל'ניו יורק טיימס', ושביקשו ששמם לא יפורסם. חלק מטענותיהם נגד הממשלה משוללות יסוד, כמו הטיעון ש"הנתיב הדיפלומטי - עיסקה לשחרור חטופים - תהיה הדרך המהירה ביותר להחזיר את אלה שנותרו בשבי חמאס". אבל טענה אחת שלהם מדוייקת: " המטרות של שחרור החטופים והשמדת חמאס מנוגדות זו לזו". אכן כך. הם צודקים בהערכתם שפירוק החמאס ידרוש קרבות ארוכים, אבל את ההמשך, "התוצאה תעלה קרוב לוודאי בחיי החטופים" צריך לקבל בערבון מוגבל. הלחימה המתמשכת לפירוק החמאס מסכנת את חיי החטופים, זה נכון, אבל הלחימה הזו היא הסיכוי היחיד להציל אותם או לפחות את רובם. יש הרבה מילים רעות שאפשר להגיד על ראש הממשלה. התנהלותו, גם תוך כדי מלחמה, גובלת לא פעם ברשלנות פושעת. מצב שבו ראש הממשלה לא מדבר עם שר הביטחון תוך כדי מלחמה הוא בלתי נסבל מכל הבחינות. ניהול ישיבות הקבינט, על פי ההדלפות, הפך לקירקס. הטיפול באזרחים שפונו מבתיהם בצפון והדרום הוא כבר פשע של ממש. הסיוע ההומניטרי שמדינת ישראל מאפשרת להכניס לעזה תוך כדי לחימה הפך לסיוע פיזי לאוייבים שלנו תוך כדי קרבות. עוד יגיע הרגע שידרשו מאיתנו לספק להם גם תחמושת... ואחרי כל זאת, טענה אחת כלפי נתניהו משוללת כל יסוד: שאין לו אסטרטגיה. לנתניהו יש אסטרטגיה ברורה, ולדעתי גם נכונה, רק שהוא לא יכול להגיד אותה בקול, בטח לא למשפחות החטופים: מיטוט החמאס קודם לשיחרור החטופים, גם אם יבוא על חשבונם. אין מה לעשות. אין באמת הצעה מעשית של החמאס לשיחרור החטופים, זולת כניעה מוחלטת של מדינת ישראל במלחמה. הפסקה מיידית של הלחימה, הוצאת צה"ל מהרצועה, התחייבות ששלטון החמאס ברצועה יימשך ועוד שיחרור כל המחבלים מבתי הכלא בישראל, משמעותם כניעה מוחלטת של מדינת ישראל – ולכך שום ראש ממשלה עם אחריות מינימלית לעתיד המדינה לא היה יכול להסכים בשום פנים ואופן. נשארה רק האפשרות של המשך הלחימה, בכל מחיר. אין לי מילה רעה אחת על התנהלות משפחות החטופים. הם אומרים בדיוק את מה שהם חושבים ומרגישים בראיה האישית שלהם. זה מובן וזה טבעי. נתניהו וממשלתו חייבים לחבק את משפחות החטופים – אבל בשום פנים ואופן לא להקשיב להם.
