רבים האמינו שמדינת ישראל היא הערובה לכך שאירועים מעין אלו לא יתרחשו. שעשרות ומאות יהודים לא יוכו בחרב בבתיהם, מסתתרים ממבקשי נפשם, ללא הגנה.

בעקבות המאורעות אנו עומדים בעיצומה של מערכה בה נופלים מיטב בנינו. אזרחים רבים ובתוכם תלמידים נמצאים במרכזי פינוי ורבים רבים עדיין מגויסים. הכאב, השכול, האובדן והאסון, עומדים ונוכחים בחיי היומיום שלנו.

בתוך כל אלו מתנהלת שגרת לימודים ברוב רובה של מערכת החינוך והתלמידים נערכים למבחני הבגרות. בהיסטוריה, פרק חובה בכל שנה הוא לימוד השואה. האם חשיפה לתכנים אלו עלולה להזיק לנפשם של התלמידים בימים הקשים הללו ?

קשה לתת תשובה חד משמעית לגבי כלל התלמידים, מפני שאינו דומה תלמיד שחווה על בשרו את אירועי ה-7 באוקטובר או חווה אובדן קרוב לאחרונה, לתלמיד שבאופן יחסי חייו ושגרת יומו לא השתנו ברובם המוחלט.

נראה שעלינו לסמוך על תחושות המורים וזוהי שעתם הגדולה בבחירה כיצד לפעול ומה ללמד את תלמידיהם.

להערכתי, השנה יש להדגיש יותר בתוך לימודי השואה דווקא את הפרקים על ההתמודדות האנושית, על החסד של האחד כלפי האחר, את סיפורי הגבורה והשמירה על צלם אנוש למרות התנאים הנוראים ואת סיפורי ההקרבה ההדדית בין הסובלים.

כמו-כן, יש להבחין בין תלמידים הלומדים במסגרת הקבועה שלהם לבין תלמידים שפונו מבתיהם ועולמם מטולטל. האחרונים ראויים להתחשבות כללית בכלל מבחני הבגרות, ובוודאי שבנושא זה.

חשוב לזכור ולהזכיר כי לא ידענו להעריך נכוחה את עוצמתו של הדור הצעיר. אנחנו קראנו להם דור המסכים, דור הטיקטוק, דור ה-Y וה-Z, והם הוכיחו לנו שהם חסונים, גיבורים ומסוגלים. כדאי לסמוך עליהם גם בסוגייה זו, תוך רגישות במסירת תכנים קשים ושיח רגשי סביבם וכן הדגשת הערך של לימודי השואה לימינו אנו והדגשת גילויי האיתנות והמוסריות מול הרוע המוחלט.

הכותבת היא מומחית למצבי משבר, חירום ואובדנות יועצת מכללת "אפרתה" ומרצה ברחבי הארץ