הפיגוע ההסברתי האיום שחולל השבוע משה בוגי יעלון, רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, למדינת ישראל ולחיילי צה"ל, היה אחד השיאים בסדרה של נזקים אסטרטגיים בלתי נתפסים שמחוללים מתחילת המלחמה קצינים בכירים וראשי מערכת הביטחון, "לשעברים", מכל המינים והסוגים.

כדי לבחון את דבריו בצורה רצינית החלטתי להקשיב לריאיון המלא שנערך איתו, ובו הוציא את דיבת חיילי צה"ל וכל מדינת ישראל רעה קבל עם ועולם:

"זה מעמיד אותנו בצומת בשני נושאים עיקריים: האם נחזור להיות מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ברוח מגילת העצמאות, שהוכיחה את עצמה עד הקמת הממשלה הזאת, כמדינה שהתחזקה ביטחונית, כלכלית, פיתחה יחסים עם שכנותינו, כולל הסכמי אברהם בימים שנתניהו עוד לא התבלבל, וכמובן – יחסים עם דמוקרטיות מערביות, בדגש על ארה"ב. זאת הייתה המדינה שלנו עם הממשלות כולן – מבן גוריון ועד נתניהו השפוי... ועד להקמת הממשלה הזו...

"או שנלך בדרך של הממשלה הזו; להיות דיקטטורה משיחית, גזענית, פשיסטית, הומופובית, מיזוגנית, נחשלת, מושחתת ומצורעת. זו הברירה האחת. זה צומת אחד".

"הברירה השנייה קשורה ליחסים עם הפלשתינאים; מי בעד היפרדות, וזה לא קשור לימין־שמאל, בעד היפרדות זה לא בעד מדינה דו־לאמית, מדינת אפרטהייד, או ללכת בדרך שבה גוררים אותנו: לכבוש, לספח, לטהר טיהור אתני, תסתכלו על צפון הרצועה, טרנספר, תקראו לזה איך שאתם רוצים, ולהתיישב יישוב יהודי. זה העניין..."

"רוב הציבור במדינת ישראל, דוגל בדרך א; גם יהודית־דמוקרטית־ליברלית וכו', גם היפרדות. ולכן פה אסור להתבלבל. מי שרוצה לבלבל אותנו זה מי שרוצה להוביל אותנו ללא פחות מחורבן. אני לא מגזים. אני לא סתם רואה שחורות..."

ומאחר ויעלון הבליע בדבריו "פצצת אטום" המפנה אצבע מאשימה חמורה כלפי חיילי צה"ל, המראיינת לא נשארה אדישה, וביקשה לברר אם הבינה נכון את דבריו החמורים.

פשעי מלחמה

מראיינת: "אתה אמרת צמד מילים שלא חשבתי שאני אשמע ממך, טיהור אתני ברצועת עזה, זה מה שאנחנו בדרך לשם?"

בוגי: "למה בדרך? אין בית לאהיא, אין בית חאנון, פועלים בג'באליה, מנקים את השטח מערבים..."

יעלון ממשיך באותו ריאיון לחרף ולגדף את הציבור הציוני־דתי, שהקריב במלחמה הזאת באופן לא פרופורציונלי לגודלו באוכלוסייה. אבל ליעלון זה ככל הנראה לא משנה.

דבריו עוררו ובצדק, תגובות סוערות גם בקרב משפחות הנופלים וגם בקרב לוחמים רבים, הנה תגובה אחת שנשלחה לינון מגל מפורום מפקדי המילואים: "אנו חברי 'פורום מפקדי המילואים' מונים למעלה מ־130 קציני מילואים בכירים מדרגת סא"ל ומעלה שרבים מהם נלחמו בעזה, מגנים מכול וכול את דברי האיוולת של הרמטכ"ל לשעבר משה בוגי יעלון.

"אנחנו דוחים ומתנערים בשאט נפש מאשמות השווא על חיילי צה"ל בביצוע 'פשעי מלחמה'. אנו מפצירים מיעלון לחזור בו לאלתר ולהתנצל בפני חיילי ומפקדי צה"ל.

"אנחנו קוראים לרמטכ"ל להגיב לדברים שנאמרו בחומרה ומבקשים למנוע את השתתפותו של בוגי בכל פורום צבאי מתוך כבוד לחיילים שנלחמים יום יום שעה שעה ולמען כבוד הנופלים שחרפו נפשם במלחמה הזו".

"אנו המפקדים בשטח מעידים שפעלנו ותמיד נפעל לפי ערכי צה"ל והמוסר היהודי.

"יחד ננצח".

עד כה יעלון לא חזר בו מדבריו החמורים ואף המשיך לאחוז בגרסתו ולהתבצר בה. (והרמטכ"ל? בדרכה של רחל אמנו, אוחז בפלך שתיקה... הרי סוף־סוף, לא מדובר בפאץ' משיח או משהו חמור כזה...) מיותר לציין שערוצי האויב עטו על דברי יעלון כמוצאי שלל רב. וכדי בזיון וקצף...

הדבר העצוב ביותר הוא שיעלון, שמספר כעת עלילות דם על חיילי צה"ל ופוגע אנושות במדינה, סיפר בעבר סיפורים אחרים לגמרי. בואו נחזור לרגע לימים שאחרי תוכנית ההתנתקות.

אסור לנו לרמות את עצמנו

בריאיון שהעניק לעיתונאי ארי שביט אמר יעלון, בין היתר, את הדברים הבאים: "אין ספק שההתנתקות נכשלה. הכישלון הזה נובע מכך שביסוד ההתנתקות היה רעיון חסר שחר. היא לא נבעה מתוך ניתוח אסטרטגי מעמיק אלא מתוך מצוקה פוליטית ואישית של מי שהיה אז ראש ממשלה, אריאל שרון".

"הציבור הישראלי תמך ברובו בהתנתקות גם משום שעיוורו אותו וסימאו אותו וסיממו אותו וגם מפני שיש בו רצון אמיתי להשתחרר מעול הסכסוך ולחלק את הארץ. אבל עלינו להבין שגם כאשר אנו מנסים להוריד את הפלסטינים מגבנו הם לא יורדים מגבנו אלא דוקרים אותנו".

"אסור לנו לרמות את עצמנו. אנחנו חיים במזרח התיכון. אנחנו לא יכולים להתבצר מאחורי גדרות וחומות. לכן אין באמת חד צדדיות. גם כאשר אין הידברות עם שכנינו יש אתם אינטרקציה. כל צעד שלנו משליך עליהן. וכאשר הצעדים הם נסיגה ונסיגה ונסיגה אנחנו משדרים חולשה. ומי שמשדר חולשה במזרח התיכון הוא כמו חיה חלשה בטבע: מתנפלים עליו. לא מניחים לו אלא מתנפלים עליו" (פורסם: 6.7.2006 YNET).

לאיזה סיפורים עלינו להאמין? לאלה שמדברים שוב על היפרדות חד־צדדית ומכפישים את חיילינו הגיבורים, או לאלה של פעם? או יותר מכך – איך ניתן להסביר את התנודות הקיצוניות האלה של מי שהיה מפקדו וידידו הקרוב של אל"מ דרור ויינברג הי"ד, שבשבוע הבא נציין את יום נפילתו, עליו כתב יעלון לא מזמן: "דרור ז"ל היה מאותם קציני שדה בולטים שמוכנים לחרף את נפשם למען קיומו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל, ומבחינתי חשתי אליו יחס של בן טיפוחים. יהי זכרו ברוך!" (פורסם ב-24.4.2023 ב-N12).

סתירה פנימית אכזרית

את סיפורו של בוגי, ושל "לשעברים" אחרים ניתן להסביר במישור הסוציולוגי, במונחים של חילופי אליטות ומאבקי שליטה הגמוניים או אפילו פסיכולוגיים, במובן של נקמנות אישית. אינני בא לשלול על הסף פרשנויות מעין אלה אך נדמה לי שהן עושות לנו חיים קלים מידי בבואנו לנסות להבין את המקום שממנו נאמרים הדברים.

אני מאמין שבוגי, כמו חלק מחבורתו, מונע מתחושת שליחות אמיתית, שהוא מועיל למדינה ומגונן עליה מפני חורבן. אלא שהבעיה היא שבוחן המציאות שלו לקוי לחלוטין, וזאת הטרגדיה הגדולה שמובילה אותו לספר סיפורים מנוגדים ולהפוך לאויבים את הגיבורים שממשיכים כיום את דרכו של דרור.

ד"ר אברהם לבני שמדבריו הבאנו לא פעם, תיאר בספרו בבהירות, כבר לפני למעלה מארבעים שנה, את הטרגדיה של יעלון ובני דורו:

"דבר גלוי לעין הוא שהציונות החילונית, שביקשה לדחוק הצידה את הממד הרוחני של שיבת ציון, צמצמה על ידי קטיעה זו עצמה את מרחב הבעיות שבידה לפתור. היא לקחה על עצמה להביא לתחייתו הפיסית של העם והצליחה לחדש את היסודות הכלכליים והפוליטיים המבססים את עצמאותו הלאומית של עם ישראל; אלא שאין בידה להתעסק בשאלות התחייה הרוחנית והמוסרית. חסרים לה הכלים לפתור אותן..."

"זוהי הסתירה הפנימית האכזרית של השכבה המשכילה בישראל. ידיעה ובערות שוכנות בה זו לצד זו. ידענותה מועתקת מחוכמתו של המערב, אך היא מפגינה בורות גסה בכל הנוגע למקורותיה של מחשבת היהדות. התוצאה היא יצור כלאיים דל, כמין קריקטורה של המוצרים הגרועים ביותר של מה שעדיין מכונה בשם התרבות המערבית..."

"אין כל יחס בין גודל המעשים שנעשו לבין דלות השקפת עולמה. נעשתה כאן קטיעה מצערת של שיעור הקומה האמיתי של שיבת ציון, כשהקטינו את ממדיה לסתם שחרור מדיני..." ("הסוד הישראלי", עמ' 360–361).

יעלון כמו יתר חבריו לנשק הם דוגמה מובהקת למשפט המכונן של הפסיכולוג האמריקאי אברהם מאסלו: "כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה כמו מסמר!". לכן, ככלב שב על קאו, שוב ושוב הם חוזרים לאותם רעיונות עוועים שהביאו אותנו עד הלום, וכל פעם בתואנות אחרות. אבל הסתירות הפנימיות האכזריות שיש בתפיסות של בוגי וחבורתו מלמדים אותנו בכל זאת דבר חשוב – שתם זמנם. והגיע זמנו של דור הניצחון. מסיפורי בוגי אפשר ללמוד...

(היום, ד' בכסלו, נקיים ב"מכון מאיר" יום עיון ראשון מסוגו על הספר המונומנטלי "הסוד הישראלי" של ד"ר אברהם לבני, מוזמנים לעקוב)