שחרורה של אגם ברגר הצדיקה הטהורה הנפלאה, האחרונה שבתצפיתניות הצופיות, הצדיקות הטהורות והנפלאות גילה עוצמות שלא יתוארו, עוצמות יהודיות, הזורמות בדמינו בשרשרת הדורות של נצח ישראל.

השלט שהניפה אגם הצדיקה תחת הכותרת " דרך אמונה בחרתי ודרך אמונה שבתי" ביטא יותר מכל את נצחון הרוח.

אגם האמיצה לא התקפלה מול שוביה, שמרה שבת וכשרות, שמרה על נשמתה ורוחה משוחררות.

היא הביסה את האויב השפל יום אחר יום, איש לא הצליח לכבול את רוחה.

היא היתה והינה מלכת חופש שכולנו שבי אחריה.

היא לימדה את העולם את הד.נ.א. של עם ישראל, אף כח בעולם גם האכזרי והשפל ביותר לא יצליח לנצח את הנשמה שלנו שהיא איתנה מכל איתני הטבע. כי " הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה, חומות ברזל היא משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת, רחבה היא מרחב אין קץ, אי אפשר לה להתכוץ.."( אורות עמ' קמח)

אגם אצרה לתוכה את מעיין הטהרה ששום שרץ לא יכול לטמא אותו. היא משם והוריה מכאן גילו את המעמקים של כולנו, את החוסן האלוהי שבכל נפש מישראל.

ידוע משל הכוזרי על הגרעין שנזרע אי שם במעמקי האדמה, נראה שאבד ונרקב אך לא.. באמת הוא סופח אליו את האדמה והופך אותה לפרי- "יש לאלהים בנו סוד וחכמה, כהחכמה בגרגיר הזרע אשר יפול בארץ, והוא משתנה ומתחלף בנראה אל הארץ ואל המים ואל הזבל, ולא ישאר לו שום רושם מוחש כפי מה שידומה למביט אליו, והנה היא אשר תשנה הארץ והמים אל טבעה ותעתיקם מדרגה אחר מדרגה עד שתדיק היסודות ותשיבם אל דמות עצמה, ותדחה קליפותיה ועליה וזולת זה.."(כוזרי ד, כג')

כן אגם הפכת את מעמקי החושך לאור גדול.

זה הנצחון שלנו, כבר בשמחת תורה ניצחנו, כשהם רצו כמטורפים להשחית ולרצוח, ואנו רצנו להציל להחיות ולהפריח, ואנחנו מנצחים מפני שהחיים חזקים הם מהמוות.

הניצוץ היהודי הזה שהוא אלוהי הזכיר לכולנו גם את עוצמת האחדות שלנו, את היכולת לקבץ נדחים, ולשוב הביתה, מכח התשובה לאלקים.

אגם בחרה גם בהיותה אזוקה, בחרה בדרך ברורה, דרך אמונה, שהיא הדרך אל החופש.

כל מחבלי החמס שביימו נצחון פראי, גילו את חולשתם ואפסותם, את אילמותם מול העוצמות האלוהיות של אגם וחברותיה שאותה הם יודעים לתרגם רק לאלימות בזויה.

"האומה שהיא יונקת מן הכל, ממקור הכל, ממה שהוא למעלה מן הכל, היא מנצחת את הכל, כובשת היא כשנכבשת, מנצחת היא כשהיא מנוצחת, מקובצת היא בפיזורה, וומושלת בשעבודה." (אורות הקודש ב עמ' ש')