יונתן אלעזרי, בחור צעיר בן 19 עם חיוך נצחי, תלמיד מכינת "כאייל" שמע ב-7 באוקטובר על חדירת מחבלים לשטח ישראל. למרות שלא היה חמוש וללא הכשרה צבאית מלאה, החליט לצאת לקרב. "חשבנו שאין לנו מה להיות מודאגים", מספרים הוריו, "הוא היה במכינה והיינו בטוחים שהוא מוגן. כשהבנו שמחבלים נכנסו, עוד לא תפסנו את גודל האירוע וצחקנו שכנראה הוא מתבאס שהוא עוד לא סיים את ההכשרה". אלא שיונתן לא המתין. הוא השיג סכין קומנדו, שם אבנים בכיסים ויצא לכיוון ממנו נשמע הירי. שאר תלמידי המכינה לא הבינו לאן נעלם. הרי לא היה לו נשק, והוא אפילו לא סיים את הכשרתו. הצטרפו לקמפיין חידוש מכינת 'כאייל' לעילוי נשמתו של יונתן אלעזרי, להצטרפות לחצו כאן>>> רק מאוחר יותר, אחרי שמצאו את גופתו על גג אחד הבתים, במרחק קילומטר וחצי משם, הבינו כמה הוא היה גיבור. "הוא פשוט יצא", מספרת מרים, אימו של יונתן, "לא היה לו נשק, אבל הוא לא יכול היה לעמוד בצד, היה לו ברור שהוא יוצא להילחם במחבלים". רק לאחר חקירה הבינו ההורים כי כשהגיע לאזור הקרבות הצליח לשכנע את אימו של איתמר חדאד שנפצע בקרב - למסור לו את נשקו. הוא לא ברח, לא נסוג אחור. היה ברור לו שצריך לעצור את המחבלים מלהמשיך להשתולל באופקים. יחד עם תושבי אופקים, ניהל יונתן קרב יריות ממושך מול המחבלים מגג אחד הבתים. עד שכדור פגע בצווארו, והוא מסר את נשמתו, כשחיוך על פניו. הצטרפו לקמפיין חידוש מכינת 'כאייל' לעילוי נשמתו של יונתן אלעזרי, להצטרפות לחצו כאן>>> "מה שהוא עשה בשמחת תורה מאוד קשור לתורה שלמד במכינה", מספרת אימו מרים, "הוא למד תורה שמחוברת לעם ישראל ולארץ ישראל, ולכן החלטנו לעזור למכינה בבנייה מחדש שלה לעילוי נשמת יונתן. בעינינו, זה מהלך טבעי. יונתן היה ממש מהמקימים של המכינה והיא הייתה חשובה לו מאוד". משפחתו וחבריו פועלים להנצחתו באמצעות קמפיין לשיקום מכינת "כאייל", שאותה סייע להקים, מתוך אמונה כי המשך דרכה הוא הדרך הנכונה להנצחתו. "אנחנו רוצים לאפשר לעוד נערים להתקדם ולחשוף את כוחות האישיות שלהם כמו יונתן", מוסיף ראש המכינה, הרב יותם שורק. "ובשביל זה אנחנו צריכים להגדיל את המכינה ולחדש את בית המדרש הישן. יש הרבה התאמות שצריך לעשות כדי שהמבנה שלנו ישרת בצורה טובה את המכינה, ואני בטוח שהציבור יתגייס לעילוי נשמת יונתן, כדי שנוכל להמשיך את דרכו". לחצו כאן להשתתפות בהנצחת זכרו של יונתן אלעזרי במכינת 'כאייל'>>>
