באזכרה ליצחק רבין בנובמבר 2019 בהר הרצל נאם ראש הממשלה נתניהו ואמר: "לא היה לגיטימי לכנות את רבין בוגד או רוצח.

אני שומע את הטענה שאני עמדתי בצד, שתקתי, לא הגבתי, אפילו עודדתי. שקר שחוזרים עליו פעמים רבות אינו הופך לאמת. הנה מה שאמרתי אז, מעל אינספור במות: לא, רבין הוא לא בוגד, הוא טועה, אבל הוא אינו בוגד".

כח"כ בליכוד באותה שנה נוראה, 1995, נטלתי חלק בכנסים נגד הסכמי אוסלו, לא פעם לצידו של נתניהו, ואני מעיד שאכן הוא נהג להסות מיידית את אלה בקהל שצעקו "רבין בוגד".

באותה עת קשה, לפני הרצח ולאחריו, המילה "בוגד" נחשבה למסוכנת במילים, מעין קריאה לאלימות נגד היריב הפוליטי עד כדי רצח. מאז כמעט לא הושמעה ברבים בהתכתשויות הפוליטיות – עד לאחרונה. לפתע ה"בוגד" נהייתה מילה לגיטימית, כמובן בפי מפגיני האופוזיציה והשמאל. שוב ושוב היא מוטחת בראש הממשלה נתניהו, לצד ביטויים חמורים אחרים, כמעט ללא מעצור.

לא נחזור עליהם כאן, אבל הן בתקשורת, הן ברחובות, הן בשיח הציבורי, המילה "בוגד" על כל הטיותיה הלשוניות, לצד דברי הסתה אחרים, מוטחים בלי חשבון כדי ליצור אווירה, המסכנת את שלומו של ראש הממשלה.

"בוגד" - מילה שהפכה ללגיטימית ושכיחה בשיח הפומבי של הרל"ביסטים. לא אנשים בשולי המחנה משמיעים אותה ואת אחיותיה הרעילות, כי אם אלה המובילים אותו, הן בהפגנות והן בתקשורת, באין מחשה.

בעבר כשמישהו פלט את המילה הזאת – מייד היו מגיבים: "אתה מסית לרצח, תזכור למה המילה הזאת הובילה". והיום? יורים את המילה "בוגד" מכל עבר, לעבר מטרה אחת. ואולי בהפוך על הפוך, דוקא השימוש הרב בה, מוציא ממנה את העוקץ המסוכן, אף פועל נגד מי שמשמיעים אותה? ואולי מי שמטיחים אותה ואת אחיותיה, הם-הם "מכונת הרעל" (אף זה ביטוי מלקסיקון הרל"ביסטים), שרוב הציבור אינו משתף איתה פעולה? אפילו בראש המחנה הממלכתי כבר הוטח שהוא "בוגד", גנץ כמעט איבד עשתונותיו.

מי שהיה נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, לא יוציא מפיו דברי נאצה כמו ראשי המחאה או פובליציסטים מתלהמים. אבל בראיונות שנתן בסוף השבוע שעבר יצא בחריפות נגד פיטורי ראש השב"כ והיועמ"שית, והזהיר מפני האפשרות של "מלחמת אזרחים". אנחנו קרובים מאוד לזה, יהיו יריות, יישפך דם – הזהיר. הוא לא ציין איזה צד ימיט עלינו את האסון ויחולל את שפיכות הדמים הפנימית.

אהרון ברק נושא באחריות רבה למצב המסוכן שאליו הגיע המדינה כיום. הוא האיש המורם מעם, שיזם את האקטיביזם השיפוטי, שמאפשר למערכת המשפט ולפקידי ה'דיפ-סטייט' לטרפד כמעט כל מהלך של הרשות המבצעת, הנבחרת, באמתלות משפטיות, בבחינת "יקוב הדין את הממשלה".

כצעד נגדי, יזם שר המשפטים את הרפורמה המשפטית, זו המכונה בפי מתנגדיה המתלהמים – הפיכה משפטית. כך או כך, אהרון ברק ויריב לוין (באופן קידום הרפורמה המתבקשת) שותפים לקרע שנפער בעם, שאותו ניצל החמאס ב7 באוקטובר.

נקלעתי פעם או פעמיים לתוך הפגנות הזעם ברחבת 'הבימה'. הזדעזעתי למשמע הקריאות הנלוזות, למראה השנאה בעיניים והכרזות המסיתות. ראיתי ציבור תל-אביבי אופייני, פנסיונרים שבעים לצד צעירים מוסתים. לרגעים חשבתי בלבי, האם כך הם שונאים את חמאס? זהו "מחנה השלום" שאינו רוצה שלום פנימי.

זהו מחנה ה"דמוקרטיה", שכמו שאמר פרופ' יובל אלבשן שאינו מחסידי נתניהו, "מוביל לדיקטטורה". ועוד אמר: "השופטים הרסו את הכללים, חיללו את המשפט". מאן-דהוא זיהה אותי בקהל ומיהר לדווח לאחד מראשי המפגינים. " אמרו לי שראו אותך, זה נכון?" – שאלני בחדווה. "נכון – השבתי באופן לא-מאופק – הלכתי לקונצרט וראיתי את הזוועה שלכם".

כבר היינו בעבר על סף מלחמות אזרחים. היא נמנעה בימי עלילת רצח ארלוזורוב וה'סזון' (הסגרת לוחמי האצ"ל לידי הבריטים), היא נמנעה בפרשת 'אלטלנה' (בגין: "מלחמת אחים לעולם לא!"). מלחמת אזרחים נמנעה בהתנתקות מרצועת עזה והטרנספר לאלפי ישראלים מבתיהם וישוביהם, משום שהימין לא פתח בה, גילה איפוק מול המהלכים הנוראים, הפרובוקטיביים, שלא היו לרוחו. ומנגד – מתוך מחנה הימין יצאו רוצחי אמיל גרינצוויג ויצחק רבין.

האם גם את הימים הקשים האלה נעבור בלא שניקלע למלחמת אזרחים, שתגשים את משאת לב אויבינו? אפשר לקוות, קשה להאמין. משום שנושאי דגל ההסתה, קוראי "בוגד", אינם אנשים משולי המחנה. אלה ראשי מפלגות ודוברים בולטים בתקשורת.

אם תפרוץ מלחמת אזרחים, יאיר גולן, אהוד ברק, גיא פלג, יורם יובל, שקמה ברסלר, גלעד קריב ומפלגים אחרים, ישאו באחריות לאסון הבא.