ביום שלישי אחר הצהריים צעד יהושע שני, אב שכול ויושב ראש פורום הגבורה, בדרכו מהעבודה למאהל הגבורה בירושלים.
בדרך, בצומת הרחובות בצלאל ובן צבי, נתקלו עיניו בפנים מוכרות עד כאב, אבל גם במחזה שירה חץ אל ליבו.
"לא זכרתי שהייתה שם תמונה של אורי", הוא מתאר את המפגש עם תמונת הבן שהייתה תלויה על עמוד ברחוב, "פתאום אני רואה את התמונה שלו זורחת אליי, אבל היא הייתה קרועה. אני מודה שזה תפס אותי קשה", מתוודה האב שמוביל מערכה ציבורית באומץ כבר שנה וחצי, "לראות את התמונה של הבן שלי ככה זה בוקס בבטן, אפילו גרם לי לבכות. זה כאב. הייתי המום".
אבל הכאב של שני הוא לא רק על תמונת בנו האהוב, אלא על האווירה שנוצרה ומאפשרת השחתה שכזו באין מפריע.
"אנחנו מזועזעים כבר כמה ימים מחציית הקו האדום הזה, מפגיעה בגיבורי ישראל. כואב לראות את תמונת הבן שלך קרועה, אבל כואב גם שהגענו לנקודה שבה מישהו שחולק עליך מסוגל לקרוע תמונה של לוחם שנפל על הגנת העם והמולדת. זו תחתית שכואב שהגענו אליה. אני מאמין שמדובר במיעוט מקרב המפגינים, אבל עצם העובדה שהמיעוט הזה מרגיש בטוח לעשות כזה דבר באור יום, זו תעודת עניות למחאה".
לפחות בשלוש זירות שונות נצפו השבוע מחזות של השחתה ברוטלית של שלטי תמונות הנופלים במלחמה, הנושאים קריאה לניצחון במערכה. בתחילת השבוע היו אלה מפגיני מחאת השמאל מול הכנסת, שכילו את זעמם בשלטים של פורום הגבורה, שנתלו סמוך למאהל הממוקם באזור. לאחר מכן גילתה אחות שכולה כי באזור הרכבת הקלה בתל אביב שוב הושחתו תמונות נופלים שהודבקו על הקירות, בין השאר באמצעות מדבקות של תנועת המחאה נגד נתניהו. ביום שלישי, כאמור, נתקל יהושע שני במקום נוסף בירושלים בתופעה המקוממת מול תמונת בנו.
גל המחאה הנוכחי של השמאל העלה כנראה את מספר המקרים, אבל אין זו הפעם הראשונה. כך למשל, לפני חצי שנה תועדה בבאר שבע השופטת בדימוס שרה חביב תולשת בשוויון נפש שלטים של חטופים וחללים מטעם פורום תקווה. השופטת הכבודה אף סירבה להתנצל והגיבה: "אכן תלשתי את השלטים שממילא תלויים שם בניגוד לחוק. פורום תקווה מעדיפים חטופים מתים תמורת נדל"ן עתידי ואני בוחרת בחיים".
משפחות הנופלים הגיבו בזעזוע, חלקן ראו את שלטי יקיריהן עצמם מושחתים וקרועים. ד"ר אנה סלוצקין היא אחותו של ישראל סוקול הי"ד, שנהרג לפני שנה בעזה באירוע קריסת המבנים יחד עם 21 חבריו. אל תמונת אחיה בתחנת הרכבת הקלה בתל אביב הוצמד הסטיקר "בגללך הם נרצחים".
"ישראל הי"ד האמין באמת ובתמים שמדינת ישראל צריכה לחזור ולשלוט על שטח רצועת עזה כשטח ריבוני של מדינת ישראל", היא מספרת, "עם זאת, הוא לא היסס ויצא למשימה של חישוף הפרימטר על מנת לסגת שוב".
"תמונה כזאת היא פגיעה בכל היקר לנו", כואבת סלוצקין, "סכין בלב שלנו, שגם ככה שבור ומדמם. לצערי, זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בהורדת שלטים של גיבורים. עצם העובדה שלא נשמעים גינויים מקיר לקיר מזעזעת את נשמתי בכל פעם מחדש. אבל התמונה הזאת הגדישה את הסאה - השחתה מכוונת של תמונת נופל. באמת לא האמנתי שיש מישהו במדינה שמסוגל לזה. האם מי שהדביק את המדבקה הזאת מסוגל להסתכל לי בעיניים ולחזור על המילים הללו? אח שלי יצא להילחם ולהגן על כל עם ישראל בכל מחיר, כולל מחיר חייו, וזה מה שיש לכם להגיד? דמו של אחי אדום פחות משל אחרים?"
"דמוקרטיה" אוכלת יושביה
גם תמונתו של אלקנה ויזל הי"ד, שנהרג אף הוא באירוע קריסת המבנים, עברה טיפול בידי פעילי המחאה, סמוך לאזור בית המשפט העליון.
האם, גילה ויזל, הגיבה לסרטונים שתיעדו פעילים תולשים שלטי נופלים עם הכיתוב "עד הניצחון", כיתוב שכנראה מעלה את חמתם להשחית. "מעשה תלישת השלטים של חיילים שנפלו - גיבורי ישראל שמסרו את נפשם כדי שנמשיך להיות ראויים לחיות כאן בארצנו - הוא מעשה מביש, מבזה, חסר אנושיות, חסר מוסריות וחסר גבולות, ומי שעשה זאת אינו ראוי להתעטף בדגל ישראל, אינו ראוי לגעת בו!" היא תוקפת. "זה לא מעשה של מחאה, זו פגיעה ישירה בזכרם של הנופלים ובכאב שלנו, המשפחות. זוהי חציית קו אדום שעליה חייבת להיות הסכמה לאומית רחבה - אין ולא תהיה הצדקה לפגיעה שכזו, בשום הקשר!"
ויזל מציגה את הפרדוקס, בעיניה, של "שומרי הדמוקרטיה" שמוכנים לחלל את כבוד הנופלים: "מי שמנתק את עצמו מהכאב הלאומי של המשפחות השכולות, מאבד את הזכות לדבר בשם הערכים של הדמוקרטיה. אם בשם 'חופש הביטוי' מותר לרמוס את זכר הנופלים - זו כבר לא דמוקרטיה, זו התפוררות מוסרית וערכית ממדרגה ראשונה. עלינו להתעורר ולזעוק: עד כאן! חללי וחיילי צה"ל הינם קו אדום שלא נוגעים בו!". בסיום דבריה מביעה ויזל ציפייה מרשויות החוק לנקוט פעולות אכיפה מתאימות, דרישה שבינתיים לא זכתה למענה הולם.
אפרופו אכיפה, יהושע שני מזכיר כי כבר בתקרית עם השופטת בדימוס חביב הוא פנה ליושב ראש לשכת עורכי הדין ולממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דאז יצחק עמית, בדרישה לגנות בחריפות את מעשיה של השופטת, "מדהים שבכלל הייתי צריך לדרוש דבר כזה – להוציא את הנופלים מחוץ לוויכוח ולשמור על כבודם". התוצאה הלא מפתיעה הייתה אדישות, וההמשך מבחינתו התגלגל בהתאם: "הם היו אדישים לזה, והנה זה חוזר. כבר יום שלישי ברציפות שהתופעה מתרחשת. עם ישראל עסוק בריקוד של גולדקנופף, ואישי הציבור מתעלמים מהתופעה הכואבת שמתרחשת כאן".
שני מצפה לגיבוי לא רק מאנשי הציבור, אלא בראש ובראשונה ממי שאמון על ייצוג הלוחמים – צה"ל. אלא שגם שם מנת חלקו היא אכזבה: "מדובר בנופלים במערכות ישראל. אני מצפה מדובר צה"ל לגנות ולהוקיע את הפגיעה בחללים האלה, ולקרוא למה שנשאר ממערכת אכיפת החוק לעשות הכול כדי לתפוס את מי שהעז לגעת בנופלים".
קבוצת הווטסאפ של ההורים השכולים בפורום הגבורה סערה מאוד השבוע בעקבות המראות הלא קלים לעיכול בעבורם, ושני מעיד על כאב שעלה מדבריהם של הורים רבים. הכאב הוא לא רק על עצם המעשה, אלא גם על תחושת הנטישה של המשפחות שהקריבו את היקר להן מכול. "מערכת הביטחון תמיד משדרת את המסר שצה"ל ילווה את המשפחות", מזכיר שני, "אבל בסוגיה הזאת אנחנו מרגישים יתומים".
בשלטון הדיפ-סטייט אין אנו מאמינים
לפני מספר חודשים דיווחנו בטור זה על השקת פרויקט השקיפות הדיגיטלי של סגן השר במשרד ראש הממשלה, ח"כ אבי מעוז. הלה תיאר אז באוזנינו את חשיבות הפרויקט, שיאפשר להורים מכל המגזרים לבחון את התכנים המוחדרים לילדיהם דרך תוכניות לימוד חיצונית של מסלול גפ"ן, ולהחליט האם לנקוט צעדים נוכח תכנים לא ראויים.
הפרויקט אושר בהחלטת ממשלה, אבל כצפוי יש מי שלא ממש התחברו ולמרבה ההפתעה התברר גם שהם המושלים בפועל. החלטת ממשלה או לא, שלטון הפקידים במשרדי הממשלה, ביניהם משרד החינוך, הצליח לתקוע את הפרויקט עד כדי כך שסגן השר מעוז הגיש השבוע את התפטרותו לראש הממשלה כתוצאה מההבנה שהתוכנית שלו, שכאמור זכתה לגיבוי ממשלתי, פשוט לא תעבור.
בשלטון הדיפ סטייט אין אנו מאמינים, כך עולה מהדברים שפירט מעוז במכתב ההתפטרות מתפקידו כסגן שר. הוא מצביע על השליחות והסמכות שקיבל על נושא החינוך והזהות היהודית במדינת ישראל, ועל הגורמים שמסרבים לאפשר לו לממש את מדיניות הממשלה בנושא. "בכירי הדיפסטייט במשרד החינוך נלחמים בכל כוחם כדי למנוע שקיפות ומידע מכלל ההורים", הוא מצביע על הגורם הראשון להתפטרות, ומונה הבטחה נוספת שקיבל והתפוגגה בידי אותו שלטון פקידים: לדבריו, בהסכמים הקואליציוניים הוא קיבל הבטחה להשוואת תקציבי מוסדות החינוך התורניים לאומיים (תלמודי תורה לבנים ובתי ספר לבנות) לכלל המוסדות הכלולים בחוק חינוך חינם במדינה, תוך שהוא מציין כי הורי ובוגרי המוסדות הללו משרתים במילואים בצורה אינטנסיבית מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. גם את מימוש ההבטחה הזו כאמור מונעים פקידי הדיפ-סטייט ומשכך מעוז אינו רואה טעם לשאת בתואר סגן שר ללא סמכות של ממש.
"פקידי משרד החינוך מאוד מעוניינים שהשליטה הטוטאלית בחינוך תהיה בידיהם ושההורים לא יתערבו, ועדיף שגם יידעו כמה שפחות", מאשים מעוז. "העובדה ששר החינוך לא מצליח לחתום על התקנות כדי לתקן את העוול ביחס לתלמודי התורה הלאומיים, נובעת גם היא משלטון הפקידים במשרד החינוך, שבפועל מחליטים איזו שיטת חינוך לקדם ואיזו שיטת חינוך לעכב ולמנוע. מי שרוצה לטפל באמת בדיפ-סטייט חייב להתחיל מהמערכת שמצמיחה את הדור הבא, אחרת מדובר בטיפול קוסמטי ותו לא".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
