עד לפני 30 שנה, דיין בכיפה סרוגה בבית דין רבני היה כמעט בגדר תופעת טבע.

רוב הדיינים ככולם השתייכו למגזר החרדי, ובמגזר הדתי־לאומי כמעט לא היו יומרות להשתלב במערכת הזאת.

הקמתו של כולל 'ארץ חמדה' הייתה צעד חשוב במהפכה רעיונית וגם מעשית, שהובילה את המגזר הציוני־דתי אל לב העשייה של כינון משפט התורה במדינת ישראל.

הרב משה ארנרייך זצ"ל, שהלך השבוע לעולמו והוא כמעט בן 80, גידר את עצמו בצניעות ולא היה שם מפורסם בציבוריות הישראלית, אבל הוא בין אלה שעומדים מאחורי המהפכה שגידלה תלמידי חכמים רבי השפעה בתפקידי רבנות ודיינות, שפועלים מתוך תחושת שליחות כלל ישראלית ולא רק השתלבות במקצוע יוקרתי.

מקרב תלמידי הכולל, הקיים מזה 37 שנים, הגיע הדיין הרב ציון לוז לתפקיד הבכיר ביותר, והוא מכהן כיום כחבר בית הדין הרבני הגדול. זאת לצד עיסוקו כראש ישיבת 'תפארת ישראל' ביד בנימין, המכוונת גם היא את תלמידיה במידה רבה ללימוד המשיק לתחומי הדיינות והמשפט העברי. תלמידים אחרים של הרב ארנרייך הגיעו גם הם לתפקידים בכירים, כמו הרב ישי בוכריס והרב מאיר כהנא, ששימשו שניהם בתפקיד אב בית הדין הרבני באשקלון. מן הראוי לציין כי את 'ארץ חמדה' הקדים 'מכון בני דוד' – כולל דיינות ביישוב פסגות שנוסד בתשמ"ב, שרבים מתלמידיו משמשים כדיינים בבתי הדין וכאבות בתי דין ברחבי הארץ. את שני הכוללים ניתן להכתיר כמובילי המהפכה, שכאמור לרב משה ארנרייך זצ"ל היה בה חלק נכבד.

הרב ציון לוז היה מהחבורה המייסדת של כולל הדיינות 'ארץ חמדה', ומטבע הדברים היה גם מהקרובים ביותר לרב ארנרייך. "הייתה לי היכרות רבת שנים עם הרב ארנרייך זצ"ל בכל מיני זוויות של החיים, ותמיד תמיד היא הייתה מלווה בהתפעלות גדולה מהדמות המיוחדת עם מאור הפנים, כשהוא מחויך תמיד", מספר הרב לוז ל'בשבע'.

תחילת הדרך הייתה כאשר הרב לוז למד בישיבת כרם ביבנה, שם כיהן הרב ארנרייך כר"ם. "חזרנו מהשירות הצבאי כטנקיסטים, לאחר שהות בלבנון אחרי מבצע שלום הגליל. היינו צריכים לנחות לתוככי אווירת הישיבה ולחבוש מחדש את ספסלי בית המדרש, והרב ליווה אותנו בצורה מוצלחת ביותר עם חביבות מדהימה שתמיד אפיינה אותו. כשהייתי משוחח איתו בטלפון הייתי מדמיין תמיד לנגד עיניי את דמותו המאירה והחייכנית".

לאחר מכן, כשהיה אברך צעיר, הצטרף הרב לוז, יחד עם קבוצת אברכים קטנה, ליוזמה של הרב ארנרייך והרב יוסף כרמל להקמת כולל ייחודי לבני הציונות הדתית. "היינו אז כעשרה אברכים חדורי מוטיבציה להשתלב במה שהתברר אחר כך כהתפתחות של תורה גדולה אצל בני הציונות הדתית והתורנית, בדמות מפעלים תורניים רבים שהלכו והתרבו בדור האחרון".

כאמור, הצניעות אפיינה את דרכו של הרב ארנרייך, כמעט עד כדי ביטול חלקו בהובלת המהלך. "הצניעות שלו הייתה מדהימה", נזכר הרב לוז, "הוא לא החזיק טובה לעצמו בשום שלב, על אף השותפות הגדולה במהפכה שהוביל יחד עם הרב כרמל שליט"א בהצמחת דור של תלמידי חכמים ארץ־ישראליים מדהימים, כל אחד במקומו ובתחומו. הוא לא שם לב בכלל שזה הוא, הוא בטח חשב שזה מפעל שמימי שקורה מאליו, ואולי זה הרב כרמל שליט"א והוא רק נספח של המפעל".

את עיקר כוחותיו, כישרונותיו וחשקו השקיע הרב בלימוד התורה. "נהנינו מאוד מהעמקתו בתורה ומחריפותו המיוחדת בלימוד. אהבת התורה שלו לא ידעה גבולות. באהבתה היה שוגה תמיד. כמעט לכל תלמיד שהיה במחיצתו יש איזה סיפור על כך שהוא יכול לשקוע בתורה בלי להרגיש מה קורה סביבו בכלל".

על אף שהיה תלמיד חכם של בית המדרש בכל רמ"ח איבריו, היה הרב ארנרייך מחובר מאוד גם להכוונת התלמידים לעשייה תורנית בקרב הציבור כולו. "עיניו היו צופיות לחיבור לכלל ישראל, לנשיאה בעול הציבורי, גם בנושא של השירות הצבאי. הרב היה מדרבן את כולם לצאת ולמסור שיעורי תורה בציבור הרחב וגם בפריפריה. גם אני זכיתי להישלח בזמנו למסירת שיעורים ביישובי פרוזדור ירושלים. אהבת הבריות שלו לכל אדם, לכל פועל, לכל בעל בית, הייתה מיוחדת במינה, עד כדי אמירת שלום לכל אדם ברחוב".

השינוי הראשון שביקש הרב ארנרייך לקדם בקרב תלמידיו הוא פיתוח המוטיבציה להתחיל ולסיים את מסלול לימודי הדיינות, מה שהיה פחות מצוי עד אז. כך למשל, בתקופת המחזור המייסד של הכולל, המבחן בחלק של דיני הממונות נהג כמבחן אחד על כל סעיפי חושן משפט בטור שולחן ערוך, תכ"ח סימנים עם כל נושאי כליהם. הכמות העצומה של החומר הרתיעה את התלמידים, וראשי הכולל פעלו לפיצול המבחן לשלושה חלקים, שגם הם אתגר לא קל, אבל הדבר יצר מנוע ותמיכה ללומדים שהובילו להצלחה גדולה בהמשך. לאחר מכן התפתחו כוללים רבים לדיינות, עד שכיום כמעט בכל ישיבה ישנה מסגרת כזאת.

השינוי השני שהנהיג הרב ארנרייך בקרב פרחי הדיינות שטיפח הוא שהדיינות לא נתפסה כעוד מקצוע תורני אלא כשליחות שעיקרה הוא הופעת משפט התורה במדינת ישראל, כפי שמגדיר הרב לוז: "אומנם שמים את הדגש במשנתו ובמפעלו של רבנו על הדיינות, אבל החזון עצמו הוא מקיף ביותר, ועיקרו הוא הופעת הדרכתה של התורה על כל מישורי החיים כולם, בצבא, בכלכלה, בבריאות, בחינוך. המשפט הוא הערך העליון והחשוב ביותר של הופעת התורה בתוככי מדינת ישראל".

כביטוי נוסף לחזון הזה מציין הרב לוז את שו"ת 'במראה הבזק' של אברכי כולל 'ארץ חמדה', שבתשעת כרכיו עד כה מקובצות תשובות הלכתיות ואמוניות המקיפות את כל תחומי החיים, שנשלחו במשך השנים לשואלים שפנו ללומדי הכולל.

האם הייתה לרב ביקורת על אופן התנהלות בתי הדין? האם רצה לחולל שינוי במצב הקיים, וכיצד הנחה את לומדי הכולל לנהוג בתפקידם כדיינים?

"אכן שמענו בתחילת הדרך ביקורת רבה וחריפה על איך שמצטיירים בתי הדין הרבניים בעיני הציבור, כמקום שאינו מקרין אמפתיות ושירות יעיל ותכליתי לציבור הרחב. יש להניח שחלק מהרעיון בהקמת מכון גבוה ללימודי דיינות הוא כדי שברבות הימים ייכנסו למערכת דיינים עם רוח חדשה וישנו את פועלה ואת תדמיתה".

הדגשים שהעניק הרב לתלמידיו היו להיות דיינים שמכירים את הלכי הרוח בציבור הרחב ומבינים לנפשו, ולכן תנאי הסף לקבלה ל'ארץ חמדה' בזמנו היה עבר של שירות צבאי. עוד הנחה הרב להתחשב בנסיבות החיים של בעלי הדין כשבאים להכריע בעניינם, "כשהמוטו של פאר הדור הגר"ע יוסף זצ"ל של כוח דהיתרא עדיף השתלב אף הוא בעקרונות הפסיקה שהיו חשובים בעיני רבנו".

חלק מהשינוי המתבקש שעליו הצביע הרב ארנרייך היה דאגה עמוקה לעגונות וחיפוש פתרון למסורבות גט ולמסורבי גט. כמי שנמצא במערכת שנים רבות, הרב לוז מבקש להדגיש שהתדמית השלילית שהוצמדה לבתי הדין בעניין זה רחוקה כיום מאוד מלהיות נכונה. "ראשית, המקרים הקיצוניים של נסיבות שכאלה הם מעטים ביותר, ואינם כצעקתה. שנית, הדיינים לא נותנים מנוח לנפשם עד שמוצאים פתרון, ככל שהוא אפשרי. לצערנו, ארגונים שונים, מתוך מגמה להכפיש את בתי הדין, מנסים לצייר ללא הרף תמונה מעוותת של המציאות, והתקשורת שנופלת בפח של הפצת מידע כוזב ומוטה על ידי ארגונים שונים, מוסיפה לדימוי בעייתי. אבל כאמור, אפשר לומר שזה כמעט נחלת העבר, ומכל מקום למפעל של רבנו בהקמת 'ארץ חמדה' ולשיח הרב בנושא זה הייתה תרומה חשובה לשינוי המיוחל".

בין המפעלים של 'ארץ חמדה' שפיתח הרב ארנרייך נמצאת גם רשת בתי הדין לענייני ממונות 'גזית'. זו הוקמה בשל הביקורת שהייתה בזמנו על ההתנהלות של בתי הדין הממלכתיים. מאחר שלא ניתן היה לעשות שינויים מהירים בתוך המערכת, עלה הפתרון של הקמת מערכת של בתי דין פרטיים לממונות, שייבנו מלכתחילה על בסיס של התנהלות שונה. "מהיכרותי עם רבנו ועם גישתו הממלכתית, הוא ראה בזה פתרון זמני בלבד עד שיורחבו השורות בבתי הדין הממלכתיים עם דיינים רבים מבוגרי הציונות התורנית, שיחד עם זה תשתנה הגישה, וממילא התדמית שלא תמיד החמיאה לבתי הדין", מבהיר הרב לוז.

הוא מציין בסיפוק כי שילובם של דיינים בני המגזר הדתי־לאומי חולל שינוי במערכת בתי הדין ובתדמיתה, וכי עבודה פוליטית תאפשר את התרחבות המהלך. "בשני העשורים האחרונים חל שינוי מהפכני בנושא ההתנהלות והתדמית של בתי הדין. כמובן שזה תלוי לא רק בשינוי הגישה למלאכת הדיינות, ולא רק בהחדרת יותר ויותר דיינים בעלי השקפה ממלכתית נכונה, אלא בעיקר ביכולת הפוליטית שתוביל להרחבת הסמכויות של בתי הדין הממלכתיים, וממילא להגדלת התקנים של הדיינים במדינה".

אגב כך הוא מתייחס למפתח המינויים הפוליטי הקיים בבתי הדין, ומכנה אותו "טעות חמורה": "לא סוד הוא שאנו סבורים שחלוקת תקני הדיינים לפי מפתח פוליטי, ציונות דתית, ש"ס, אגודה ודגל התורה, שליש לכל קבוצה, היא טעות חמורה שיוצרת עיוותים ודימוי מוטעה. מאחר שכל המועמדים הם תלמידי חכמים גדולים שראויים להתמנות, התשתית הראשונית לבחירתו של כל דיין צריכה להיות ההשקפה הממלכתית שלו על עבודת בתי הדין, ושיראה במערכת בתי הדין חלק מהופעת החזון של השבת המשפט הראוי לבית ישראל ובמדינת ישראל. מי שבא למערכת מתוך השקפה שכזאת, יעשה את מלאכתו נאמנה, יקדש שם שמיים בעבודתו, יחיש את גאולת ישראל, וזה לא משנה כלל לאיזו מפלגה פוליטית הוא שייך".

אתה בוגר הכולל שהגיע לתפקיד הבכיר ביותר בעולם הדיינות. מה אתה לוקח מדמותו ומהדרכתו של הרב ארנרייך לפועלך כיום בבית הדין?

"החזון הגדול שהתחיל ב'ארץ חמדה' להופעת עולם התורה בתוככי מדינת ישראל על כל חלקיה עדיין בוער בקרבי, ואני רואה בו את עיקר בשורת הציונות הדתית והתורנית של היום. רבותינו בכולל העצימו בכולנו את הבערה הזאת. ואכן, כל שאלה מכל תחום חדש שמגיעה לפתחנו בעולם הפסיקה הכללית ומעולם הדיינות, ויש שאלות כאלה ללא הרף, אנחנו מתמסרים אליהן, ורואים בהן עוד נדבך בהופעה השלמה של מלכות ה' בעולם דרך תורתו הקדושה".

הרב לוז נפרד בצער מרבו הגדול, ומבטיח להמשיך את חזונו: "בשם כל חבריי וידידיי בוגרי 'ארץ חמדה', אוכל לומר שכולנו אהבנו את רבנו כל כך, אהבת נפש ממש, לא רק כרב וכדמות מוערכת אלא כסוג של תלמידים־חברים. בתורתו ננוחם ונמשיך בעזרת ה' בעוז ובתעצומות במפעל הגדול הזה של מימוש החזון של 'ארץ חמדה'".

"לא אתן להם את התענוג לסתום לי את הפה"

"חביב אדם שנברא בצלם", מצטטת התנועה הרפורמית את המשנה באבות כמוטו באתר הרשמי שלה. אכן, חביב מאוד, תלוי רק איזה אדם אתה. ככל שהדברים נוגעים לתנועה הרפורמית, עליך להיות אדם מסוג מסוים מאוד ועם דעות מסוימות מאוד כדי שתיחשב בעיניה חביב, ולא – אחת דינך לזכות לעתירה משפטית ולרדיפה שתמרר את חייך ואף תסכן את מקור פרנסתך.

במהלך השנים צברה התנועה הרפורמית רזומה מרשים של רדיפה משפטית נגד רבנים, פעילים ואישי ציבור, בו היא מתהדרת תחת הכותרת "מאבק בגזענות". הנה כמה דוגמאות לאישים שלא היו חביבים במיוחד בעיני אנשי היהדות המתקדמת: הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, נשלח לדין משמעתי בהחלטת בג"ץ, לאחר שהתנועה הרפורמית עתרה נגדו בשל התבטאויות שלו לכאורה נגד הערבים בצפת, להט"ב, שירות נשים בצה"ל ועוד. זאת בשל היותו רב עיר – עובד מדינה, שלכאורה אסור לו להתבטא בנושאים אלו. התנועה אחראית גם לפסילתו של חבר הכנסת בן ארי מהתמודדות לכנסת, ולא הרפתה ממנו עד שהוגש נגדו כתב אישום בגין הסתה וגזענות ומשפטו נמצא בעיצומו. רבנים נוספים שהיו על הכוונת של התנועה הם רבה של ירושלים הרב שלמה עמאר, רב המועצה האזורית שומרון הרב אליקים לבנון, הרב דוד יוסף, הרב יצחק יוסף ועוד רבים.

אחת מעובדות המדינה שסומנה על מפת המטרות של התנועה הרפורמית היא איילת לאש, תושבת רחלים, אמא לילדים ומורה שמגיעה לעבודה מאהבת המקצוע ותחושת שליחות. בזמנה החופשי היא צייצנית פופולרית, שמאתגרת מימין את רשויות המדינה והממשלה. ערכי החופש והשוויון הם אומנם דגל במאבקיה של התנועה הרפורמית, אבל לא ככל שזה נוגע לזכותם של אנשים מסוגה של לאש לחופש ביטוי. תחילה ניסתה התנועה לסתום את פיה הווירטואלי של לאש במסלול הפלילי: הוגשו נגדה תלונות במשטרה בגין הסתה וגזענות, ובמשך כמה שנים היא היטלטלה לחקירות, לעיתים גם אחרי לידה עם תינוק בן יומו, ונאלצה להשיב לטענות משונות על ציוצים שכתבה נגד מדיניות הממשלה או מערכות הביטחון והאכיפה, בעיקר בהקשרים הנוגעים לבני הלאום הערבי משני צידי הקו הירוק. אלא שהמאמץ לא עלה יפה, והניסיון להפליל את לאש נכשל. המשטרה והפרקליטות החליטו לסגור מחוסר אשמה את שלושת תיקי החקירה שנפתחו נגדה בגין פוסטים שונים שכתבה.

במרכז הרפורמי לא התעצלו והמשיכו לשלב הבא: אם לא ישתיקו את לאש בערוץ הפלילי, אפשר לעבור הלאה, לערוץ המנהלי. לאחרונה הגישה התנועה הרפורמית תלונה לנציבות שירות המדינה נגד לאש – עובדת מדינה במערכת החינוך. בנציבות המדינה מיהרו להנהן פבלובית וזימנו את לאש לשימוע בגין "אמירות של גזענות והסתה נגד ערבים" ונגד השרה לשעבר לאיכות הסביבה תמר זנדברג ממרצ. רק לשם ההמחשה של חומרת הפוסטים של לאש, הציוץ המדובר אודות זנדברג נכתב סביב גל הצתות שבוצע ככל הנראה בידי ערבים. לאש טענה נגד זנדברג, השרה לאיכות הסביבה ויושבת ראש מרצ דאז, שהיא בוחרת להטיל מס על כלים חד־פעמיים במקום להילחם בזיהום שמחוללות שריפות הענק שמציתים ערבים. הסתה וגזענות? תשפטו בעצמכם.

החקירה בנציבות המדינה נפתחה לפני כשנה, אז זומנה לאש בפעם הראשונה לשימוע אודות ציוצים שכתבה שלוש שנים קודם לכן ברשת. לאש מציינת כי התיק שלה זכה לטיפול אישי וחריג, כאשר נציב שירות המדינה בכבודו ובעצמו, פרופ' דניאל הרשקוביץ (יושב ראש מפלגת הבית היהודי לשעבר), הוציא את המכתב המורה לחקור את המורה לאש. "גם זה מלמד שמדובר במאה אחוז רדיפה פוליטית מכוערת", מגדירה לאש.

בשנה החולפת היא הוזמנה לכמה חקירות ודיונים בעניינה בנציבות המדינה, כאשר הדיון האחרון התקיים לפני שבועיים. "הם מאשימים אותי בהסתה וגזענות, בהעברת ביקורת על הממשלה. הם אספו מן הגורן ומן היקב פוסטים שלי, וכתבו נגדי 50 סעיפים. מדובר בעשרות ציוצים שלי שהולכים שנים אחורה, בערך עד שנת 2020". השימוע עצמו, מתארת לאש, הוא מעמד די מביך גם בשביל החוקרת. "היא הניחה על השולחן קלסר עם עשרות דפים מודפסים של פוסטים שלי וחיפשה על מה לשאול, נראה שגם היא לא בדיוק ידעה מה לעשות".

לאש גילתה שההתבטאויות שלה נחשבות לעבירה על חוקי התקשי"ר שלהם מחויבים עובדי המדינה, והיא בתוכם. הגילוי הזה קומם אותה בעיקר בגין הצביעות שהוא טומן בחובו: "לפי חוקי התקשי"ר עובד מדינה אינו יכול להתבטא בכל צורה שהוא רוצה. אז אני רק מזכירה שכבר שנתיים יש פה מרצים, חוקרים, מנהלים, רופאים, שמקללים את ראש הממשלה, קוראים לו בוגד, מציעים לרצוח אותו, אבל אני זו שמעליבה את הממשלה? אלפי מורים במזרח ירושלים מסיתים כל יום נגד יהודים, אבל אני המורה שמסיתה לגזענות? את כל אלה אף אחד לא טרח לחקור בכלל!"

במהלך החקירות הבהירה לאש לחוקרת כי זו חקירה פוליטית והיא אינה מתכוונת לשתף עימה פעולה, במיוחד לאור העובדה שמסיתים גדולים ממנה בשירות המדינה כלל לא נחקרו. לגבי עצם הטענה על הבעת דעה כעובדת מדינה, אומרת לאש: "זה דבר שלא קשור להיותי מורה. זה לא קורה בזמן השיעור ולא בזמן בית הספר. מדובר על שעות אחר הצהריים, בזמני הפרטי, כשאני כותבת בטוויטר. הבעת דעות היא דבר לגיטימי".

התנועה הרפורמית ונציבות המדינה דואגים לא רק לאיים על מקור פרנסתה של לאש, אלא גם לעשות את הדרך כמה שיותר ארוכה ומציקה. התהליך כאמור נמשך יותר משנה, בכל פעם זימון לעוד שימוע, עוד עדויות, עוד דיון בבית הדין של הנציבות, "הרפורמים מנסים למשוך את זה ולהתעמר בי כמה שיותר. מדובר בניסיון השתקה והפחדה והם יטרטרו אותי כמה שיוכלו".

התיקים הפליליים נגדך נסגרו, אבל כעת מדובר באיום על מקום העבודה שלך. את לא חוששת?

"אני לא אתן להם את התענוג לסתום לי את הפה", היא נחרצת, "אם למערכת החינוך יש מורים בשפע והם ירצו לפטר אותי – שיהיה להם בהצלחה. אני נמצאת במערכת החינוך מתוך תחושת שליחות ואהבת המקצוע, אבל בהחלט לא חסרות עבודות אחרות. לא ישתיקו אותנו בחקירות פוליטיות".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com