נשים מספרות סיפורי לידות ובעלים - סיפורי מלחמות. יש מכנה משותף רחב בין שתי החוויות האלו - רמות האדרנלין האדירות ששוטפות את הגוף ואת הנשמה.
גם היום, כשחיילי צבא קדשנו חוזרים עם ברק בעיניים, רוויי סיפוק של עשייה ושל שליחות אני נזכרת בימים האלו בהם עבדתי בחדר לידה וחוויתי יום יום את זרימת האדרנלין האדירה שמביאה איתה הנגיעה בפלאי הבריאה.
הלידה היא אחד התהליכים המופלאים ביותר בגוף האנושי – רגע שבו חיים חדשים מגיחים לעולם מן המצר, מהחושך אל האור. זהו תהליך מורכב, רווי במתח ובהתרגשות, כאב ותקווה, ממש כמו יציאת מצרים, שהייתה לידתו של עם ישראל.
כשם שהתינוק נדחף ונהדף בתהליך הלידה מרחם אמו, בעזרת ההתכווצויות הרחמיות ותהליכים הורמונליים שחלים בגוף האישה, כך עם ישראל מובל ונדחק החוצה על ידי ידו הנטויה של ריבונו של עולם, מעבדות אל החירות, באותות ובמופתים, בתהליך מורכב אך מבורך. יציאת מצרים דמתה ללידה מתמשכת וקשה, בה נדרשה התערבות חיצונית בדמות עשר המכות – מכה אחר מכה שפילסה את הדרך אל הגאולה.
המצג הקלאסי ללידה היא מצג ראש – בו ראש התינוק מוביל את היציאה של העובר. אך לא תמיד הדרך כה פשוטה. בתורה אנחנו פוגשים את לידתו של בנימין, שנולד במצג עכוז . את זה אנחנו לומדים מהמדרש, שהרי המיילדת מכריזה לפני יציאת העובר, שנולד בן. לעיתים, התינוק מוצג במצג עכוז או אף לרוחב, וזה מצריך התערבות רפואית. בצעירותי, היה מקובל לילד לידות עכוז ומיעטנו בניתוחים קיסריים במצבים אלו, גם בלידה ראשונה. לאחר מחקר נרחב שפורסם לגבי הסיכונים בלידת עכוז, הוחלט שאין ליילד לידה ראשונה במצג עכוז, וצריך לנתח.
לפעמים מבוצעת פעולה של היפוך חיצוני שעשויה להועיל בשינוי המצג לראש ולחסוך ניתוח אבל ממש לא מיד. גם בני ישראל ביציאת מצרים לא יצאו בדרך הקלה – הדרך העקלקלה במדבר הייתה זרועה סכנות, תלאות ומכשולים, ממש כמו תינוק שלא מגיח בקלות.
לפעמים המצג רגיל אבל הלידה מתעכבת, ולעיתים חיי הילוד או האם בסכנה, ואז נדרשת התערבות חיצונית. לידת ואקום מתבצעת באמצעות מכשיר שיוצר יניקה על ראש התינוק ומסייע לו להגיח. בשנים בהם עבדתי בחדר לידה, הייתי חוזרת הביתה לפעמים כשמבצבץ מהמטפחת יותר מטפח, לא עלינו, כי בין הלידות היו גם לידות וקום, בו נדרשתי 'למשוך בגזר', וכך הושלכה המטפחת גם היא לאחור.
לפעמים יש צורך בלידת מלקחיים, שכוללת שימוש בכלים מיוחדים להכוונת ראש התינוק החוצה, מה שמעלה את הסיכון לקרעים אימהיים. במקרים מסוימים, כאשר אין אפשרות ללידה נרתיקית, יש צורך לבצע ניתוח קיסרי, לחילוץ התינוק דרך פתיחה כירורגית של הרחם.
כמו תינוק שנולד באורח ניתוחי, באופן שאינו שגרתי, כך גם עם ישראל זכה להיוולד בדרך ניסית, כשהים נחצה לשניים ואפשר את המעבר מעבדות לחירות - סוג של 'ניתוח קיסרי. בין אם בלידה טבעית או ניתוחית, בין אם דרך ואקום או מלקחיים, רגע היציאה לאוויר העולם הוא רגע מופלא של גאולה אישית, כמו בקיעת קולו של שופר. התינוק מגיח אל מציאות חדשה, אורו של עולם מחליף את החשכה המוכרת. כך גם עם ישראל, ששהה במצרים כעובר ברחם – ממתין, גדל, מצפה לגאולה.
מחקר חדש ממכון ויצמן מספק תמונה מקיפה של השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים לאורך 140 שבועות - מתקופת טרום ההיריון ועד כשנה וחצי לאחר הלידה כיום מתייחסים לתקופת משכב הלידה כרבעון הרביעי שלאחר הלידה- ניכרות השפעות הלידה על המשך המסע הראשוני של האימהות וההורות גם עם ישראל צועד לקראת הטרימסטר הרביעי של תהליך הגאולה, תהליך מתמשך של לידה שהמתקדמת והשפעותיה תלכנה ותארנה על הדורות הבאים- ההיסטוריה נכתבת כעת!
יציאת מצרים היא הלידה הגדולה ביותר בהיסטוריה, אירוע שבו נוצר עם מתוך כאב וייסורים, אך בסוף הדרך המתין לו מרחב אינסופי של שפע אלוקי. כך גם כל לידה –למרות היותה חוויה מטלטלת, כואבת [אם לא משכילים להיעזר בהרדמה אפידורלית], ומלאת אתגרים, אך היא מובילה אל חיים חדשים, אל עתיד מלא משמעות ותקווה ואל עולם חדש שמחכה להיבנות.. אמן, כן יהי רצון.
