פארסת מינוי ראש השב"כ החדש שמלווה את ישראל מראשית השבוע הצליחה לייצר עננה מאחורי ההליך הרגיש שהממשלה החלה לקדם לפני כשבועיים, עם פיטוריו של ראש השב"כ היוצא רונן בר.

בשני בבוקר, ולאחר שלא היה בין המועמדים שהוזכרו לתפקיד, הכריז ראש הממשלה נתניהו על בחירתו במפקד חיל הים לשעבר האלוף אלי שרביט לתפקיד ראש השב"כ החדש. המינוי תפס בהפתעה גמורה את כל הקשת הפוליטית.

הסיבה העיקרית למינוי החפוז והמפתיע נעוצה בתהליכים הפרוצדורליים שמינוי ראש שב"כ חדש צריך לעבור. לאחר הכרזה על המועמד, הוא צריך לקבל את אישורה של הוועדה למינוי בכירים, כיום בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס. תהליך זה אמור להימשך כשבוע וחצי. מכיוון שבהחלטת הממשלה שבה פוטר בר נקבע כי הפיטורים יתרחשו ב־10 באפריל, על מנת שמחליפו יקבל את אישור הוועדה בזמן היה צורך להתחיל בתהליך עם תחילת חודש אפריל. כל זה הוביל להכרזה כבר ביום שני על שרביט כראש השב"כ המיועד.

אלא שמהר מאוד התגלתה העבודה החובבנית שעשו במשרד ראש הממשלה בנוגע למינוי. ראשית, לשרביט אין ולו מעט ניסיון בתחומים הקשורים לעבודת המודיעין או לתפקידי השב"כ הנוספים. כמו כן, שרביט נחשב כמי ש"אינו דובר ערבית", שכל תפקידיו היו בחיל הים, חיל שאין לו זיקה רחבה לעבודה מול גורמים ערבים.

אלא שרשלנותה של הבדיקה בלשכת ראש הממשלה על שרביט לא הסתכמה בכך. חיפוש שמו של שרביט ברשת הניב מהר מאוד פרטים רבים עליו, שיצרו גל התנגדות חריף למינוי. כך למשל התברר שיממה אחת בלבד לאחר השבעת הממשלה, עוד בטרם הוצגה לציבור הרפורמה המשפטית של השר לוין, שרביט חתם על מכתב יחד עם קבוצת קצינים בכירים במילואים שטענה כי "אנו רואים במערכת המשפט את קו ההגנה האחרון ומאמינים ביכולתה לעצור את הליכי החקיקה המקודמים שעלולים להוביל להרס הדמוקרטיה הישראלית". במכתב קראו אותם קצינים במיל' לנשיאת העליון דאז חיות, היועמ"שית בהרב־מיארה והיועצת המשפטית של הכנסת שגית אפק לפעול "ללא מורא בכל האמצעים העומדים לרשותכן על מנת לעצור את תהליך הקריסה במשטר הדמוקרטי".

המשך החיפוש חשף מידע מטריד בהרבה על עמדותיו של שרביט. שרביט היה אחד הגורמים הביטחוניים הבכירים שהתראיינו בכלי התקשורת על מנת להצדיק את הסכם הגז מול חיזבאללה ולבנון. בין היתר אמר שרביט ל'כאן רשת ב'' כי ההסכם הוא אינטרס ישראלי. "ההיגיון המסדר היה שבקו הגבול שמתחבר לראש הנקרה לא נוותר כלל. שם אסור היה לוותר ואפילו לא על מטר אחד. לעומת זאת במערב אין משמעות לקווים. יש בזה ויתור על שטחים עם משמעות כלכלית, לא עם משמעות ביטחונית. ולכן אני חושב שההסכם משקף היטב את האינטרסים הישראליים. למדינת ישראל יש גז לדורות קדימה". מדובר בעמדות שמתכתבות ישירות עם תפיסות הקונספציה שהובילו את מערכת הביטחון לפני שבעה באוקטובר. כמו כן יש להזכיר כי הסכם הגז מול חיזבאללה ולבנון הוביל לוויתור על שטח ריבוני ישראלי תוך הפרה של חוק יסוד משאל העם.

פארסת המינוי נמשכה לאורך כל אותה יממה, ולצד ההתנגדות הציבורית הרחבה מימין, גם פוליטיקאים משורות הקואליציה מחו נגד המינוי. לבסוף מצאו בלשכת ראש הממשלה את הסולם שבו יכלו לרדת מהעץ: מאמר מלפני כמה חודשים שכתב שרביט ובו הביע את חששו ממשבר האקלים ומהיחס של ממשל טראמפ לנושא. מי שנרתם לטובת לשכת נתניהו בהדהוד התירוץ הקלוש הוא הסנאטור לינדזי גרהאם, מבכירי המפלגה הרפובליקנית, שצייץ בחשבון הטוויטר שלו כי טוב תעשה ישראל אם תשקול מחדש את המינוי. ביום שלישי נתניהו כבר חזר בו רשמית מהמינוי, והודיע כי הוא מתכוון לבדוק מועמדים נוספים שיש להם עבר בשב"כ. ביום רביעי הודיע נתניהו כי לאור העובדה שלא ניתן להספיק להעביר בוועדת גרוניס את מחליפו של בר עד לתאריך פיטוריו, מי שימלא את מקומו של ראש השב"כ יהיה אחד מסגניו, ש', עד למינוי קבוע של המחליף. עוד נאמר שש' אינו בין המועמדים לרשת את בר באופן קבוע.

התנהלותו של נתניהו באירוע מינוי מחליפו של בר מזכירה אירוע דומה שבו התנגדות ציבורית חריפה מימין הובילה להתקפלות של נתניהו. הכוונה כמובן להסכם המסתננים שנתניהו חתם עם נציבות האו"ם לפליטים בשנת 2018, שאמור היה להשאיר כ־15 אלף מסתננים בישראל באופן קבע תחת 'מעמד ארעי'. גם אז ההתנגדות הציבורית הובילה להתקפלותו של נתניהו.

"לא ברור לי איך בלשכת ראש הממשלה חשבו למנות את שרביט, כאשר חיפוש מאוד פשוט הבהיר מה הרקע שלו ומהן עמדותיו בשלל סוגיות", אומר חבר הכנסת משה סעדה מהליכוד, ממובילי ההתנגדות בקואליציה למינוי. "איך בכלל עלתה למישהו המחשבה למנות אדם שעוד לפני שהממשלה עשתה משהו, רק מעצם זה שהיא הושבעה, חתם על מכתב שאומר שהממשלה הזאת מסכנת את הדמוקרטיה וצריך לעשות כל דבר חוקי כדי לעצור אותה?"

העובדה שמישהו מתנגד לממשלה פוסלת אותו מלכהן בתפקידים ציבוריים?

"לא, ודאי שלא. אין בעיה עם זה שמישהו השתתף בהפגנה. אבל זה לא המקרה של שרביט. הוא חתם על מכתב שאמר שהממשלה הזאת מסוכנת. אם היא מסוכנת בעיניו, איך הוא מוכן להתמנות על ידה? לא יכול להיות שאנחנו נמנה אנשים שלא רק מגיעים מהשקפת עולם המנוגדת לשלנו, אלא חושבים שעצם העובדה שאנחנו אוחזים בשלטון מסכנת את המדינה. אדם כזה לא יכול להתמנות על ידי הממשלה, ועוד לתפקיד רגיש כל כך".

הטיעון שאתה משמיע כעת עלול להיתפס כטיעון שהופך את מינוי ראש השב"כ הבא, תפקיד שאמור להיות מקצועי לחלוטין, למינוי שכל כולו נגוע בשיקולים פוליטיים.

"ממש לא. קודם כול, אני אכן חושב שאנחנו צריכים למנות אנשים המחזיקים בתפיסות עולם ימניות ולא להתנצל על כך. בשביל זה בחרו אותנו. אם לא נמנה אנשים שמחזיקים בתפיסות עולם דומות לנו, איך נוכל לקדם את תפיסות העולם שעל בסיסן נבחרנו? אבל זה לא נעצר פה. החלק החמור ביותר הוא העובדה ששרביט תמך בהסכם הגז עם חיזבאללה ולבנון. הסכם שמגיע מלב הקונספציה, ותומך בכניעה לפרוטקשן של ארגוני טרור. אותה קונספציה שהובילה לכישלון של השב"כ בשבעה באוקטובר. אז למנות מישהו שמגיע מאותו קו חשיבה כדי לתקן את הגוף שקרס? בשבעה באוקטובר נפל דבר במדינת ישראל. קרה משהו שאחריו המערכת לא יכולה להישאר אותו הדבר, וזה אומר שאי אפשר להביא אנשים שחושבים כמו הקונספציה. אין אנשים איכותיים מהמחנה הלאומי שאפשר למנות לתפקיד?".

בסופו של דבר כל המינויים האלה הם של נתניהו. האם זה אומר שראש הממשלה מהימין לא סומך על דמויות שמזוהות עם הימין לתפקידי מפתח?

"זאת שאלה שצריך לשאול אותו. אני יכול להגיד לך שבימין יש אנשים מופלאים ואיכותיים שיכולים לכהן בכל תפקיד רגיש. זה מזכיר לי שכשהימין מינה את שי ניצן, כשכולם ידעו שתפיסות העולם שלו שייכות לשמאל הקיצוני (מינוי שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה נעשה על ידי נתניהו בשנת 2013. א"מ). יש פה רגשי נחיתות של הימין, שחושב שהוא לא טוב מספיק. זה משהו שאסור לנו לקבל".

אתה חושש שכל הפארסה שהתרחשה השבוע רק תפגע בלגיטימיות של המהלך כולו, שמראש זוכה להתנגדות חריפה מצד האופוזיציה?

"אין קשר בין הדברים. רונן בר היה צריך ללכת הביתה כי הוא נכשל בתפקידו. הוא עצמו אומר שהוא נכשל בתפקידו ושהוא צריך ללכת, רק שהוא חושב שהוא יכול לקבוע את התנאים בשאלה מתי ללכת ומי יחליף אותו. הוא התבלבל מאוד. זה לא קשור כלל לשאלה מי המחליף ולעובדה שעשו טעות קשה, ואני שמח שנתניהו חזר בו מהכוונה למנות את שרביט. אני מקווה שהמועמד שכן ימונה יהיה במובהק ממחוזות הימין, ואם יהיו טענות הן יהיו שהוא ימני מדי".

"ראש השב"כ גורר אותנו למשבר חוקתי"

מאחורי הליך פיטורי בר ומינוי מחליפו, מתנוססת השאלה איזו דמות צריכה לקבל את התפקיד. בראש ובראשונה ניצבת השאלה אם ראש השב"כ הבא צריך להגיע משורות הארגון, או מקרב בכיריו לשעבר, או שלנוכח הכישלון הגדול צריך למנות דווקא דמות מחוץ לארגון. עד לאירועי השבוע העמדה הרווחת בדרג המדיני הייתה כי ראש השב"כ הבא לא יכול להיות מישהו ששירת בזמן המלחמה ובתקופה שקדמה לה. אלא שאף שרוב חברי הדרג המדיני מחזיקים בעמדה זאת, מי שאמור לבחור את ראש השב"כ הבא, ראש הממשלה נתניהו, לא אוחז בעמדה דומה. על פי הערכות, המועמד שנתניהו היה רוצה לראות בתפקיד הוא סגנו השני של בר, מ', שאותו נתניהו הכניס לצוות המשא ומתן מול חמאס לאחר שבר הודח ממנו. מ' היה סגן ראש השירות בשבעה באוקטובר.

דווקא ההכרזה על שרביט סימנה שינוי כיוון מצד נתניהו מהעמדה שהחזיק בה בשבועיים האחרונים, כאשר בחר בדמות שאין לה שום זיקה לשב"כ, כעמדת החלק הניצי יותר בדרג המדיני. אלא שהודעתו של נתניהו בהסרת המינוי כי יבדוק דמויות שמגיעות מתוך השב"כ או ששירתו בו בעבר, הראתה את הכיוון שנתניהו חותר אליו כעת.

"יש יתרונות וחסרונות לכל סוג של מינוי. אם המינוי הוא של מישהו שמגיע מתוך השב"כ יש לזה את היתרונות והחסרונות, וכנ"ל אם המינוי הוא של מישהו מחוץ לארגון", אומר סגן ראש השב"כ לשעבר ישראל חסון. "יחד עם זאת, במקום שאנחנו נמצאים בו כעת, להביא מישהו מחוץ לארגון, בזמן שישראל בעיצומה של מלחמה, זה לא רעיון טוב במיוחד".

חסון, יש לומר, לא מתנגד עקרונית למינוי מחוץ לשורות השב"כ. הוא עצמו היה סגנו של עמי איילון שהובא מצה"ל על מנת לשקם את השב"כ לאחר רצח רבין. באופן מקרי, גם איילון היה מפקד חיל הים, בדומה לאלי שרביט.

"עמי ואני עשינו עבודה טובה מאוד באותן שנים. הוא היה מנהל טוב בתחום הארגון ובתהליכים ארגוניים, ואני הייתי בעל המקצוע בתחום המודיעין. השלמנו זה את זה. כל אחד ידע לאיזו פינה הוא שייך, ומה הוא צריך להשאיר לשני. אבל היום אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי".

למה? הרי בדיוק כמו אז, גם היום השב"כ צריך להיבנות מחדש אחרי מחדל עצום, ולא ברור אם מישהו מתוך השב"כ יכול לתקן את הנזק.

"יש כמה סיבות, אבל העיקרית היא שלעמי היה זמן ללמוד את הארגון. אומנם היו פיגועים לא קלים באותה תקופה, אבל לא היינו במלחמה כוללת כמו עכשיו. מספר ההחלטות שראש השב"כ צריך לקבל במציאות כזאת כל יום הוא עצום, ומישהו שלא מכיר כלל את עבודת המודיעין לא ידע בכלל איך לגשת לאירוע. אין לו את הזמן ללמוד את התפקיד, גם אם מדובר במועמד ראוי ביותר. דבר נוסף, הוא צריך לייצר שיח עם גורמים ערביים אזוריים. אלה קשרים שלא נבנים ביום אחד, וזאת שפה תרבותית שלא ניתן ללמוד בן לילה".

לכאורה זה אומר שהמועמד המתאים ביותר בכלל עשוי להגיע מהמוסד, גוף שלא כשל ב־7 באוקטובר. למה לא למנות מישהו משם?

"יש הבדלים בין המוסד לשב"כ באופי המודיעין שהם אוספים, שגם מעצבים דפוסי חשיבה שונים. המוסד הוא גוף מודיעין פוזיטיבי, ואילו השב"כ הוא גוף מודיעין מסכל. זה שונה בתפיסה. אבל כן, לכאורה גם איש מוסד יכול להתאים להיות ראש השב"כ הבא. אלא שבעיניי, בעת הזאת, צריך להביא מישהו שמכיר את הארגון".

אבל מדובר בארגון שכשל ב־7 באוקטובר כישלון חרוץ. איך אפשר לשקם אותו על ידי אותם אנשים שכשלו?

"קודם כול, כדי שהארגון יוכל להשתקם הוא צריך את הגיבוי המדיני לזה. הוא צריך שראש הממשלה ייתן לארגון להשתקם, לחקור את עצמו, ולבצע את התהליכים שצריכים להתבצע לשם כך. 7 באוקטובר הוא אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל הארגון כבר החל לעשות צעדים כדי לתקן. כדי לשקם אותו ואת האמון הציבורי בו, צריך להראות בו אמון, לא לערער אותו ציבורית".

"האמת היא שחוסר האמון של ראש הממשלה וגם של חלקים בציבור בשב"כ נולד בצדק", אומר משה פוזיילוב, לשעבר בכיר בשב"כ וכיום חוקר במכון משגב. "בניגוד לצבא, שם הרצי הלוי ידע להניח את המפתחות כשהוא הבין שאין לו יותר אמון מהממשלה, ואנחנו רואים רמטכ"ל חדש שמכין תוכניות אחרות מאלה שהרצי בנה, בשב"כ יש לנו ראש ארגון שגורר אותנו למשבר חוקתי. בשביל לשקם את האמון ולשקם את השב"כ צריך קודם כול לפתור את האירוע הזה".

בשביל להחזיר את האמון בשב"כ לא צריך להתחיל במינוי אנשים שאינם מחזיקים בעמדות הקונספציה שהובילה ל־7 באוקטובר?

"בוודאי. ולכן שרביט לא אמור בכלל להופיע ברשימת המועמדים. אבל נתניהו מנתח את הדברים אחרת. הוא לא רואה בעיה בעמדה שלו לגבי העסקה עם חיזבאללה ולבנון, כי הוא רואה בזה טעות טקטית שבכלל נעשתה על ידי ראש הממשלה הקודם, הרמטכ"ל וראש אמ"ן, ובגללם מפקד חיל הים תמך בעסקה. שוב, אני לא אומר שזאת תפיסה נכונה, וצריך להיות ברור לכולם שהיה מדובר בטעות חמורה, אבל ככה נתניהו רואה את הדברים".

קונספציית הסייבר

פוזיילוב, שכיהן בשב"כ עד לפני ארבע שנים בכמה תפקידי מפתח, סבור כי ראש השב"כ הבא צפוי להתמודד עם אתגר קשה במיוחד, שיצריך בנייה מחודשת של השב"כ. בשורות הבאות הוא יתאר כיצד בכהונתם של שני ראשי השב"כ האחרונים, נדב ארגמן ורונן בר, השב"כ למעשה התפרק מבפנים, הפך לגוף לא מקצועי, וכך נוצרה התשתית שהובילה לכישלונו ב־7 באוקטובר.

"שדרת הפיקוד של השב"כ אחרי כניסתו של רונן בר לתפקיד היא גם חסרת ניסיון וגם חסרת בשלות. אחד הדברים שקרו הוא שהרבה מאוד מנהלים בכירים, שנחשבו לבעלי מקצוע איכותיים מאוד בתפקידים שלהם, נזרקו מהשירות. זה היה בעיקר כדי שהמחנה שממנו מגיע בר ישתלט על הארגון באופן סופי. מדובר על אגף המבצעים של הארגון ועל האגף הטכנולוגי, שהוא השותף העיקרי של אגף המבצעים בשב"כ", מתאר פוזיילוב.

מה היה קודם לכן?

"עד תקופת רונן בר, לב הארגון היה חטיבות הסיכול שלו. זאת הייתה המומחיות של הארגון, והיא זו שהפכה אותו לאחד הטובים בעולם בתחומו. אגף המבצעים ואגף הטכנולוגיה הם בסך הכול קבלני הביצוע של חטיבות הסיכול. הם נדרשו לקחת את המודיעין והצרכים של חטיבות הסיכול ולהוציא אותם אל הפועל. מדובר בשני אגפים שאין להם שום יכולת ראייה רוחבית. וכפועל יוצא אין להם הבנה של האתגרים שהשב"כ צריך להתמודד איתם. הם בעצם המקבילה של חטיבת הקומנדו בצה"ל".

חלק ניכר מהרמטכ"לים הגיעו מסיירת מטכ"ל, אז לכאורה זה דומה למה שהתרחש בצבא.

"נכון, וזה התפוצץ לנו בפרצוף גם שם. בשב"כ זה הפך ליותר חמור. מי שנשלחו הביתה הם אותם אנשים שהתמחו בגיוס מקורות מודיעין אנושי, אנשים שהבינו את הזירות השונות, את התרבות של החברה הערבית ואת השוני בין הקבוצות השונות בה. למשל אלה שנשלחו הביתה הם אלה שהבינו שלבדואים בדרום אין זיקה לבדואים שבצפון הארץ אלא דווקא לרצועת עזה. זה התחיל עוד בימיו של נדב ארגמן, שהחל לכרסם בצורה משמעותית ביכולות המודיעין האנושיות ועבר להסתמכות גדולה יותר על מודיעין טכנולוגי, כאשר בזירה הדרומית הכרסום היה הכי קיצוני".

פוזיילוב מתאר שינוי ארגוני דרמטי שעבר הארגון במהלך כהונתם של ארגמן ובר, בדמות פירוק אחד האגפים החשובים ביותר בארגון. "רונן בר החליט להעביר את הארגון למודל של זירות. כל מרחב בארגון הפך לזירה, ואין תיאום בינה לבין זירה אחרת. הזירה הראשונה היא חמאס, עזה וחו"ל, הזירה השנייה היא זירת ישראל, והזירה השלישית היא זירת יהודה ושומרון. בעבר היה בשב"כ אגף מתכלל, שהוא היה אחד הגופים החשובים ביותר בשירות. הוא למעשה היה המקביל של אגף המודיעין בצה"ל, ותחתיו ישבה גם חטיבת המחקר של הארגון. רונן החליט לפרק אותו לגמרי, ולקחת את חטיבת המחקר שתהיה ישירות תחתיו. התוצאה הייתה שבמקום לראות את התמונה הכוללת, במקום להבין את התהליכים ואת נורות האזהרה, מי שהובילו את הארגון היו האנשים שלא ידעו לעשות זאת, אותם אנשים שלא הבינו את הזיקות השונות של החברה הערבית ואת התרבות המשתנה מאזור לאזור. ככה הגענו ל־7 באוקטובר. את הדברים האלה יצטרך ראש השב"כ הבא לתקן, ולכן הוא צריך להיות מישהו שלא היה חלק מהכישלונות האלה ומהבנייה הזאת. אישית אני חושב שצריכה להתמנות דמות שהייתה בעבר בתפקידי מפתח בארגון, והיא לא חלק מהמחנה שכשל".