צביקה קליין, העורך הראשי של הג'רוזלם פוסט, מתאר את תחושותיו הקשות לאחר מעצרו וחקירתו, בטור שעתיד להתפרסם מחר (שישי) במלואו בעיתונו.

"השבוע נעצרתי. הושמתי במעצר בית. הפכתי באחת מנאמן ציבור – לחשוד. לא יכולתי לדמיין את זה אפילו בסיוטים הכי גרועים שלי," כותב קליין.

הוא מתאר את מסלול חייו שהוביל אותו לעולם התקשורת - משירותו בדובר צה"ל ועד להקמת תחום סיקור יהדות התפוצות במקור ראשון, כשהוא מקדיש את עצמו לחיבור בין ישראל ליהודי העולם.

קליין מתייחס לראיון שקיים לאחרונה עם ראש ממשלת קטאר, שהפך למוקד החקירה נגדו. הוא מדגיש כי הראיון נעשה בשקיפות מלאה, בסטנדרטים עיתונאיים גבוהים, וללא קבלת כל טובת הנאה. לדבריו, עצם העובדה שלא קיבל דבר בתמורה לראיון היא זו שעוררה את חשד חוקרי המשטרה. קליין מתאר כי נענה להצעה של גורם מטעם מארגני הנסיעה לקדם את הכתבה בכלי תקשורת נוספים, והראיונות אכן שודרו בהם.

הוא ציין כי "כאשר הצוות שלנו הציף בפניי, לפני כשנה, שאחד מכותבי הטורים כתב טור שמבקר אותי, את התוכן ואת עובדת נסיעתי לקטאר - ושאלו אם לפרסם אותו - אמרתי להם שנפרסם אותו במלואו - שכן זה בדיוק מה שעושים במסגרת חופש ביטוי ועיתון שלא מכתיב את דעותיו אלא מציף מגוון דעות".

קליין משתף בתחושותיו הקשות לאחר שהוזמן לעדות במשטרה והפך לנחקר באזהרה. "כשהוזמנתי לתת עדות פתוחה במשטרה, נענתי כאזרח שומר חוק. חשבתי שאוכל לסייע, לא יותר מזה. ואז – הכול התהפך. במהלך העדות הודיעו לי שאני הופך לנחקר באזהרה. לקחו ממני את הטלפון בלי צו, בלי הסבר. נחקרתי כ־12 שעות, לבד, ללא קשר עם אשתי ששהתה בחו"ל, בלי אפשרות לדבר עם ילדיי במשך שעות ארוכות. התנאים היו קשים. כשיצאו הדלפות מהחקירה, לא יכולתי אפילו להגיב – כי נאסר עליי לדבר עם התקשורת. שמי הטוב נפגע, כשהאמת עדיין לא יצאה לאור.

רק אחרי כמה ימים של שתיקה, החלו קולות מחאה בציבור. קולגות – עיתונאים, עורכים, אנשי תקשורת – שאלו איך ייתכן שבמדינת ישראל עיתונאי נחקר ומושם במעצר על עבודתו העיתונאית. אתמול, לשמחתי, שוחררתי לחלוטין – ללא כל מגבלות. טענותיי - שאני מנוע מלפרסם כל עוד החקירה מתקיימת - הם אלה ששכנעו את החוקרים לשחרר אותי", הוסיף.

הוא מצהיר כי הפרשה לא תרתיע אותו ואת צוותו, וכי הם ימשיכו לפעול ביושר ובאומץ למען זכות הציבור לדעת. "אנחנו לא כפופים לאיש, לא פועלים למען אינטרסים זרים, ולא חייבים כלום לאף אחד" מסכם קליין, ומביע תקווה כי רשויות החוק יזכרו את חשיבות העיתונות הדמוקרטית.