על רקע המתקפה מצד העיתונאים אופירה אסייג וחיים לוינסון שהופנתה כלפי רמי דוידיאן, לוחם ומחלץ מהאירועים הקשים של 7 באוקטובר, יוצאת העיתונאית אדווה דדון להגנתו בפוסט אישי ונוקב.

המנחים ערערו על גרסתו של דוידיאן ושאלו אותו שאלות נוקבות, תוך שהם מפקפקים בסיפורו, דבר שגרר תגובות זועמות ברשת של צופים שיצאו להגנת דוידיאן ותקפו את צמד המנחים.

"הייתי שם. ראיתי בעיניים את מה שאחרים רק שומעים בדיעבד. רמי לא חיפש תהילה – הוא פשוט נכנס לשם כדי להציל חיים", כתבה דדון.

דדון, שסיקרה בזמן אמת את זירת הטבח במסיבת נובה, מתארת כיצד פגשה את דוידיאן ביום שבו, לדבריה, "הוגדרו מחדש המושגים רוע, אכזריות, הפקרות – וגם אומץ, רעות ואנושיות". היא מציינת שפעלה לצד רמי ויחד עם לוחמים נוספים כמו אלי בוקר ושי קפלן, פעלו כדי לחלץ ניצולים מהתופת: "רמי פעל בנחישות, באומץ ובלב ענק, בלי לחשוב פעמיים – רק להציל חיים".

היא מתארת כיצד הצליחה לשכנע אותו לאפשר לה להתלוות אליו לשטח, תוך שהיא מדגישה: "השידורים שלנו מאותו יום הצילו חיים. קיבלנו שיחות טלפון בלתי פוסקות, ורמי – תוך כדי מענה לקריאות החירום – ניהל את החילוץ יחד עם אנשי יחידת פטיש. בדיעבד, סיפרו לנו על צעירים שניצלו בזכות הקשר איתו."

דדון מספרת כי מאז אותו יום נוצר קשר יומיומי בינה לבין דוידיאן, קשר שלדבריה נולד מתוך הטראומה המשותפת: "הילדים של מי שכבר אינם – איתם אני הולכת לישון כל לילה. גם רמי. מה שראינו שם לא יעזוב אותנו לעולם".

בהתייחסות לתחקיר הצפוי על פועלו של דוידיאן, כותבת דדון: "אין לי מושג מה יעלה התחקיר, אבל אני כן יודעת שהאנשים שרמי הציל – הם אלה שמחזיקים אותו שפוי. כן, לפעמים הוא צריך להעצים את הסיפור, כי זה הדבר היחיד שעוזר לו להחזיק את עצמו."

היא מתייחסת גם לביקורת שהוטחה בדוידיאן, לפיה ניכס לעצמו פעולות של אחרים: "הוא לא היה צריך להקטין את פועלם של אחרים, והוא גם התנצל. אני מאמינה להתנצלות שלו". לדבריה, "האמת לא נמצאת בסטטוסים או ברשתות – היא נמצאת בשטח, בדם, בזיעה ובדמעות של אלה שפעלו, בזמן שאחרים חיכו או ישבו בבית".

את דבריה היא חותמת במסר ברור: "אני אתמוך ברמי ואמשיך לעמוד לצידו. הייתי שם, ראיתי מה הוא עשה, ויודעת בוודאות – בזכותו ובזכות אנשים כמוהו, רבים חזרו הביתה. לפני שחוקרים את רמי – יש עוד הרבה מה לחקור על 7 באוקטובר".