משברים לא קלים פוקדים לעתים עולים חדשים, המגלים שאין הם מבינים את שפת התושבים הוותיקים בארצם החדשה.
שמעתי את אחת הדוברות של סבב ההתפרעויות האחרון. לדבריה, רננה רז שמה, רק בדרך אלימה תושג מטרתם של חבריה לדרך
דמויות פוליטיות שבוודאי הזינו את הקונספציה הזו או הסכימו עליה ללא השמעת שום קול של ביקורת- אאוט.
בלי ששמנו לב, גם שנת הלימודים הכאוטית הזאת הגיעה לסיומה. ודווקא טיפת השגרה הזאת נותנת לי עוד נשימה או שתיים
לא מעניין אותם חוק הרבנים ולא חוק הגיוס, לא שלום ולא פלסטינים ולהבדיל גם לא חטופינו. הכוח המניע הוא הרצון להפיל את נתניהו.
על כאבי הבטן של הציבור הכי מושקע במלחמה, שעלולים להביא להפסקתה
השבוע נסעתי לנחם את משפחת ויס בפסגות, בנפול הרב אילון ויס הי"ד. הרב אילון היה ר"מ מקביל אלי כשחינכתי בחטיבת הביניים בני צבי.
האספו נא תחת דגל התורה המחברת, שכל אותיותיה הם גוף העם וכולן כתובות על השיטין. האספו נא באהבה ובאמונה.
לא כולם משתמטים בחסות השקר ששמו 'תורתו אומנותו'. יש המוכנים לעלות על מדים בתנאי שלא ייאלצו להיכנע למוסר הקלוקל של לרחם על האויב
הרב מאיר כהנא הוא מסוגל להמשיך ולפעול ברוח האחדות, ולחבר לא רק בין הגוונים השונים בציונות הדתית, אלא גם בין חילונים ודתיים.
המחשבה שניתן להקים כיום יישובים בדרום לבנון וברצועת עזה היא מתחום ההזיה – אבל זה גם מה שאמרו לפני 50 שנה על גוש-אמונים.
אחד הדברים הנשגבים מבינתי בתקופה הזאת, הוא ההופעות התקשורתיות של בכירים לשעבר שמצהירים שמדינת ישראל הפסידה במלחמה ושעליה להתקפל
אך יש הכרח לתהות איך פרסומם של פרטי המבצעים הנועזים, היצירתיים והמוצלחים יותר או פחות בעזה מסייע לנו כציבור
המלחמה בממשלה עולה על הזדמנות לפתח של גיוס חרדים. שיח כזב זה ימנע את השילוב הרצוי של החרדים בצבא.
משנמצאו האשמים במצבנו, ניתן להמשיך בכל הכח ולהגן על זכותו של האדם היחיד שאינו אחראי כאן לשום דבר, להמשיך ולנהל מלחמה היסטורית
מה למדתי בערב עם חמותי, מנחת ההורים? העולם מסביב מבין ואפילו מכבד. צריך למצוא את נקודת היציבות הפנימית
ההיסחפות לטענת 'מאי אהנו לן רבנן?' מפתה, אך שומטת את קרקע קיומנו.
מה שמאפשר לנו מרווח נשימה בין צרה לצרה זו התורה. בזכות אנשים כמו אלון וייס ז"ל עם ישראל ינצח את אויביו ושונאיו - מבחוץ ומבפנים.
חיילי צה"ל מילואים וסדיר תמיד היו מאוחדים. כולם שם בלב שלם ובמסירות ללא גבול. שוב הרוח כאן מנצחת.
עזרה לגרים להשתלב בחיים הישראליים היא האתגר הגדול של ה"יום שאחרי"
הארץ מלאה בעיות עד מעל לראש, ונתניהו איבד את סמכותו וכישוריו כמנהיג בטחוני וכלכלי כפי שהיה בעבר.
מדינת ישראל נמצאת באחת משעותיה המאתגרות.
התנדבותו גבורתו ומסירות נפשו של רס"ב אלון וייס הי"ד וחבריו מחייבת את כולנו לניצחון מוחלט לנתינה ואחדות
19 שנים לאחר שגורשנו, מצאנו את עצמנו דורכים שוב באותו חבל ארץ כימים עברו.
יש הזדמנות "להפוך תקליט", לנצל את הזמן הזה בשנה שהילדים מבקשים לעשות חיים, כדי שנחזור כולנו לחיים.
ככל שהצלחנו מול צבאות סדירים, כשלנו מול אירגוני טרור ברבריים, שפועלים מתוך רצועת עזה, דרום לבנון ובתוככי יו"ש.
בכל בתי הספר מתחילים את מסיבות סיום השנה. זה הזמן של ההורים ללמד את הילדים שלהם מהי הכרת הטוב ומאיפה היא מתחילה.
מוסכם על כולם כי אנו נלחמים מלחמת קיום מוצדקת מאין כמוה. המלחמה היא על הבית , על עתיד ילדינו וזכותנו להתקיים על פני האדמה.
ערבות איננה מעלה, אלא היא כורח קיומי על האדמה הזו, עם האנשים הללו כדי שכולנו נלמד תורת חיים.
הם ממיטים עלינו חורבן במו טירופם. מי שמנסים להלך אימים על העם והממשלה, מפסידים אותי, שתומך בממשלת אחדות ובחירות מוקדמות.
בן גוריון העריך שבקרוב לא יהיו כלל חרדים ולכן נתן פטור מגיוס לארבע מאות בחורי ישיבה ובן גוריון צדק
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית זקוקה לרבנות בעלת שרשרת פיקוד הצומחת מהעם
במקום שאין אנשים, אנחנו ואתם נהיה שם, כדי להוביל מהלך של ממשלת אחדות רחבה ומיידית.
הקרבה הגיאוגרפית, עלויות היצור הנמוכות והסכם הסחר משנות ה־90 הפכו את טורקיה ליעד אטרקטיבי ליבואנים ישראלים.
כוחות רבים הוצאו מהרצועה וחיל האוויר כמעט שאינו פועל. מחבלים לא מעטים חוזרים למקומם ומשם מזנבים בחיילינו.
אם חפצי חיים אנחנו, הצעד הראשון שלנו כחברה צריך להיות הוקעה של אלו שהעלו על נס את הרס צה"ל וערבבו את השירות בויכוח הפוליטי
ההפגנות שנתנו תקווה לחטוף אנדי קוזלוב - וזה טבעי לגמרי - נתנו תקווה גם ליחיא סינוואר וחבורתו.
ללא בושה, ללא התחשבות בתוצאות ההרסניות שתצאנה מכך, מכריזים על הפסקת מלחמה כל יום לשם טיפול הומניטרי
למרבה הצער הנשיא ביידן מעדיף לתת חופש פעולה לאיראן תוך נזיפה בישראל; לחוס על האייתוללות אך לנזוף בנתניהו
השבת פרשת נשא שבה קראנו על כל נשיאי השבטים ש"הקריבו את קרבנם", מספרת באופן חד את כל סיפור ישיבות ההסדר בתוך כלל ישראל.
"הבעיה היא שהמטה הכללי מנותק מההוויה של הכוחות בשטח. שהוא מסוגל להוציא הודעה כזו ביום שבו אנחנו קוברים 11 מטובי הלוחמים"
במשך שנים מערכת הביטחון הלעיטה אותנו בתחזיות-שווא. רמטכ"ל אחרי רמטכ"ל קפצו לחיינו הפוליטיים בהתחזות למה שהם אף פעם לא באמת היו
חטא אי-השוויון בנטל השירות הסדיר ושירות המילואים הוא צורם ומקומם גם בימים רגילים, קל וחומר בימי מלחמה.
כל אחד מהחללים הקדושים במלחמה אמנם לא נמצא איתנו כעת בגופו, אבל ברוחו הוא מחובר עוד יותר למשהו נצחי, אמיתי וטוב.
קבינט המלחמה והמטכ"ל החליטו לא לכבוש את הרצועה, הדרך היחידה באמצעותה ניתן היה לחסל את יכולתו הצבאית של החמאס.
מה בעצם הסיפור של כל אירועי השנה האחרונה? הסיפור הוא בירור הזהות שלנו. זהותנו כעם השב לארצו.
על מה שבין דיוני הועדה לבחירת שופטים, ובין צווי בית המשפט
לא ניפול בפח ולא נעמיק את הקרע בעת הזאת עם אחינו החרדים כדי להגשים את רצון השמאל להפיל את הממשלה על רקע חוק הגיוס.
העסקה עכשיו נראית יותר ריאלית מקודמותיה. החולשה עולה מהקפלניסטים אל ראש הממשלה, שאולי אין לו כוח להגיד 'לא'.
על לימוד תורה אחרי חג השבועות, ורעיון אחד מעשי ויפה
במציאות של 'אם לא צילמת לא עשית' שכולנו טובעים לתוכה, אנחנו נתקלים במגדלורים שמזכירים לנו שיש גם דרך אחרת, שפויה וגבוהה יותר.
כשהצבא יהיה מחובר לזהות היהודית ומפקדיו הבכירים ידברו בשפה אמונית - לא יהיה ניתן לעצור את שטף המתגייסים מרצון.
דינו של כל מחבל, קטן כגדול, אחד הוא. כל קוד מוסרי אחר לוקה בעיוורון - הוא מרחם על אכזרים וסופו אכזריות על רחמנים.
על דמותו הפלאית של ר' ישראל משקלוב. מגיבורי הצפון של ארץ ישראל, 185 שנים לפטירתו
מדגישה התורה שהספירה של כל אחד היא 'נשיאת ראש' כל אחד הוא בעל חשיבות כ'נשיא' וכל אחד הוא עולם מלא
המערכה בדרום, המערכה בצפון ובשאר הגזרות, והאויבים מבית ומחוץ – שום דבר לא ישכיח מאיתנו שעמדנו וקיבלנו תורה בהר סיני.
מזל טוב: סוף סוף, אחרי שנים, הטלוויזיה הישראלית התחתנה עם 'תוכן חיובי'.
כשם שאין אדם רשאי לוותר על עשיית מצווה ממצוות התורה המעוגנת בתורה, בחז"ל ובראשונים, כך הוא מצווה לקיים את מצוות הגנת ישראל.
חוק הגיוס - להתרכז במלחמה באויבינו, לא במלחמה בתוכנו
