הכותרת אמנם קצת אנטי-תזה של האתר אבל תתגברו...
בס"ד
אמא אמרה לי לשבת ואת הכול לכתוב
כששאלתי למה- היא אמרה שזה יעשה לי טוב
היא אמרה שצריך את כל הרגשות לפרוק
שזה לא יעזור שאשב ואשתוק
אבל האמת, שכאשר התיישבתי לכתוב
זה לא עשה לי אפילו טיפ-טיפה של טוב
כתבתי כמה רע לי, על מי אני עצבנית
אבל גיליתי שיותר טוב לי לבכות על הכרית
באתי והודעתי לאמא שבאמת ניסיתי לכתוב
ואמרתי לה שהכרית עושה לי יותר טוב
מצטערת,אבל אני לא רואה בזה דבר רע
אין בכלל בעיה להיות ילדה סגורה
ואמא אמרה שאם אני לא רוצה לכתוב
אז שאני אחשוב על משהו אחר שעושה לי טוב
ואז לא יכולתי יותר- התפרצתי ואמרתי הכול
איך כולם אותי חייבים לשאול
למה אני תמיד עצובה ולמה אני תמיד בצד
ולמה אני ילדה סגורה . אבל אני- אני לא צריכה אף אחד
למה כולם חושבים שכשרע אז צריך ישר לפרוק
ולא מבינים שיש דברים שעליהם צריך לבלוע את הרוק?
תגובות
אם כי לא תמיד ממש הסכמתי..
יישר כח!
רעיון יפה!
המילים ממש חמודות ומתוקות בדיוק בשביל ילדים.
[ביאור הכרה עושים לי כאן, ממש]
יש מצב שאי פעם תוציאי ספר ילדים?
אתה מתאימה פרפקט
לגבי ספר ילדים לא כ"כ נראה לי... אבל נשאיר את זה כאופציה=)
גם אני התלבטתי איפה לסווג... בסוף סמכתי על יעקב רובין שישנה אם זה לא מה שמתאים...
יש לי שאלה... התלבטות... כתבתי בשורה הרביעית "שזה לא יעזור שאדמיין שהדמעות הן רוק" אבל בפעם הראשונה כתבתי "שזה לא יעזור שאשב ואשתוק" אבל שיניתי את זה... מה יותר יפה לדעתכם? אשב ואשתוק נשמע לי פשוט בוטה מדי...
גם אני כשקראתי את השורות האלה קצת לא הבנתי מה הכוונה..
לדעתי באמת עדיף את האפשרות השניה.
[ותודה לאנשים טובים שהזכירו לי את העובדה הבריאה הזו, שאולי רוצים להישאר בעילום כינוי]
מעולה מעולה מעולה!
יפה ואמיתי.