לעת ערביים אחבק עצמי
ואתרחק,
ותאמר שגם לי
מגיעה הפסקה
(ממני).
אביט מעבר
להרים של שפיות
נושקת
לערב שיורד
כל כך
לבד.
ייתכן
כי במגע שפתיים
אחרון, ברגע של
דעת, אולי
אבין את גודל הטיפשות
ואמלט
(אל תוכי).
ואביט בשנאה
על הדם
הניגר
על גופי
במין פשטות כמו
לא קדם לו כאב.
ואתה
תעטוף
קטע
הטעויות שלנו.
ד' באדר תש"ע (18.2.2010)
לא אוכל לחיות כך עוד זמן רב,
מושכת את החיים אל תוך האפילה.
ואולי האפילה נמשכת אל חיי
באין לה מקום אחר.
כמה רוע וכאב את יכולה להכיל?
שאל אותי אז איש קרוב
אם ידעתי, אולי היה לזה גבול.
איך פגעתי בך,
איך שתקתי כשכעסת,
איך רציתי שתסלח ותקבל אותנו ביחד.
אותי ואת הרוע.
[בדם ואש כתבת לי
אוהב אותך לעד
"איתך אחיה" הבטחת
ושכחת זאת מיד]
מושכת את החיים אל תוך האפילה.
ואולי האפילה נמשכת אל חיי
באין לה מקום אחר.
כמה רוע וכאב את יכולה להכיל?
שאל אותי אז איש קרוב
אם ידעתי, אולי היה לזה גבול.
איך פגעתי בך,
איך שתקתי כשכעסת,
איך רציתי שתסלח ותקבל אותנו ביחד.
אותי ואת הרוע.
[בדם ואש כתבת לי
אוהב אותך לעד
"איתך אחיה" הבטחת
ושכחת זאת מיד]
4
קטע
הרהורים של מחר.
כ"ז בטבת תש"ע (13.1.2010)
וכך נגמר לו דבר שמעולם לא התחיל
שיחות שלא מוצו עד תומם,
רגשות שנשארו תלויים באוויר
כמו קישוטים לא מחמיאים.
הבטחות שלעולם עוד לא יקוימו,
ותפילות חרישיות שרק הזמן ישכיח.
והלב, שרק רוצה לדעת מה קרה
למה הלכת ומעולם לא חזרת
שרוצה להבין, להפנים,
לדעת מה עשיתי לא נכון איפה טעיתי.
וכל השאלות כמו נעצרות בגרון,
באין למי להפנות, באין ממי לקבל תשובה.
התחושה
שיחות שלא מוצו עד תומם,
רגשות שנשארו תלויים באוויר
כמו קישוטים לא מחמיאים.
הבטחות שלעולם עוד לא יקוימו,
ותפילות חרישיות שרק הזמן ישכיח.
והלב, שרק רוצה לדעת מה קרה
למה הלכת ומעולם לא חזרת
שרוצה להבין, להפנים,
לדעת מה עשיתי לא נכון איפה טעיתי.
וכל השאלות כמו נעצרות בגרון,
באין למי להפנות, באין ממי לקבל תשובה.
התחושה
11
קטע
הבריחה שלי מאושויץ
כ"ג באב תשס"ט (13.8.2009)
כל אבן מסבירה,
חושפת עוד קצת מהשכול
ממה שהיה ונגמר
מהקץ העצוב לגלות.
כל עץ מספר לי
על החיים והשמחה
שנגדעו באחת.
קללה טבעית מרחפת באוויר,
אני רוצה להתרחק, לברוח.
באדמה שאני עומדת עליה
נותרו סימני בעירה,
סימנים שלעולם לא ימחקו.
ארץ מתים
אני הולכת בין קברים, בורות
רואה גופות בכל מקום
ולפעמים רק אפר.
דמים קוראים לי מהאדמה,
לוחשים
חושפת עוד קצת מהשכול
ממה שהיה ונגמר
מהקץ העצוב לגלות.
כל עץ מספר לי
על החיים והשמחה
שנגדעו באחת.
קללה טבעית מרחפת באוויר,
אני רוצה להתרחק, לברוח.
באדמה שאני עומדת עליה
נותרו סימני בעירה,
סימנים שלעולם לא ימחקו.
ארץ מתים
אני הולכת בין קברים, בורות
רואה גופות בכל מקום
ולפעמים רק אפר.
דמים קוראים לי מהאדמה,
לוחשים
7
שירה
קופסת התקווה
כ"ז באייר תשס"ט (21.5.2009)
בס"ד
את התקווה שהייתה לי
הכנסתי לתוך קופסא קטנה
וקיוויתי שתיעלם
כמו לא הייתה מעולם.
לא רציתי לפתח ציפיות
לא הרשתי לעצמי
פחדתי שכמוהם כמו לבי
הכול יתנפץ לרסיסים.
אובדת עצות כואבת
ישבתי בחדר לבדי
ונתתי לדמעות דרור
ואולי זו הייתה טעות.
כל אחד ניסה לעזור בדרכו
אבל אתה פשוט עשית זאת,
את הקופסא הקטנה פתחת ונתת
לתקווה
את התקווה שהייתה לי
הכנסתי לתוך קופסא קטנה
וקיוויתי שתיעלם
כמו לא הייתה מעולם.
לא רציתי לפתח ציפיות
לא הרשתי לעצמי
פחדתי שכמוהם כמו לבי
הכול יתנפץ לרסיסים.
אובדת עצות כואבת
ישבתי בחדר לבדי
ונתתי לדמעות דרור
ואולי זו הייתה טעות.
כל אחד ניסה לעזור בדרכו
אבל אתה פשוט עשית זאת,
את הקופסא הקטנה פתחת ונתת
לתקווה
10
קטע
הקרע הזה.
כ"א באלול תשס"ח (21.9.2008)
בס"ד
יש קרעים שאי אפשר לתקן,
יש קרעים שלא רוצים לתקן
את הקרע הזה, גם אם תרצה,
גם אם תשתדל, איש לא יוכל לתקן.
אפשר לשים סיכת בטחון,
ולהתעלם כלא היה,
אבל הקרע הזה ישאר
ואיתו הכאב.
אפשר לתפור,
והקרע הזה יסגר,
אך התפרים,
הם לעולם ישארו.
ולא תוסיפו לדאבה עוד...
יש קרעים שאי אפשר לתקן,
יש קרעים שלא רוצים לתקן
את הקרע הזה, גם אם תרצה,
גם אם תשתדל, איש לא יוכל לתקן.
אפשר לשים סיכת בטחון,
ולהתעלם כלא היה,
אבל הקרע הזה ישאר
ואיתו הכאב.
אפשר לתפור,
והקרע הזה יסגר,
אך התפרים,
הם לעולם ישארו.
ולא תוסיפו לדאבה עוד...
10
קטע
וחיינו כאש יוקדת
ה' באלול תשס"ח (5.9.2008)
בס"ד
החיים הם כמו אש וכולנו פירומנים.
כמו אש גם החיים ניזונים מהאויר, ויכולים להתקיים רק בחדר פתוח.
כמו אש גם החיים לא יכולים להתקיים בבדידות
כמו אש גם החיים בעלי שני מצבים בלבד, התלקחות או דעיכה.
כמו אש גם החיים יצטרכו לכבות בסוף.
כמו אש גם החיים במינון לא מדויק נשרפים ומתכלים.
כמו אש גם את החיים נצטרך לכבות שריפה אחר שריפה.
כמו אש גם החיים יפים וקשים בעת
החיים הם כמו אש וכולנו פירומנים.
כמו אש גם החיים ניזונים מהאויר, ויכולים להתקיים רק בחדר פתוח.
כמו אש גם החיים לא יכולים להתקיים בבדידות
כמו אש גם החיים בעלי שני מצבים בלבד, התלקחות או דעיכה.
כמו אש גם החיים יצטרכו לכבות בסוף.
כמו אש גם החיים במינון לא מדויק נשרפים ומתכלים.
כמו אש גם את החיים נצטרך לכבות שריפה אחר שריפה.
כמו אש גם החיים יפים וקשים בעת
12
שירה
הבובה
י"ז בתמוז תשס"ח (20.7.2008)
בס"ד
הם חיכו לה, לבובה
רצו לעזור, לתקן, לתפור
אך היא לא פנתה אליהם לעזרה
הם כל כך רצו לסייע
אבל היא פחדה שתעיק עליהם
זה היה קרע קטן בגב
והיא פחדה לתפור אותו
הם חיכו שיעבור הלם הנפילה
והמתינו שתתאושש
אבל היא לא באה
גם בעבור זמן רב
היא פחדה שכאשר תנסה לתפור אותו
הוא רק יפתח יותר
היא פחדה שברגע שיראו את גודלו
הם לא יאהבו אותה יותר.
הם
הם חיכו לה, לבובה
רצו לעזור, לתקן, לתפור
אך היא לא פנתה אליהם לעזרה
הם כל כך רצו לסייע
אבל היא פחדה שתעיק עליהם
זה היה קרע קטן בגב
והיא פחדה לתפור אותו
הם חיכו שיעבור הלם הנפילה
והמתינו שתתאושש
אבל היא לא באה
גם בעבור זמן רב
היא פחדה שכאשר תנסה לתפור אותו
הוא רק יפתח יותר
היא פחדה שברגע שיראו את גודלו
הם לא יאהבו אותה יותר.
הם
11
קטע
מעשה בשלוש שניות
א' בסיוון תשס"ח (4.6.2008)
בס"ד
הוא הרגיש שהוא מתמוטט. עוד צעד אחד והוא נופל. הוא אזר את כל כוחותיו... הרים את הרגל... ועשה עוד צעד. הוא שמע קריאות מאחוריו:"אתה רואה? אמרנו לך שאתה יכול!" אבל זה לא עודד אותו. להפך, זה רק נתן לו את התחושה שמצפים ממנו. שמצפים למשהו שהוא לא מסוגל לעשות.
הוא חשב על כל הרגעים שהיה מוותר עליהם אילו הייתה זו הבחירה שלו אבל ככל שהתעמק בזה יותר הוא הבין שהוא אף פעם לא עשה בחירות משלו.
הוא הרגיש שהוא מתמוטט. עוד צעד אחד והוא נופל. הוא אזר את כל כוחותיו... הרים את הרגל... ועשה עוד צעד. הוא שמע קריאות מאחוריו:"אתה רואה? אמרנו לך שאתה יכול!" אבל זה לא עודד אותו. להפך, זה רק נתן לו את התחושה שמצפים ממנו. שמצפים למשהו שהוא לא מסוגל לעשות.
הוא חשב על כל הרגעים שהיה מוותר עליהם אילו הייתה זו הבחירה שלו אבל ככל שהתעמק בזה יותר הוא הבין שהוא אף פעם לא עשה בחירות משלו.
10
קטע
הוא היה שם
ג' בניסן תשס"ח (8.4.2008)
הוא היה שם
היא הרגישה אותו
גם כשלא ראתה את דמותו
הוא צפה בה
היא יכלה כמעט לחוש את נשימותיו
הוא היה שם
היא ידעה את זה בוודאות
כאילו זה חזק ממנה
לפעמים היא ניסתה לברוח,
להתנתק, להיות לבד
אבל הוא לא עזב
הוא היה שם
היא תמיד שמחה שהוא שם
גם כששיקרה ואמרה שלא
היא שמחה
לחוש
להרגיש
ולשמוע אותו
הוא היה שם
לפעמים
היא הרגישה אותו
גם כשלא ראתה את דמותו
הוא צפה בה
היא יכלה כמעט לחוש את נשימותיו
הוא היה שם
היא ידעה את זה בוודאות
כאילו זה חזק ממנה
לפעמים היא ניסתה לברוח,
להתנתק, להיות לבד
אבל הוא לא עזב
הוא היה שם
היא תמיד שמחה שהוא שם
גם כששיקרה ואמרה שלא
היא שמחה
לחוש
להרגיש
ולשמוע אותו
הוא היה שם
לפעמים
6
שירה
רחוקה
ה' באייר תש"ע (19.4.2010)
ורציתי לדמוע כסיפור
על תום ילדות,
באמונה שאוכל לעמוד
על צלך חסר הצורה, ללא
התחלה וסוף.
אל אמת מתרחקת
רצתי מבוהלת
וגבולותיה
מטשטשים לנגד עיניי
הדומעות.
ובבואי אל קיר אזוב
לשטוח סודותיי
רסיסי רגשות הדפו
לאן.לבכות לאבנים מתות.
מוקדש לטועים לחשוב שהם נשכחים.
על תום ילדות,
באמונה שאוכל לעמוד
על צלך חסר הצורה, ללא
התחלה וסוף.
אל אמת מתרחקת
רצתי מבוהלת
וגבולותיה
מטשטשים לנגד עיניי
הדומעות.
ובבואי אל קיר אזוב
לשטוח סודותיי
רסיסי רגשות הדפו
לאן.לבכות לאבנים מתות.
מוקדש לטועים לחשוב שהם נשכחים.
11
קטע
מעבר למילים
כ"ד בתשרי תש"ע (12.10.2009)
לקחתי את העט,
וניסיתי לחבר אותיות לרגשות,
להכניס את התחושות למילים,
לשזור בין השורות את הכאב,
את עוצמת החוויה.
אבל כלום לא עזר.
את הכאב המשכתי לאצור בתוכי,
והחוויה כמו גדולה מלהיכנס למילים,
הכול נשאר קפוא בתוך ליבי
כמסרב לצאת.
אולי אם הייתי אחרת
לו הייתי פחות כערפד הצמא ליגון אחרים
אם הייתי פחות כורעת תחת כאבי זרים
הייתי יכולה להתרכז במעט שיש
וניסיתי לחבר אותיות לרגשות,
להכניס את התחושות למילים,
לשזור בין השורות את הכאב,
את עוצמת החוויה.
אבל כלום לא עזר.
את הכאב המשכתי לאצור בתוכי,
והחוויה כמו גדולה מלהיכנס למילים,
הכול נשאר קפוא בתוך ליבי
כמסרב לצאת.
אולי אם הייתי אחרת
לו הייתי פחות כערפד הצמא ליגון אחרים
אם הייתי פחות כורעת תחת כאבי זרים
הייתי יכולה להתרכז במעט שיש
5
מונולוג
שונים.
י"א בתשרי תש"ע (29.9.2009)
איך נהיינו זרים זו לזה?
מסתכלים זה לזו בעיניים,
כל כך רחוקים זו מזה.גרים באותו בית
אך מתעקשים לשמור רווח.
לא מכירה אותך,
ואתה אינך יודע מי אני.
זוכר איך פעם היינו יחד?
מטיילים לבדנו בלילות
כמעט נוגעים בקרבתנו
זה בזו, זו בזה.
כגודל האושר היה הכאב.
עם כל תקופה כזו
בא סבל שאין לשער.
אתה יודע למה זה נגמר?
מעולם לא ידענו גבולות,
אף פעם לא ידענו
מסתכלים זה לזו בעיניים,
כל כך רחוקים זו מזה.גרים באותו בית
אך מתעקשים לשמור רווח.
לא מכירה אותך,
ואתה אינך יודע מי אני.
זוכר איך פעם היינו יחד?
מטיילים לבדנו בלילות
כמעט נוגעים בקרבתנו
זה בזו, זו בזה.
כגודל האושר היה הכאב.
עם כל תקופה כזו
בא סבל שאין לשער.
אתה יודע למה זה נגמר?
מעולם לא ידענו גבולות,
אף פעם לא ידענו
8
קטע
תלויה.
ח' באב תשס"ט (29.7.2009)
ולפעמים נדמה לי שאין לי משמעות בעולם שלך
לעתים אני חושבת שהכול רק הצגה אחת גדולה,
בה אתה הבמאי, השחקן, התסריטאי והמפיק
ואני- בובת חוטים, נעה על פי המטרונום שלך.
ולרגעים קטנים נדמה לי שאני כמעט יכולה
לשניות ספורות כאילו האור בעיניך נדלק
ואני נותנת לעצמי להתמכר לתחושה
שאני נותנת לך, מחזירה לך קצת.
אבל אז שוב חוזרת השגרה הצורמת
שמזכירה לי שבכל סיפור יש נותן ומקבל
ואני
לעתים אני חושבת שהכול רק הצגה אחת גדולה,
בה אתה הבמאי, השחקן, התסריטאי והמפיק
ואני- בובת חוטים, נעה על פי המטרונום שלך.
ולרגעים קטנים נדמה לי שאני כמעט יכולה
לשניות ספורות כאילו האור בעיניך נדלק
ואני נותנת לעצמי להתמכר לתחושה
שאני נותנת לך, מחזירה לך קצת.
אבל אז שוב חוזרת השגרה הצורמת
שמזכירה לי שבכל סיפור יש נותן ומקבל
ואני
13
שירה
שתיקת הכאב
כ"א באייר תשס"ט (15.5.2009)
בס"ד
לשתוק כאב
לאכול את עצמך
לכאוב את כאבך
לבד
לכאוב בשתיקה
להאשים את עצמך
בלי איש שירכך
ותכעס
לבד
לכאוב ולשתוק
לשנוא את עצמך
להוציא את הטעם
מחייך
ותכעס
לבד.
לשתוק כאב
לאכול את עצמך
לכאוב את כאבך
לבד
לכאוב בשתיקה
להאשים את עצמך
בלי איש שירכך
ותכעס
לבד
לכאוב ולשתוק
לשנוא את עצמך
להוציא את הטעם
מחייך
ותכעס
לבד.
8
שירה
הוא בא
ט"ז באלול תשס"ח (16.9.2008)
בס"ד
והנה שוב הוא מגיע
מגיח לחיי בסערה,
מחולל תהפוכות ושינויים
ונעלם.
הוא שוב בא
לפעמים קרוב יותר,
לפעמים שומר מרחק
ומקשה.
והנה הוא חוזר
מעציב, מקשה
לפעמים כמעט בלתי נסבל
ומכביד.
והוא שב כהרגלו
נכנס לתוכי, הורס
לפעמים את כולי, לפעמים חלקים
ומצלק.
והוא בא וחוזר,
המוות.
והנה שוב הוא מגיע
מגיח לחיי בסערה,
מחולל תהפוכות ושינויים
ונעלם.
הוא שוב בא
לפעמים קרוב יותר,
לפעמים שומר מרחק
ומקשה.
והנה הוא חוזר
מעציב, מקשה
לפעמים כמעט בלתי נסבל
ומכביד.
והוא שב כהרגלו
נכנס לתוכי, הורס
לפעמים את כולי, לפעמים חלקים
ומצלק.
והוא בא וחוזר,
המוות.
10
שירה
מגרעות הדיבור
ג' באלול תשס"ח (3.9.2008)
בס"ד
זה לא מה שתגידו
זה מה שתשתקו
לכן לא אמרתי
לכן בחרתי לשמור בבטן
ואתם,
כלל לא הבנתם
או שכלל לא ניסיתם להבין
נטפלתם לטפל
ואת העיקר עיקרתם.
ולכן,
אני רק ישבתי ושתקתי
ישבתי והאזנתי בדממה
אפילו דמעה הסוויתי
וחיכיתי שיפתרו בעיותי
אבל,
מהרגע ההוא והלאה
לא השתנה דבר
סתם עליי ריחמתם
וחיכיתם שאגדל
ואני
זה לא מה שתגידו
זה מה שתשתקו
לכן לא אמרתי
לכן בחרתי לשמור בבטן
ואתם,
כלל לא הבנתם
או שכלל לא ניסיתם להבין
נטפלתם לטפל
ואת העיקר עיקרתם.
ולכן,
אני רק ישבתי ושתקתי
ישבתי והאזנתי בדממה
אפילו דמעה הסוויתי
וחיכיתי שיפתרו בעיותי
אבל,
מהרגע ההוא והלאה
לא השתנה דבר
סתם עליי ריחמתם
וחיכיתם שאגדל
ואני
9
קטע
זה לא נוגע לנו
א' בתמוז תשס"ח (4.7.2008)
בס"ד
"..משחקים באהבה אחד עם השני
ברור שזה זמני
יש לו אחרות וזה לא ענייני.." (קרן פלס)
מדברים על זה כאילו זה מאתנו והלאה.
כאילו בנו אף פעם היא לא תפגע. האהבה.
כאילו לא תבוא בצעדיה הגדולים ותנגוס, ותכאיב.
כאילו לא ידענו שהיא מתדפקת על דלתנו.
כאילו לא ידענו שהיא מחכה במרחק נגיעה.
כאילו לנו זה לא יקרה.
כאילו אנחנו על אנושיים.
כאילו אנחנו לא
"..משחקים באהבה אחד עם השני
ברור שזה זמני
יש לו אחרות וזה לא ענייני.." (קרן פלס)
מדברים על זה כאילו זה מאתנו והלאה.
כאילו בנו אף פעם היא לא תפגע. האהבה.
כאילו לא תבוא בצעדיה הגדולים ותנגוס, ותכאיב.
כאילו לא ידענו שהיא מתדפקת על דלתנו.
כאילו לא ידענו שהיא מחכה במרחק נגיעה.
כאילו לנו זה לא יקרה.
כאילו אנחנו על אנושיים.
כאילו אנחנו לא
38
קטע
בכתה
ג' בניסן תשס"ח (8.4.2008)
לו היו העוברים ושבים עוצרים לרגע ממרוצתם הבלתי פוסקת היו בטוח מבחינים במה שאני הבחנתי. אלא, שמהיכרותי את בני האדם הם לעולם לא עוצרים.
אני, שלא כאחרים, תמיד עוצר. משתדל אף פעם לא לרוץ, תמיד להסתכל סביבי.זה מרתק, אני יכול לשבת שעות שלמות ולהסתכל על אנשים, אני מסתכל על אנשים הולכים ומנסה לחשוב מה מעסיק אותם. אותי? אותי לא מעסיק שום דבר... אני פשוט יושב ומסתכל.
ראיתי אותה באחד מטיולי הליליים. היא
אני, שלא כאחרים, תמיד עוצר. משתדל אף פעם לא לרוץ, תמיד להסתכל סביבי.זה מרתק, אני יכול לשבת שעות שלמות ולהסתכל על אנשים, אני מסתכל על אנשים הולכים ומנסה לחשוב מה מעסיק אותם. אותי? אותי לא מעסיק שום דבר... אני פשוט יושב ומסתכל.
ראיתי אותה באחד מטיולי הליליים. היא
5
רננה=)
"...לא שמעתי את קולה ולא חשתי במגעה אבל אורה וחמה בערו בכל פינה בבית, ואני האמנתי- באמונה של מי שעדיין סופר את שנותיו על האצבעות- שאם אעצום עיניים ואדבר איתה, היא תוכל לשמוע אותי במקום שבו היא נמצאת...
...המקום הזה הוא אחד מרזי העולם, דניאל. מקדש.לכל ספר, לכל כרך שאתה רואה, יש נשמה.הנשמה של מי שכתב אותו, ונשמתם של אלה שקראו בו וחיו אותו וחלמו עליו. בכל פעם שספר מחליף ידיים, בכל פעם שמישהו מעביר מבט על דפיו, הנשמה שלו גדלה ומתחזקת...
...כאשר חנות ספרים סוגרת את דלתותיה, כאשר ספר אובד בתהום הנשייה, אנו, שמכירים את המקום הזה ושומרים עליו, דואגים שהספרים יגיעו הנה..." (צלה של הרוח)
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
שירה
הרהורי געגועים
ב' בתמוז תשס"ט (24.6.2009)
בס"ד
והנה שוב
אותן הדמעות
מוצאות את דרכן
אליה לעיניים.
היא כואבת,
חושבת עליך
אוהבת אותך
ושונאת את עצמה.
געגוע.
אולי לא שווה אותך
אבל אוהבת
בכל מאודה
מה שטוב לך
ביחד או לבד
טוב גם לה.
למענך תיתן
את כל עולמה.
כמיהה.
והראש
ממחשבות לא פוסק
על מה
שהיה יכול להיות
החרטה והכאב
ללא הרף
והנה שוב
אותן הדמעות
מוצאות את דרכן
אליה לעיניים.
היא כואבת,
חושבת עליך
אוהבת אותך
ושונאת את עצמה.
געגוע.
אולי לא שווה אותך
אבל אוהבת
בכל מאודה
מה שטוב לך
ביחד או לבד
טוב גם לה.
למענך תיתן
את כל עולמה.
כמיהה.
והראש
ממחשבות לא פוסק
על מה
שהיה יכול להיות
החרטה והכאב
ללא הרף
18
מכתב
טעות שלי.
כ"ח בתשרי תשס"ט (27.10.2008)
בס"ד
זו הפעם הראשונה שאני כותבת לך. אני מתכוונת באמת כותבת, בדיו.
הרבה זמן אני כותבת לך מכתבים ושירים בראשי. אבל זו הפעם הראשונה שאני כותבת את זה ממש.
"דווקא עכשיו?" שואל קולך בראשי "דווקא כשהתחלתי לסגור את הפצעים, לכסות על הכאב?" וקולך לא נעים לי כבר כמו פעם.
מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתי אותו, את קולך האמיתי, הנעים? כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שדברנו? יומיים? חודש? שנה? יותר...?
זו הפעם הראשונה שאני כותבת לך. אני מתכוונת באמת כותבת, בדיו.
הרבה זמן אני כותבת לך מכתבים ושירים בראשי. אבל זו הפעם הראשונה שאני כותבת את זה ממש.
"דווקא עכשיו?" שואל קולך בראשי "דווקא כשהתחלתי לסגור את הפצעים, לכסות על הכאב?" וקולך לא נעים לי כבר כמו פעם.
מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתי אותו, את קולך האמיתי, הנעים? כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שדברנו? יומיים? חודש? שנה? יותר...?
10
קטע
אבל.
י' באלול תשס"ח (10.9.2008)
בס"ד
כל יום שעובר ראוי להנצחה.
כל יום שעובר זה רק קשה יותר.
לכאורה כל יום אמור לרפא, לאחות, לחפות על הכאב
אבל נדמה שככל שהימים עוברים,
ככל ששרדנו יותר
כך יהיה לנו יותר קשה לשרוד את הימים הבאים.
זה פשוט בלתי אפשרי להמשיך.
כל יום עם זריחת השמש קמים
והמציאות מכה שוב,
הולכים לישון וזה רק הולך ומחמיר.
היהדות הגדירה את השבעה,
את החודש,
את
כל יום שעובר ראוי להנצחה.
כל יום שעובר זה רק קשה יותר.
לכאורה כל יום אמור לרפא, לאחות, לחפות על הכאב
אבל נדמה שככל שהימים עוברים,
ככל ששרדנו יותר
כך יהיה לנו יותר קשה לשרוד את הימים הבאים.
זה פשוט בלתי אפשרי להמשיך.
כל יום עם זריחת השמש קמים
והמציאות מכה שוב,
הולכים לישון וזה רק הולך ומחמיר.
היהדות הגדירה את השבעה,
את החודש,
את
12
שירה
יסודות- תגובה
כ"ג באב תשס"ח (24.8.2008)
בס"ד
מוקדש לסהר האיתן בתגובה לשיר יסודות.
הזיכרונות יכולים להיות כמנוף המושך קדימה
או כגלגליו הגדולים הרומסים כל אשר בדרכם
סגרת את עצמך. הדפת אותנו. לא נתת לנו להתקרב.
כשסובבת את ראשך אספנו את דמעותייך שפיזרת לכל מקום.
נתנו לך ללכת לבד ברוב הדרך.
ורק חיכינו שתפתחי.
שתתחילי ללכת איתנו, לא לפנינו או אחרינו
ואנחנו מחכים שתהיי מאושרת.
מוקדש לסהר האיתן בתגובה לשיר יסודות.
הזיכרונות יכולים להיות כמנוף המושך קדימה
או כגלגליו הגדולים הרומסים כל אשר בדרכם
סגרת את עצמך. הדפת אותנו. לא נתת לנו להתקרב.
כשסובבת את ראשך אספנו את דמעותייך שפיזרת לכל מקום.
נתנו לך ללכת לבד ברוב הדרך.
ורק חיכינו שתפתחי.
שתתחילי ללכת איתנו, לא לפנינו או אחרינו
ואנחנו מחכים שתהיי מאושרת.
5
שירה
לכתוב-לא תמיד טוב
י"ג בסיוון תשס"ח (16.6.2008)
הכותרת אמנם קצת אנטי-תזה של האתר אבל תתגברו...
בס"ד
אמא אמרה לי לשבת ואת הכול לכתוב
כששאלתי למה- היא אמרה שזה יעשה לי טוב
היא אמרה שצריך את כל הרגשות לפרוק
שזה לא יעזור שאשב ואשתוק
אבל האמת, שכאשר התיישבתי לכתוב
זה לא עשה לי אפילו טיפ-טיפה של טוב
כתבתי כמה רע לי, על מי אני עצבנית
אבל גיליתי שיותר טוב לי לבכות על הכרית
באתי והודעתי לאמא
בס"ד
אמא אמרה לי לשבת ואת הכול לכתוב
כששאלתי למה- היא אמרה שזה יעשה לי טוב
היא אמרה שצריך את כל הרגשות לפרוק
שזה לא יעזור שאשב ואשתוק
אבל האמת, שכאשר התיישבתי לכתוב
זה לא עשה לי אפילו טיפ-טיפה של טוב
כתבתי כמה רע לי, על מי אני עצבנית
אבל גיליתי שיותר טוב לי לבכות על הכרית
באתי והודעתי לאמא
21
