לקחתי את העט,
וניסיתי לחבר אותיות לרגשות,
להכניס את התחושות למילים,
לשזור בין השורות את הכאב,
את עוצמת החוויה.
אבל כלום לא עזר.
את הכאב המשכתי לאצור בתוכי,
והחוויה כמו גדולה מלהיכנס למילים,
הכול נשאר קפוא בתוך ליבי
כמסרב לצאת.
אולי אם הייתי אחרת
לו הייתי פחות כערפד הצמא ליגון אחרים
אם הייתי פחות כורעת תחת כאבי זרים
הייתי יכולה להתרכז במעט שיש לי
ולשמוח. ולכאוב. ולכתוב.
תגובות
אני חושבת שבכל זאת יכול להיות יותר נחמד לחפש מילים חלופיות ל"לחבר" ו"להכניס" וגם ל"להתרכז". "להתרכז" הכי הציק לי. לא יודעת למה... מילה קצת יבשה כזאת...
באמת שאהבתי את השיר הזה וכיף לי לראות אותו כאן. הוא נהדר ממש.
אה, והכותרת- בכלל משו משו=)
מהממם!
השאר אהבתי כ"כ כ"כ!!
שתי שורות אחרונות - מסיימות מעולה!