בס"ד
כל יום שעובר ראוי להנצחה.
כל יום שעובר זה רק קשה יותר.
לכאורה כל יום אמור לרפא, לאחות, לחפות על הכאב
אבל נדמה שככל שהימים עוברים,
ככל ששרדנו יותר
כך יהיה לנו יותר קשה לשרוד את הימים הבאים.
זה פשוט בלתי אפשרי להמשיך.
כל יום עם זריחת השמש קמים
והמציאות מכה שוב,
הולכים לישון וזה רק הולך ומחמיר.
היהדות הגדירה את השבעה,
את החודש,
את השנה
אבל היהדות שכחה להגדיר את הימים.
היא שכחה אותנו.
האבלים, שלא יכולים יותר בלעדיו,
שכל יום מציינים בלב עוד יום שעבר בבדידות
שקמים למציאות של בדידות כל אחד בנפרד וכולנו יחד.
שאוספים את השניות
מצרפים את הימים
כאב לעצב
ועצב לבדידות.
חצי שנה לבד.
תגובות
היהדות לא שכחה אף אחד , אבא תמיד משגיח ואוהב...
"מאפילה - לאורה"
בעז"ה!!
בהצלחה! :)
והימים עוברים באיטיות מפתיעה, והרי לפני זה הם רצו.
קטע יפה,
כ"כ מוכר לי.
כ"כ נגע בי.
ישר כח!
הנשמה נצחית וכשאת עצובה עצוב לו,
ואם תדעי שאת קוראת בתהילים למענו ושמה כסף לצדקה כל יום לעלוי נשמתו
ולומדת תורה לעלוי נשמתו הנשמה יותר ויותר טוב לה ולך גם טוב שתרמת ןהתעלות הנשמה בגן עדן
את ממלאת א עצמך רוחניות הנותנת לך מזור למכאוב ולא עצבות שתורמת חולי
הרי הנשמה של ה' יתברך מה יתן לך להיות עצובה ,ברצונו נתן וברצונו לקח,
תכתבי עליו שירים שמחים,חוויות ולא עצבות , תשאירי לאויבים שלנו תעצבות והחולי
מקווה שעזרתי במעט.
לכל המגיבים.. על חיזוקיהם ותגובותיהם.
תזכו למצוות=)
לכן יש לאדם נשמה, שהאהבה אליה היא נצחית, ולא תלויה בשום גורם.
כל עוד הנשמה בקרבי מודה אני לפניך, אומרים אנו בבוקר,
כי הנשמה בנו לה נתחבר, איתה בחיינו ובמותינו, ממנה לא נפרדנו ולא נפרד. והיא קשורה לא-ל עליון קונה שמים וארץ,
על ידה נתחבר ונכיר את מי שאמר והיה העולם ונודה לו...
הוא נותן בנו תעצומות נפש, לב ונשמה הממלאים חדרי עולמינו.
הכאב על מת הוא דבר שקורה וצריך לתת לו את היחס הנכון בסוף, על אף הקושי, נצטרך להתרגל אליו, כי ה' יודע שכך נסתדר.
ה' אולי מביא מוות לקרובי האדם, לרכך יצרו, לכוונה ליוצרו.