בס"ד
והנה שוב
אותן הדמעות
מוצאות את דרכן
אליה לעיניים.
היא כואבת,
חושבת עליך
אוהבת אותך
ושונאת את עצמה.
געגוע.
אולי לא שווה אותך
אבל אוהבת
בכל מאודה
מה שטוב לך
ביחד או לבד
טוב גם לה.
למענך תיתן
את כל עולמה.
כמיהה.
והראש
ממחשבות לא פוסק
על מה
שהיה יכול להיות
החרטה והכאב
ללא הרף
אצלה בלב
נותנים אותותיהם.
כיסופים.
[והלב חריצים, חריצים
רוצה אותך
בסך הכול
היית הסיבה
האחרונה לחייה.
כשהלכת
כל כולה
מת איתך]
תגובות
הרגשות מוגזמים, זאת ההרגשה בשניה הראשונה, שזהו זה הסוף ולא יהיה עוד כלום, לעולם לא תוכל עוד לאהוב שבחיים זה לא ילך אבל אחרי קצת זמן אתה נכנס לפרופורציה... ושוב, תודה על התגובה..
נ.ב. יהודי לא דתי שמקדש אשה יש במעשהו יותר אמת מאהבת-בוסר של יהודי דתי :)
ועדיין לא ענית לי, למה אם אלוהים לא כתוב במפורש בשיר זה אומר שהוא לא שם?
אגב, תודה על התגובות וההשקעה, אני מעריכה את זה.
"חושבת עליך
אוהבת אותך
ושונאת את עצמה.
געגוע."
זה מה שזה בדיוק. הגעגועים כאן צובטים. שיר שמצליח לגעת ולהרעיד. מאוד יפה בעיניי.
לדעתי בהחלט יכולת לפרט את המילים. כלומר, אם את אומרת כמיהה, אל תגידי רק כמיהה. תני לנו להרגיש את הכמיהה דרך תיאור מחשבות שמבטאות אצלך כמיהה. זה יעזור לנו להזדהות הרבה יותר.
וגם הגעגוע. לתת לו שמות, להסביר אותו. לכתוב את הגעגוע כמו שהוא בשבילך. למשל אם זה בהייה בתמונות מפעם, אם זה האזנה למוסיקה שהוא אהב, אם זה היתקלות בשם שלו משורבט על גרפיטי ברחוב, אם זאת מכונית כמו שלו שעוברת ברחוב... היתקלויות קטנות כאלו. תני לנו להרגיש את הגעגוע עד הסוף כמו שהוא אצלך. את מבינה למה אני מתכוונת? לכתוב רק געגוע או רק כמיהה לא מספיק עושה את זה.
חוצמזה, זה שיר נהדר. הייתי משאירה בסוגריים מ"בסך הכל" ומשאירה מחוץ לסוגריים את שתי השורות הראשונות.
הסוגריים טובות. זאת מין צעקה שקטה כזאת...
מעולה.
כשכתבתי את השיר היה נראלי מאוד מתאים להשאיר את המושגים האלו (געגוע, כמיהה..) כמושגים חתומים. קצת כי זה מאוד אישי וקצת כדי לפתוח חשיבה אחרת, שכל אחד ירגיש את זה בצורה שלו. יכולהיות שהיום כשאני קוראת את השיר, אלו באמת מושגים מרוחקים טיפה.. אני צריכה עזרה בעיבוד כי קשה לי לערוך יצירות שכתבתי בזמן של משבר, כל שורה שאני מורידה או מוסיפה נראה לי כחילול הקודש ממש. אם תרצי לעזור אני אשמח.
לפעמים באמת לא כדאי לגעת בשירים אחרי שעבר הרבה זמן. הם רגישים מידיי. אבל דווקא הזמן שעבר, מקל על העיסוק איתם. נכון שזה אישי אבל אני הבנאדם האחרון שצריך להגיד לך להשאיר את עצמך ואת הקול האישי שלך בשירים. בקשר לחשיבה אחרת, את לא צריכה אף פעם להתחשב בזה עד הסוף כי בסך הכל זה שיר שלך ואם תהיה שם ההסתכלות שלך, אנשים ירגישו את עצמם דרכך. האמת שבעצם רובנו חווים רגשות כמו כמיהה וגעגוע בצורה מאוד דומה ואוניברסלית מבחינה מסויימת, ככה שכשאת כותבת את זה בצורה שאת מרגישה, זה פחות או יותר הצורה שכולם מרגישים.
המון בהצלחה בהמשך..
אפוש
יומטוב.
רננה
זה טיפשי כי אהבה שבעה ממקום אמיתי לא רואים אותה בכלל. והיא כ''כ קדושה וטהורה שאת לא יכולה לתאר לעצמך..
אבל כניראה כל היום את רק רואה אהבה לא צנועה, ולכן זה מה שניכנס לך לראש... שאהבה זה דבר לא מנוע ומגעיל
אז ילדה, צאי מהסרט!