בס"ד
החיים הם כמו אש וכולנו פירומנים.
כמו אש גם החיים ניזונים מהאויר, ויכולים להתקיים רק בחדר פתוח.
כמו אש גם החיים לא יכולים להתקיים בבדידות
כמו אש גם החיים בעלי שני מצבים בלבד, התלקחות או דעיכה.
כמו אש גם החיים יצטרכו לכבות בסוף.
כמו אש גם החיים במינון לא מדויק נשרפים ומתכלים.
כמו אש גם את החיים נצטרך לכבות שריפה אחר שריפה.
כמו אש גם החיים יפים וקשים בעת ובעונה אחת.
כולנו פירומנים הסובלים מהאש אבל ממשיכים להצית ולחדש אותה מעת לעת.
כולנו פירומנים המודעים לרוע שלה אך לא מסוגלים לכבות אותה
כולנו פירומנים החושבים שהאש של מחר תהיה שונה מהאש של היום.
כולנו פירומנים אף על פי שאת כולנו לימדו מגיל צעיר שאסור לשחק באש.
תגובות
די מכעיס אותי שאנשים שאוהבים לראות אש [לא נדיר, כ"כ, אם חשבתם] קוראים לעצמם פירומנים ואנשים שלפעמים סותרים את עצמם כבר מתגאים בעובדה שהם סכיזופרנים. כל אחד שטיפה מתבלבל יש לו אלצהיימר. אני לא בטוחה למה, אבל מכעיס אותי שמתייחסים כ"כ בזלזול וקלות-ראש למחלות נפש רציניות וקשות, שהן דבר שאף-אחד מאיתנו לא היה רוצה לחוות.
ועם זאת, הקטע יפה וכמה מההקבלות ממש חזקות.
אף פעם לא חשבתי על זה.
את ממש צודקת!
דבר שני, לדעתי אין שום צורך להחליף או לשנות את השורה ''כולנו פירומנים אף על פי שאת כולנו לימדו מגיל צעיר שאסור לשחק באש.''
היא ממש יפה, ונותנת לקטע סיום מאוד קולע.