שונים.

יפה מאוד, בכל אופן.

לא הבנתי על מי מדובר? זוג נשוי שנפלו בנגיעה לפני החתונה או משהו כזה?

זה על אחים. זה לא אמור להיות מובן, אבל אם שאלת =)

(נורא רציתי פשוט לשתוק אבל במחשבה שנייה...)
דווקא היה לי מאוד מובן שזה על אחים. אאוץ'. כואב.
בכל אופן, כן- נגמר יותר מידיי בפתאומיות. לא ברור גם הקטע של הסבל, לא ברור בכלל הבית האחרון מבחינת ההקשר שלו לשאר השיר ומבחינת ההקשר של כל שורה שבו לזו שקדמה לה. שתי השורות האחרונות בכלל לא ברורות מבחינת ההקשר. (אני מקווה שאת מבינה כי אני לא ברורה...) השיר בכלל מרגיש לי מפוזר כזה, מתפזר על כמה מקומות בו זמנית כשכל בית הוא קצת לעצמו.
אני קצת יחזור על עצמי: הקטע הזה נע על הגבול המציק של לא שיר ולא מכתב. לדעתי ממש היה כדאי להפוך אותו או לשיר ואז זה אומר שהוא ירגיש יותר שיר או לעשות ממנו מכתב, שנראלי זה יותר הכיוון כאן. בצורה הנכחית שלו, זה יוצא מקוטע כזה, לא מספיק מפורט, לא מובן ולא ממש מגובש. אם כבר הלכת על הקטע של פנייה בגוף שני, היית הולכת על זה עד הסוף ועושה מזה מכתב או מונולוג. יותר מפרטת, יותר מדברת, יותר פונה אליו ואל עצמך. זה היה יוצא לך הרבה יותר יפה ויותר נוגע. בצורה הנוכחית של הקטע, משהו היה עובר חזק יותר דרך מכתב ובכלל היה נוגע יותר ומרגש יותר. (מצחיק. הכותרת הזכירה לי את השיר "שווים"...)
מממ... וזהו בערך...
יפה לך.

עצוב. כואב.