לעת ערביים אחבק עצמי
ואתרחק,
ותאמר שגם לי
מגיעה הפסקה
(ממני).
אביט מעבר
להרים של שפיות
נושקת
לערב שיורד
כל כך
לבד.
ייתכן
כי במגע שפתיים
אחרון, ברגע של
דעת, אולי
אבין את גודל הטיפשות
ואמלט
(אל תוכי).
ואביט בשנאה
על הדם
הניגר
על גופי
במין פשטות כמו
לא קדם לו כאב.
ואתה
תעטוף בזרועותיך
ותגיד לי שאין ערך
לכלום
מלבדנו,
ואבוז לך.
לא תבין
כמה
רדפתי אחר הכאב,
כמה פשוט היה
לקבל אותו ממך.
תגובות
אפשר להרגיש את הכאב כל כך ...
ואביט בשנאה
על הדם
הניגר
על גופי
במין פשטות כמו
לא קדם לו כאב.
לזה במיוחד התחברתי...
תודה.
איזה שיר חזק.
כמה
רדפתי אחר הכאב,
כמה פשוט היה
לקבל אותו ממך."
ממש אהבתי והתחברתי.
תודה לך:]
כמה
רדפתי אחר הכאב,
כמה פשוט היה
לקבל אותו ממך."
מדהים כמה התחברתי, במיוחד לזה.
הכאב שלך ניכר בכל אות ואות,
תודה לך.
תודה.
2 השורות האחרונות בהחלט עשו את זה-
אבל בהתחלה?
לוידעת, משו פה היה חסר לי.
כאילו, לקחת כזה את הדימויים שמתקשרים אסוציאטיבית בכאב, וחיברת אותם. לא משו מקורי מידי, לא משו חזק מידי.
[לא שאני יותר טובה בזה נגיד, אבל זה ממש צרם לי.]
וואו.
פשוט שיר מצויין!
"אביט מעבר
להרים של שפיות
נושקת
לערב שיורד
כל כך
לבד."
התחברתי.
ב"הצלחה:)
עם כל הכבוד- את מסוגלת להרבה יותר מזה
אבל לא הייתי אומר שזה לא שיר.
זה בסדר, פשוט לא יותר מזה...
מזדההעם האומרים שלא חזק במיוחד.