בס"ד
הם חיכו לה, לבובה
רצו לעזור, לתקן, לתפור
אך היא לא פנתה אליהם לעזרה
הם כל כך רצו לסייע
אבל היא פחדה שתעיק עליהם
זה היה קרע קטן בגב
והיא פחדה לתפור אותו
הם חיכו שיעבור הלם הנפילה
והמתינו שתתאושש
אבל היא לא באה
גם בעבור זמן רב
היא פחדה שכאשר תנסה לתפור אותו
הוא רק יפתח יותר
היא פחדה שברגע שיראו את גודלו
הם לא יאהבו אותה יותר.
הם פחדו להעיק ולהזכיר
לכן הם לא שאלו
הם חיכו.
הם לא התיימרו להעלים אותו לגמרי
רק לתפור, לסגור
שהצמר גפן לא יצא החוצה.
היא לא ידעה כמה
הם ישמחו לעזור לה
לתפור את הקרע,
לו הייתה יודעת-
בוודאי הקרע היה כבר תפור.
היא חשבה שהם לא יוכלו להכיל אותה, את כאבה ולכן שתקה. כלפי חוץ לא תראה כלום, זה רק קרע בגב אבל הוא מעיק עליה והיא סוחבת אותו איתה. היא מנסה להסתיר במקום לפתוח. לכסות במקום לגלות.
ואנחנו מחכים לה, שתבין שאנחנו באמת כאן בשבילה.
תגובות
זה כל כך נכון לגבי כל כך הרבה אנשים!
תודה רבה רננה שוב הצלחת לגעת בי יותר מכולם.
כדאי לקצר ולא להאריך יותר מדי.
אהבתי את הדימוי לבובה.
בשורות- "רצו לעזור, לתקן, לתפור
אך היא לא פנתה אליהם לעזרה
הם כל כך רצו לעזור"
הפריע לי החזרה על המילה "לעזור", אולי אפשר לשנות אחת מהם ל"לסייע", או משהו כזה.
איך שבא לך..
כל שורה ושורה שופעת מסר ועניין כלשהו, וקשה לעשות כדבר הזה!
ולא תראה את הצללים...
יש לך את זה בגדול!
קודמי רק אומר שכדאי להחליף פונט. הפונט הז הלא קריא כ"כ ואני בטוחה שבגלל זה הוא מוריד מכמות הצפיות - וחבל.
אז נכון, אולי הסגנון יותר קולע לך - אבל תחשבו גם על נוחות הקריאה.
ככה גם תקבלו יותר תגובות. (בין השאר)
יישר כח!
:-)
בע"ה
את מדהימה!