לא אוכל לחיות כך עוד זמן רב,
מושכת את החיים אל תוך האפילה.
ואולי האפילה נמשכת אל חיי
באין לה מקום אחר.
כמה רוע וכאב את יכולה להכיל?
שאל אותי אז איש קרוב
אם ידעתי, אולי היה לזה גבול.
איך פגעתי בך,
איך שתקתי כשכעסת,
איך רציתי שתסלח ותקבל אותנו ביחד.
אותי ואת הרוע.
[בדם ואש כתבת לי
אוהב אותך לעד
"איתך אחיה" הבטחת
ושכחת זאת מיד]
תגובות
וה-אבל לא כזה גדול...
לדעתי הסוגריים בסוף מיותרות לחלוטין. ואם את מתעקשת אז - לכל הרוחות - לא מסולסלות!! מרובעות יותר יפה.. לטעמי..
בהצלחה!
הוא טוב הקטע הזה ומכאיב וחותך כל כך. קצר, אבל מכיל הרבה.
"ואולי האפילה נמשכת אל חיי
באין לה מקום אחר."
אופיתך.
אחד הטובים שלך, אני חושבת.
זה כואב, לגמריי עם אזדרכת.
אם ידעתי, אולי היה לזה גבול.
הכאיב לי כלכך.. אותי ואת הרוע.
קצת מטושטש לי,
ובכלזאת, הזדהתי עם החלק שהיה ברור,
ואת החלק שלא ככ, אני עדיין מנסה להבין. מסקרן משהו..
סליחה על התגובה המבולבלת.. פורים שמח :)