בס"ד
הלכתי.
מהחדר, מהישיבה, מהפלאפון, מהעולם.
חיפשתי את השממה, וב"ה מצאתי אותה.
אני יושב על סלע, מכל עבריי תבל ומלואה, ובתוכי חונק הלא-כלום.
יפה כאן. ומרגיע. רוח נושבת, ציפורים שרות, ירוק מסביב, פאתי שכם למטה במרחק.
"לבי במזרח, ואנכי בסוף מערב".
קול המואזין נישא מבית-פוריכ. ממלא אותי במחשבות.
השעה כבר אחרי ארבע, צריך לחזור לבית-המדרש.
לא יכול. משהו מושך אותי להשאר פה. בע"ה אחזור עוד מעט.
רכב הביטחון עבר בשביל האבטחה והפר את שלוותי.
כמו מחשבה חמקמקה שמתעקשת לפרוץ את גדרות השכל, גם בשעה שזה מבקש לעצמו אתנחתא קלה מטרדות העולם הזה.
לא, גם כאן לא תהיה לי שלוה. רק שם שלו אני. רק אז שלם אהיה.
נפשי חפצה בתורה, אך ארכה לה הדרך להסתגל.
חציה – רוצה לעוט אל בית-המדרש, לצלול אל בינות מרגליות הספרים!
וחציה – מתאווה להישאר כאן, להתבסם מאויר הגבעות, לתת דרור למחשבות, להרחיק נדוד בשרעפיי... לשם. לאז.
חציה – מודה על שישנו, ואיתו ועל גביו רוצה להמשיך ולבנות.
וחציה – כואבת את החסר, ומאנה להנחם בנקודות האור הקיימות. וכומהת. כל-כך כומהת.
אך, כמה מתאווה אני להשאר כאן, ולו עוד מעט קט. לשפוך לפניו שיחי, צרתי לפניו להגיד.
אך דומני שחצי-הנפש החפץ בבנין חבר לזה הדוחק בי לשוב אל בית-המדרש, ויחדיו הם עושים עבודה נאמנה.
אלכה נא ואסתפח בנחלת ה'.
תגובות
נירא לי שכדאי להחליף פונט...
זה לא כל כך מובן הפונט הזה...
או להחליף פונט.
לאט לאט אלמד בע"ה.
יש לך את זה.
הנשר