בס"ד
שרית הייתה בהלם כשהיא שמעה את זה.
"מה חושב לעצמו? התרח הזקן והסנילי הזה!" היא קראה בכעס מהול הלם.
"שרית, את מוכנה להירגע? " קראה אמה בייאוש.
"לא! אני לא אירגע! את לא מבינה שהוא גורם פה להתאבדות?" היא השיבה לה.
-"שרית, לפני שנתיים לא ידעת מזה גוש קטיף, מה פתאום נהיית אכפתית כ"כ?"
"מאז שההורים של ענבל-" היא נעצרה לרגע, הזיכרון של חברתה הטובה עוד היכה בה . תמיד שהוזכר שמה ליבה החסיר פעימה. "מאז שההורים שלה החליטו לגור שם, יצא לי להיפגש שמה עם כמה אנשים שגרמו לי לראות את כל המציאות בצורה אחרת"
-"היי, אמא , אני יוצאת הערב" שיר יצאה מהחדר שלה מאופרת ולבושה במיטב בגדי האופנה.
'היא ממש דוגמנית' חשבה שרית 'מעניין בשביל מי הפעם...' חיוך ציני עלה על פניה.
"מתי את יוצאת? עם מי את הולכת? את יודעת שאני לא מאושרת מזה שאת חוזרת בשעות מאוחרות." אמרה אביבה.
" אמא, למה את תמיד דואגת כ"כ ?אני יוצאת עם אמיר-"
"מי זה אמיר?" שאלה שרית התעניינות.
"החבר החדש שלי, אחות קטנה" אמרה שיר והביטה בה בהתנשאות.
"חבר חדש? " אמרה שרית במתק שפתיים."תגידי, כמה זמן החזקת עם הקודם? את ממש מחליפה אותם כמו גרביים. פלא שמשהו רוצה אותך בכלל" הטיחה בה שרית.
"תשתקי!" צעקה עליה שיר "מי בכלל יסתכל עלייך?! פריקית!" התיזה שיר לעברה.
"בנות להירגע, אין לי כוח למריבות שלכן עכשיו" ניסתה אביבה לסיים את הויכוח.
"היא מעצבנת וילדה מוזרה! מי ירצה אותך בכלל?" אמרה שיר בכעס.
" אין צורך לדאוג" ענתה לה שרית בשלווה "אני לא בקטעים של חבר כמוך. את יודעת, בשביל הדאווינים על ניר, מה קרה? כאב לך שהוא זרק אותך? איך זה להרגיש עכשיו בצד השני?" עקצה אותה שרית.
"הלכתי!" קראה שיר ויצאה מהבית.
"למה אמרת את זה?"
"צריך שפעם אחת משהו יאמר את האמת בפנים שלה, גועלית שכמותה!"
"טוב, חברי'ה! צריך לקחת את האוטו שלנו מתחילת המסלול, צריך לחזור." אמר דביר.
"אוף! חבל שככה נגמר היום!" קרא יאיר.
"לא נורא, בסה"כ דביר נהנה... אה ,דביר?" עכשיו הבחין אריאל בהעלמו.
"דביר???" הוא קרא.
"לאיפה הוא נעלם עכשיו?" שאל יאיר
"דבייייייררררר" הוא צרח
"מה אתה צועק? אמא לא לימדה אותך שלא צועקים?" אמר דביר והתקדם לעברם עם שקית.
-"לא, מסתבר שפספסתי את השיעור הזה"
-"לאן נעלמת?" שאל אריאל
-" קניתי לנו גלידות! לא רציתם שיגמר ככה היום כשהרגל של יקרינו מסרבת ללכת."
-"תודה תודה" אריאל אמר
טוב להודות לה'.... התנגן לו צלצול של פלאפון
"של מי זה?" שאל יאיר
הם הסתכלו אחד על השני "שלי!!!" ענו שלשתם והתחילו בחיפוש קודח בתיקיהם
"זה שלי!" קרא אריאל בניצחון
הוא הביט בהפתעה על הצג ... למספר הזה הוא לא ציפה.
תגובות
ואין לי כח לחכות
נשלח לך מסר(:
רק טעות אחת:
"טוב, חברי'ה! צריך לקחת את האוטו שלנו מתחילת המסלול, צריך לחזור." אמר דביר.
"אוף! חבל שככה נגמר היום!" קרא יאיר.
"לא נורא, בסה"כ דביר נהנה... אה ,דביר?" עכשיו הבחין אריאל בהעלמו.
"דביר???" הוא קרא.
איך דביר מדבר אם הוא הלך לקנות להם ארטיקים?
התכוונת כנראה לכתוב אריאל
לחתלתולה- כן דביר זה שאמור לקנות את הגלידות, הייתי צריכה להוסיף יותר בדו-שיח בין יאיר לאריאל.
אנונימי- איפה הזכרתי בפרקים האחרונים את החזרה בתשובה של שרית?! |תוהה|
אגב, סתם שתדעי כשכתבתי ישר חשבתי עלייך, כדי לא לייבש אותך ורק אחרי חודש לפרסם עוד פרק.
:-)
תודה על התגובות!
ד"א:איזה חמודה את! :-)
מזכיר לי שבחלק הראשון של הסיפור כשהחלטתי לסיים הייתה מישהי שחשבה שאריאל ושרית יהיו חברים ובסוף זה לא קרה. גם כאן יכול להיות אותו הדבר, תלוי איזה מצב רוח יפול עלי באותו רגע.
נ.ב.
הבגריות הולכות ומשתפרות נגמר הלחץ, אבל לא הבגריות...
שבוע טוב.
וכדאי שתקטיני ת'כתב- הוא משגע.
בבקשה תמשיכי לכתוב