יצירות של *מוריה 2*

בס"ד
"ברוריה, גשי הנה" קרא לי בן דודי יהודה.
"אני כאן" נעמדתי לפניו בסינר מלוכלך שראה שנים טובות יותר. הוא גלגל
מגילה וחתם אותה בשעווה.
-"ברוריה, זקוק אני לעזרתך.רואה את את המגילה הזו?"
-"רואה אני"
-"מגילה זו צריכה להימסר לרבן יוחנן בן זכאי"
-"לרבן יוחנן בן זכאי? שלח את אחי יוחנן. אין זה ראוי שבת ישראל תלך אל מקום חכמים"
"ברוריה, יוחנן קטן הוא וערך המגילה רב. בימים כתיקונם

בס"ד
מרדכי היהודי
במהלך הדורות עם ישראל נשלט בידי ארבע אומות רשעות שונות: בבל, פרס מדי,יון ואדום. בסיפור שלפנינו אנו נפגשים עם פרס ומדי.
מסכת קידושין (עב,ע"א) מאפיינת כל מלכות בתכונה אחרת.
כל תכונה קשורה לאחת החיות שראה דניאל הנביא בחלומו. בבל משולים לאריה מלכות מדי (להלן- הפרסים) משולה לדב. "דמיה לדב- תני רב יוסף: אלו פרסיים שאוכלין ושותים כדב,ומסורבלין כדב,ומגדלים שיער כדב,ואין

בס"ד
י"א אב תשס"ה נווה דקלים, גוש קטיף

חולצה כתומה, "גוש קטיף זה הבית שלי", השתלבה להפליא בחולות הים הזהובים.
רציתי לשבת ליד אמיתי אחי ולשכוח מהכל. להאמין ששום דבר לא קורה ואנחנו בעוד טיול קטן כדי להירגע מעוד בגרות מתישה במתמטיקה.
לשכוח מהכל ולהתמכר.להתמכר למגע הרך של החול הקר. כמו פעם שיצאנו יחד ורצנו בחולות וקפצנו למים וחזרנו רטובים הביתה ואמא כעסה עלינו. אבל למי אכפת? אנחנו

חושך.
קר,קר מאוד. רותם הידקה את הסוודר השחור לגופה. איציק פזל לכיוונה.
"רוצה את הפליז שלי?"
"לא, תודה."
"אני מתעקש!"
"אתה נורא אבירי" היא חייכה חצי חיוך
איציק חייך גם.
"בן כמה אתה?" שאלה לפתע.
-"אני בן 28 ואת?"
"15"
"כמעט כפול ממך!"
"עוד כמה זמן נגיע?"
"עוד 5 דקות"
"אני במתח! אני רוצה שזה כבר יעבור!"
"גם אני. אבל יהיה בסדר"
"איך אתה יודע?"
"יש

בס"ד

'מה עושים?'שאלה רותם את עצמה. אף פעם לא הייתה צריכה להתמודד עם החלטות כ"כ גורליות.
היא פרשה שנית את הדף המקומט מול עיניה.
'רותם!
כנראה שאזהרות לא עוזרות לך להחליט מה טוב בשבילך. אם עד 1:00 לא תביאי את הסכום המבוקש או שתחליטי לעבוד איתנו (וכך ימחק החוב של אביך),גורלם של עידו ושל המדריכה שלך יהיו בסכנה!
נקודת המפגש תהיה במקום שבו איציק פגש אותך בפעם הראשונה.
ראי הוזהרת!!!
אנחנו.'

בס"ד
פרק ה'
במקלט הנטוש בשכונה ד' התנהלה שיחה לילית סוערת ביותר. המקלט הואר באור קלוש היו שם שלושה צלליות כהות וצללים נמוכים של רהיטים שבורים, ריח צחנה נדף מהמקלט. כבר שנים לא ניקו אותו. אבל לאנשים שגרו בתוכו לא היה אכפת.
לפתע נשמעה צעקה של כאב.
"מה אתה דפוק?! לא הייתי מספיק ברור?" צרח הצל הנמוך על הצל הגבוה שהתקפל מכאב על הרצפה . כשחמי עצבני 'שומר נפשו ירחק' וזה מה שעשה הבחור המפוחד.

בס"ד.
מסכה.
הנה עוד אחת. רק תבחרי והיא שלך. מחכה רק לך.
הן עומדות שם בשורות, בטורים ממלאות את כל המדפים שבאולם .
מחכות לך.
מחכות לך שתבואי ותיקחי אחת מהן ותעטי אותן על פניך היפות והמיוסרות.
קל .
קל לך לברוח אליהן.
הן מפתות, מחייכות, שמחות, מאושרות. אבל כ"כ לא אמיתיות.
במי תבחרי?אם איזו מהן את רוצה להזדהות? ? איזו אחת תאמצי אליך ותלבשי אותה עד שתהפוך לחלק ממך?
חומות.

בס"ד
פרק א'

רותם הלכה ברחוב, בשכונה הכי לא סימפטית בכל באר שבע, שכונה ד' הידועה לשמצה .
'בשעה מאוחרת של הלילה זאת ממש התאבדות!' לחש לה קול בתוכה.
'מה יש לי כבר להפסיד?' חשבה. היא לא ידעה בעצמה לאן היא רוצה ללכת.'
רק ללכת, לא לחשוב, לברוח!' רצתה
'לברוח ממה? מהעבר? אז למה את כאן?!' טען הקול בהגיון רב.
רותם הרגישה שראשה מתפוצץ ממחשבות 'די!!! שתוק!' צעקה בתוכה על

בס"ד

פרק ח'
"תודה רבה על הטרמפ!" אמר יאיר
"איזו סיעתא דשמייא!" אמר אריאל בהקלה
טרמפ בגולן לשלושה זה לא דבר כ"כ מצוי, זאת יגידו כל מומחי הטרמפים למיניהם ובוודאי מומחים שכמותם שחיים מטרמפ לטרמפ.
השלישיה נכנסה לתחנת מד"א. היו שם שני תורנים שפתרו תשבץ ואחד שנראה ברסלבר ולמד מתוך ספר קטן. 'עוף מוזר' חשב דביר כשהבחין בו.
"שלום" הוא קרא בקול.
"שלום גם לך!" ענה הברסלבר."רגע,

סוף סוף בחרתי שם לסיפור כמו שאתם רואים.
אז קבלו את פרק ה' חלק ב' עם השם החדש...
פרק ה'
שרית חזרה לביתה עם הקלה בלב וחיוך קל על הפנים.
"שלום לכל מי שנמצא ולא נמצא בבית, חזרתי" קראה שרית כשפתחה את הדלת.
"מי שבא ברוך הבא ומי שלא ב"ה" קרא יובל אחיה של שרית. "אה, זאת את, כדי לך לא להיות עכשיו בבית!" הוסיף כשראה את שרית.
"למה?" היא שאלה.
"כי שיר מסוגלת להרוג עכשיו פיל" הוא

בס"ד
אולם הכינוסים היה מלא מפה לפה. כל המורים התיישבו בכיסאותיהם והמתינו לתחילת ההרצאה של הרב לוין מטובי המרצים והמחנכים בחינוך הדתי. הרב לוין נכנס בצעדים נמרצים לאולם ועלה על דוכן המרצים. "ברצוני לספר לכם סיפור" פתח המרצה הדגול את הרצאתו "סיפור שנתן לי שיעור לחיים..."

ידידיה נשם לרווחה. 'הוא עדיין לא כאן' חשב בהקלה,הוא נכנס במהירות לכיתה והתיישב במקומו. בדרך כלל היה מהמבריזים,מאלו שבאים

בס"ד
" תאמין שאפשר לתקן" מוריה יוסף, מכון המקדש
האדם הראשון נוצר מהאדמה. מהרגע שבו נוצר מתחילה זיקה הדדית בינו לבין האדמה. הנחש הקדמוני מצליח לפתות את האדם הראשון וחוה לחטוא, הוא פוגם להם בכל החושים חוץ מחוש אחד, חוש הריח. הקב"ה קילל את האדם הראשון "ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה בזיעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג,יז-יח).האדמה קוללה. האדם ניסה

בס"ד
בנה ביתך\ מוריה יוסף,מכון המקדש.
יום אחד בכפר קטן נולד ילד עם יד אחת! מיד התאספו כל השכנים לחזות בתינוק המוזר "איזו בושה!" "איזו פאדיחה!" לחשו התושבים המזועזעים. מועצת הכפר דנה בפרשייה המסעירה ופסקה:"חייבים מיד להגלות את התינוק כשיגדל לאי בודד" ואכן כשגדל התינוק והגיע לגיל 18 נשלח על גבי סירה לאי מרוחק, שם בנה לו בית שהותאם לצרכיו המיוחדים. לבנתיים הצטרפה לאי גם נערה שנולדה עם יד אחת והם

בס"ד
במשרד של תרצה התנהל ויכוח סוער ביותר
"אתה נורמלי? תראה למה גרמת!" האשימה אותו.
"תגידי לי, מי חינך את הילדה הזאת?" שלמה קם מכסאו בכעס
"מה זה משנה. הנוקדה היא שאתה גרמת עכשיו נזק יותר ממה שהיא שעשתה עד עכשיו!"
"תרצה-"
"שלמה, אתה תתנצל בפניה עכשיו!"
"על מה את מדברת? להתנצל?! עוד מעט הם ישחטו אותם!"
"לא יעשו להם כלום, העניין מטופל"
"אני לא מתנצל על כלום! בטח לא

בס"ד
פרק ד'

ושוב שיגרה, אבל הפעם יותר טוב. הדס מחייכת אליה כרגיל,רותם חזרה לנגן,קצת ללמוד.אפשר לומר שהיא די התגברה על דיכאון שפקד אותה. אפילו לילך שותפתה לחדר הייתה יותר נסבלת. אם היית מסתכל היטב אפשר היה לראות איזה נצנוץ קטן של שמחה בעיניים.
רותם החליטה שהיא רוצה ללכת לעיר לקנות לעצמה בגדים אחרים, קצת שונים וגם ללכת לימין משה לקבל שם השראה, להתמכר לנגינה החיה מול החומות ולשכוח מכל

בס"ד
פרק ב'

רותם שתקה. לא שהיו ימים שהיא לא שתקה אבל הפעם זה היה צורם במיוחד. היא הפסיקה לנגן בגיטרה שלה , היא מיעטה לאכול, עצב מילא אותה והגעגועים לאמה היו כבדים מנשוא. ימים שלמים היא הייתה חושבת עליה מנסה לצייר את דיוקנה מול עיניה, את עיניה הטובות והחיוך השמח שהיה משוח על פניה. לפעמים עוד הייתה נזכרת בחלום ומצטמררת מהמגע של המסומם.
הדס המדריכה פחדה שזה "השקט שלפני הסערה".
"רותם?"

בס"ד
פרק י'
שרית הייתה בהלם כשהיא שמעה את זה.
"מה חושב לעצמו? התרח הזקן והסנילי הזה!" היא קראה בכעס מהול הלם.
"שרית, את מוכנה להירגע? " קראה אמה בייאוש.
"לא! אני לא אירגע! את לא מבינה שהוא גורם פה להתאבדות?" היא השיבה לה.
-"שרית, לפני שנתיים לא ידעת מזה גוש קטיף, מה פתאום נהיית אכפתית כ"כ?"
"מאז שההורים של ענבל-" היא נעצרה לרגע, הזיכרון של חברתה הטובה עוד היכה בה . תמיד

בס"ד
פרק ז'
שרית הגיעה לים, הוא קיבל את פניה בברכה, ים שקט ותכול כמו שהיא אהבה .
בפעם הקודמת שהיא באה לפה היא הייתה מבולבלת...
היא שחזרה את המחשבות שהתרוצצו במוחה אז.
כבר זמן רב שהיא מחפשת שיעורים ביהדות והיא לא יודעת לאן לפנות, הדתיים היחידים שהכירה היו אריאל ובת דודה שלה מיצהר שכמעט לא היה לה קר איתה היא התביישה לפנות אליהם, היא הרגישה שהיא מבזבזת את זמנו של אריאל ועם בת דודה

שלום שלום, לכל החברים הוותיקים. לא נכנסתי לפה שנים... (נו,טוב לא נסחף יותר מדי...)
בקיצור החלטתי להמשיך את הסיפור בהמשכים שסיימתי לא מזמן... (אגב אבדה לי הסיסמא אז אני פה בכינוי אחר...)
מחר בעז"ה בלי נדר יתפרסם הפרק הראשון (פרק ה' חלק ב').

לתזכורת מה היה עד עכשיו:
אחרי הפיגוע במסעדת לויצ'י בת"א, הפיגוע שבו נפצעה שרית ברגליה וענבל נפצעה אנושות ענבל ולאחר יומיים החזירה את נשמתה

בס"ד

הדס הלכה במדרחוב. היא הייתה חייבת לקנות לעצמה נעלים! פשוט חייבת!
היא הסתכלה על הנעלים הישנות שלה וחייכה. 'אין דבר יותר כיף מלקנות לעצמך משהו חדש שמשמח אותך... במיוחד שיש כסף' היא גיחכה לעצמה. היא הסכימה עם כל הלב עם האמירה שבנות שירות וסטודנטים זה עם עני! במצב רוח טוב היא התבוננה בחלון ראווה שהציגו נעלים במחירים מופקעים. 'לא בשבילי!' החליטה. היא עברה לחנות הבאה שהציגה נעליים במחירים

בס"ד
פרק ו'
רותם התחילה לפרוח בפנימייה. העולם היה נראה לה טוב יותר. היא שמחה לשמוע שגם עידו מתחיל להתאקלם בכפר נוער שלו, ככה הוא סיפר לה אתמול בטלפון וגם שפכטל מאושר והוא רץ הרבה במרחבי הדשא . רותם אפילו התחילה להשתתף בשיעורים והיא קיבלה כמה ציונים טובים, היא התחילה להתעודד.
אבל כמו תמיד טוב לא יכול להישאר לאורך זמן. אולי כי זו יד הגורל, אולי כי ככה התנהלו הדברים והעולם כידוע לא מושלם.

בס"ד
פרק ג'
רותם והדס עלו על האוטובוס חזרה לירושלים, אל הפנימייה.
הן התיישבו אחת ליד השנייה , האוטובוס היה יחסית ריק. חושך. כוכבים החלו פה ושם לנצנץ בשמים השוחרים. רותם והדס יחד אבל כל אחת לחוד שקועה במחשבותיה. הדס חשבה על הביקור ומה זה עשה לרותם היא החלה לראות שינוי . רותם חשבה על עידו ועל חמי ואלברט שבטח לא יעזבו אותה עד שישיגו את מבוקשם . האוטובוס נסע, טס על הכביש , דוהר אל הלא נודע

בס"ד
פרק ט'

"יובל? מה אתה עושה עכשיו?" שאלה שרית
"אני? מתמטיקה!" הוא נאנח
"אתה יודע מי המציא את המתמטיקה?" שאלה שרית בשובבות.
"המורים!" הוא ענה בציניות.
"לא, טיפשון, הערבים."
" טיפשים!"
"לא הם לא. זאת גאונות." היא ענתה לו.
"למי שגאון ויש לו שכל כמוך " הוא קבע.
" מתמטיקה זה לא לגאונים. גם אתה יכול! חוץ מזה יש מצב שחיימוביץ' לא מגיש אותי השנה לבגרות, כי התחצפתי

בס"ד, בעזרתו יתברך נעשה ונצליח!
פרק ו'
"שרית ,קומי! כבר 7:30 את תאחרי לבית הספר", קראה אמא של שרית מחוץ לדלת.
שרית התהפכה לצד השני .
" שרית כבר 7:40 קומי כבר" דפקה אביבה על דלתה.
'לא רוצה', חשבה שרית מתוך שינה.
"שרית! כבר 7:45"
"אוף, תנו כבר לישון!" היא צעקה
"לישון? עוד שנייה צהרים" אמרה אביבה והיא העיפה את השמיכה של שרית גל של קור הכה מיד בשרית.
" השתגעת?!" היא