בס"ד
פרק ח'
"תודה רבה על הטרמפ!" אמר יאיר
"איזו סיעתא דשמייא!" אמר אריאל בהקלה
טרמפ בגולן לשלושה זה לא דבר כ"כ מצוי, זאת יגידו כל מומחי הטרמפים למיניהם ובוודאי מומחים שכמותם שחיים מטרמפ לטרמפ.
השלישיה נכנסה לתחנת מד"א. היו שם שני תורנים שפתרו תשבץ ואחד שנראה ברסלבר ולמד מתוך ספר קטן. 'עוף מוזר' חשב דביר כשהבחין בו.
"שלום" הוא קרא בקול.
"שלום גם לך!" ענה הברסלבר."רגע, אני לא מכיר אותך מאיפה שהוא?" הוא שאל כשפנה להסתכל בנכנסים.
"אני מכיר אותך?!" תמה דביר.
"איך קוראים לך?" שאל הברסלבר.
"דביר כהנא" דביר ענה
"דביר כהנא... דביר כהנא מוכר לי ... דביר כהנא! הוא קרא ונתן לעצמו מכה במצח, והקפיץ את שני התורנים שפתרו תשבץ. "איך שכחתי? תאי המוח שלי מתחלים להזדקן!"
"רק רגע אחי הברסלב , לפני שאתה מתלהב, אתה מוכן לומר לי איך קוראים לך?" שאל דביר.
"אני? ישראל שם טוב! "
"שם טוב! בחיי שלא זיהיתי אותך!!! " קרא דביר בתדהמה.
"אתם פשוט לא מכירים אותו!" שם טוב אמר לאריאל ויאיר שעמדו והקשיבו בבלבול לכל השיחה שהתנהלה בין דביר לברסלבר הקרוי שם טוב ולחברם הטוב והמוזר דביר.
"ומה עשו ממך" שרק דביר בהתפעלות. "מה אתה עכשיו? איזו חסידות?"
"אני? ברסלב! רואה את הניצוצות שר' נחמן מדבר עליהם! ליקוטי מוהר"ן כל העצות לחיים טובים, קחו..." הוא פנה להוציא כמה ספרים קטנים ועבים מתיקו.
"לא תודה." ענה יאיר אוטומטית בהסתייגות.
"ואל תשכחו לשם מה באנו." הוסיף אריאל בגניחה.
"אוי, נכון, אתה צודק!" קרא שם טוב בצער "אז מה יש לנו פה?"
"נקע ברגל" אמר אריאל
"כבר נטפל בזה" אמר שם טוב,
הטיפול לא לקח הרבה זמן, אריאל נשאר שם עוד שעה כדי לנוח.
"אחי, אני חייב לשמור איתך על קשר. 10 שנים נעלמת לי מהחיים!" אמר דביר.
-"נשמה, אתה לא יודע מה עבר עלי ב10 שנים האלו, לא להאמין איך אבא שלנו בשמיים מסדר הכל!"
-"מאמין גם מאמין, נו ספר , מת לשמוע!"
יאיר ודביר שדיברו בניהם עצרו והקשיבו.
"טוב דביר, כמו שאתה יודע עד כיתה ו' הייתי עם כל החבר'ה בשכונה ניסים, איציק, רפי ..."
"מה איתו באמת?"
"גם הוא חזר בתשובה בישיבה של שחורים, לא תכיר אותו"
-"אתה לא רציני" חייך דביר
-"ועוד איך!"
-"קיצור, אתה זוכר אותנו, סיגריות,בנות,שש-בש וקצת שיעורי תורה לילדים שאבא שלך ניסה להכניס לנו... האמת עד שלא באתם לשכונה לא הייתי באמת מכיר את היהדות באופן אמיתי, אתה יודע, קצת ככה ביסודי , נרות שבת של אמא. תפילה? לא נכנסנו לבית כנסת. רק הזקנים באים לשם ואתה ישר משתעמם... הכדורגל יותר מדבר אליך..." נאנח שם טוב.
"אנחנו היינו הגרעין התורני הראשון ברמת גן. באנו מהיישוב שלנו נווה צוף ועברנו לעיר, היה לי ממש קשה המעבר הזה, זה אומר שצריך לעזוב את החברים הכי טובים שלי, השבט שלי בבנ"ע כו'. המזל שלי כשהגעתי לישיבה וגרתי בפנמיות כל השבוע, אבל כל שבת חזרתי הביתה או שנסעתי ליישוב . זוכר את השבת שחזרתי הביתה ופגשתי אותך בפעם הראשונה עם סיגריה מוקף ב"עדת מעריצים..."
"שלא נדע" מלמל שם טוב.
" ממש סקרנת אותי, אז התחלנו לדבר, עלי, עליך ובכלל על יהדות, כל החבר'ה שלו השתעממו וברחו ואנחנו נשארנו לדבר... ככה זה נמשך כל שבת דיברנו על אקטואליה, יהדות וקצת על עצמנו. "
"הייתם אולי שנתיים ואז חזרתם לישוב. השיחות האלו חסרו לי מאד! " שם טוב אמר.
"נכון, יחסית לא היינו הרבה, אמא לא הסתדרה כ"כ ברמת גן, היה לה ממש קשה והיא התגעגעה לשומרון. אבא דווקא התלהב וממש ראה במעבר הזה שליחות. הוא עשה הרבה בשכונה."
"אני זוכר משפט חזק שאמרת לי באחת מהשיחות האחרונות שלנו,
'שם טוב, קח את עצמך בידיים ותעשה עם החיים שלך משהו. אף אחד לא יעשה את זה בשבילך!' המשפט הזה ליווה אותי הרבה זמן. חשבתי עליו הרבה והחלטתי שאני רוצה ללמוד בתיכון דתי בכיתה ט'. התקבלתי לשם וראיתי שהרמה הדתית לא רצינית בכלל! אבל הייתה שם הרבה עזרה בשביל תלמידים מתקשים כמוני. התחלתי ללמוד הכל מחדש: מתמט', אנגלית, ספרות, תנ"ך וכד'. הוצאתי תעודת בגרות טובה שיכולתי להתקבל איתה לעתודה בצבא. במקביל התלתי ללכת לשיעורים בחסידות ברסלב בזכות שכן שלי שהוא חסיד ברסלב. בהתחלה הכל היה נראה לי מוזר, להתחבר לרגש, לנשמה, הרב הסביר לי שאנחנו הרבה פעמים נוטים להתעלם מהנשמה שלנו מה"אני" שלנו אנחנו מנסים להתדמות לאנשים אחרים כדי להשתלב בחברה, כדי להיות IN . זה עד היום ככה! מי שאומר אחרת אני לא מאמין לו.זה היה קשה מאד! היו ימים שרציתי לזרוק את הכל וללכת להתפרק באיזה מועדון. אבל נעצרתי , וזכרתי מה מחכה לי שם, בעולם השקר: אלכוהול, סמים, מוזיקה שמזיקה לנשמה שלנו, לבת מלך..." שם טוב נעצר לרגע, עיניו היו מצועפות, עכשיו כבר כל החדר הקשיב כולל שני התורנים שפתרו תשבץ.
" הנשמה צועקת אלינו כל הזמן 'תקשיבו לקול הפנימי שלכם,תקשיבו אלי, עזבו אתכם מהבלי העולם הזה! הכל עובר, הכל חולף...'
הנשמה היא נצחית, היא המפתח שלנו לעבודת ה'." אמר שם טוב
" אני לא אגיד שזה היה קל העיסוק הזה באני הפנימי, זה סוחט ממך כוחות, היו ימים שהייתי יכול לטפס על הקירות כי לא יכולתי לעשות את הדברים שרציתי. ידעתי שזה יזיק לי ואני אתחרט על זה, אז חיפשתי אלטרנטיבות במוזיקה, בילויים. היום אני מוציא את האנרגיות שלי במסלולים בצפון, אני אוהב להתבודד ,אני מרגיש שדרך הטבע הקב"ה מדבר אלי, אני רואה את יופי הבריאה ואני רוצה לצעוק 'אבא אני אוהב אותך! תודה שגרמת לי להתפכח!' דביר, אתה רואה איך אבא מסדר הכל? זאת ממש הזדמנות לומר לך תודה על כל השיחות שעזרו לי להתקרב יותר לה' יתברך..." שם טוב סיים את דבריו והביט בדביר כעיניו מנצנצות.
דביר התרגש .הוא תפס את שם טוב בכתפיים ונתן לו חיבוק גדול.
תגובות
זה נראה כאילו זה פרק ארון עם סוף פתוח ומה הקשר לשרית פליזזזזזזזזזזז תמשכי כבר תספיור כי אני במתח
מה היה הסוףףףףףףףףףףףףףףף ננננננננווווווווווווווווווווווווו
בדולח- יקח קצת זמן עד לפרק הבא, אני בתק' לחוצות עכשיו.
לJUNEN דביר הוא דתי. המשפחה שלו באה לגרעין התורני ברמת גן לתוך שכונה של דתיים פושרים ,כדי לחזק.
תודה רבה על התגובות, כיף לדעת שמשהו קורא את הסיפור הזה
אולי תכתבי גם פרקים קלילים יותר,מה שנקרא?
מועדים לשמחה!
איך קוראים את הפרקים הראשונים? ואפשר להקריא בסניף?