רותם-פרק ז'

בס"ד

'מה עושים?'שאלה רותם את עצמה. אף פעם לא הייתה צריכה להתמודד עם החלטות כ"כ גורליות.

היא פרשה שנית את הדף המקומט מול עיניה.

'רותם!

כנראה שאזהרות לא עוזרות לך להחליט מה טוב בשבילך. אם עד 1:00 לא תביאי את הסכום המבוקש או שתחליטי לעבוד איתנו (וכך ימחק החוב של אביך),גורלם של עידו ושל המדריכה שלך יהיו בסכנה!

נקודת המפגש תהיה במקום שבו איציק פגש אותך בפעם הראשונה.

ראי הוזהרת!!!

אנחנו.'

גל של זעם שטף אותה. 'אני שונאת אתכם! אני שונאת אתכם! אני שונאת אתכם!'חשבה בכעס . היא הרגישה שאם חמי או אלברט היו מולה היא הייתה יכולה לקרוע אותם לשניים.

'אני לא נכנעת לסחטנות הזאת!' החליטה.

רותם העיפה מבט בשעונה השעה הייתה 17:05 עוד כמעט תשע שעות למפגש.

'מה יהיה עם עידו והדס?' קול אחר לחש לה

'ומה יהיה איתם באמת? ' היא הרגישה כאילו מישהו פוצץ בלון בתוכה וכל אוויר בורח ממנו.היא הרגישה את החולשה והחוסר אונים מתפשט בגופה מאצבעות רגליה עד לראשה.

היא עיסתה את רקותיה, ראשה התפוצץ מרב מחשבות שרצו.

'איך הם יודעים על הדס?'

 'הם עקבו אחרי!' חלפה המחשבה הקשה.'אני פשוט במלכודת.אני לא יכולה לצאת מהפנימיה ברגע שאני אצא הם יתפסו אותי ולמי זה יועיל?'

'עידו... הדס... הם בידיים שלהם! הם בידיים של המנוולים האלו!'

רותם רצה לטלפון הציבורי שבפנימייה. היא שלפה את הטלכרט מכיסה וחייגה במהירות את המספר טלפון של כפר הנוער של עידו.

"כפר הנוער אביב, שלום!" ענה לה קולה של המזכירה.

"שלום.אני חייבת לדבר דחוף עם אחי, עידו קדם!" דיברה רותם במהירות.

-"בן כמה הוא?"

-"שבע"

-"אני אשלח מישהו לקרוא לו."

-"תודה"

-"תתקשרי בעוד כעשר דקות"

רותם חיכתה בעצבנות ליד הטלפון . היא התחילה לכסוס את ציפורניה בעצבנות. היא נזכרה באמה שתמיד כעסה עליה כשהיא עשתה זאת. הדקות חלפו להן כמו צב ורותם הרגישה שהיא יכולה לשבור את הטלפון מרב מתח 'רק שלא יחטפו אותו! בבקשה! רק לא זה!' התפללה בתוכה. העשר דקות ההן חלפו להן במתח בסיומן רותם התנפלה על הטלפון וחייגה שנית לכפר נוער.

-"כפר נוער א-"

-"כן, כן אני יודעת. מה עם אחי?"

-"את!" קראה מזכירה.

-"כן אני. מה עם אחי?"

-"הוא לא נמצא בחוגים ככה האם בית אמרה לי. אני-"

-"תקשיבי לי טוב. " קטעה אותה רותם "  תבדקו אצל השומר , אולי הוא יצא עם מישהו מהשער"

"אנחנו נבדוק גם שם. אל תדאגי אבל אולי הוא-"

"תבדקו קודם כל בשער. זה מאד חשוב לי אחזור אליך עוד חמש דקות"

רותם הרגשה רע. היא נשענה על הקיר ולאט לאט צנחה לרצפה.

'הדס!' הכתה המחשבה בראשה.

היא קמה במהירות וחייגה להדס.

"שלום הגעתם ללקוח ברשת סלקום הלקוח..."

"לא נכון" היא קראה.

'הדס אצל סבתא שלה, אז היא נסעה לשם' חלף קולה של ליטל בראשה. היא הייתה בטוחה שהם אילצו אותה להתקשר לליטל...

חלפו החמש דקות. בשלישית התקשרה לכפר הנוער.

"אחות של עידו?" ניחשה המזכירה

"צדקת, השומר ראה אותו יוצא עם בחור מהשער, עידו אמר שבן דוד שלו לוקח אותו לפיצה ביחד..."

"תודה על המידע הזה."

"רגע-"

"מה?"

"למה זה חשוב לך?"

"אני אגיד  לך אח"כ , להת'  "

היא ניתקה את הטלפון וצנחה לרצפה

"רותם?" שמעה קול מעליה.

רותם הרימה את עיניה והופתעה למראה הדמות שהסתכלה עליה בעניין.