בס"ד
שרית הגיעה לים, הוא קיבל את פניה בברכה, ים שקט ותכול כמו שהיא אהבה .
בפעם הקודמת שהיא באה לפה היא הייתה מבולבלת...
היא שחזרה את המחשבות שהתרוצצו במוחה אז.
כבר זמן רב שהיא מחפשת שיעורים ביהדות והיא לא יודעת לאן לפנות, הדתיים היחידים שהכירה היו אריאל ובת דודה שלה מיצהר שכמעט לא היה לה קר איתה היא התביישה לפנות אליהם, היא הרגישה שהיא מבזבזת את זמנו של אריאל ועם בת דודה שלה אין לה כמעט קשר אז מה קרה שהיא תנחת עליה פתאום באמצע
החיים?
'אריאל היה רוצה שתפני אליו במיוחד בנושא הזה.' אמר קול אחד בקרבה.
'נכון, בכל זאת אני מעדיפה לפנות למשהו אחר אילו ידעתי למי...'
ואז זה הבריק במוחה , 'אלוקים כל יכול... אם הוא מסוגל לברוא עולם שלם אז לסדר לי שיעורים ביהדות הוא לא יכול?אבל איך פונים אליו במכתב? לקחת סידור ולהתנדנד? היא הרגישה שזה מטופש להתנדנד במקום... אנשים מסביבך הולכים ולא מבינים מה עובר עליך, סוג של פדיחה .'
היא נזכרה איך עידו היה יורד על כל הדתיים שמתפללים... לכולם המצב היה נראה מגוחך. זה יצר סטיגמה על כל הדתיים, אבל לא נראה להם שזה הפריע להם להמשיך ולהתפלל...' שרית וחבריה גדלו על מושגים כמו: "באיש באמונתו יחיה" או "חיה ותן לחיות",כל עוד הדתיים לא כופים עליהם את המצוות והחוקים המשונים שלהם, אין להם בעיות שיתנדנדו עד שיכאב להם הראש...
שרית הלכה לאורך החוף מהורהרת. היא התיישבה בפינה מרוחקת והצמידה את ברכיה לגופה והביטה בגלי הים התנפצו על החול הרך. 'ככה זה בחיים, אתה מנסה לשאוף ולגעת באושר וכשאתה מגיע לזה, כוח מיסטי מושך אותך בחזרה למטה' היא חשבה.
'זאת מחשבה פסימית!' אמר בתוכה קול אחר. 'עובדה שיש אנשים מאושרים!'
'אה, באמת? תכיר לי אותם!' היא אמרה לקול בציניות 'מי מאושר אלו שרוקדים בדיסקו עד השעות הקטנות של הלילה וחוזרים שתויים ועושים תאונות בדרך?'.
היא נזכרה במסיבה אחרונה לפני שבוע בבית של ערן . ערן בא אליה אחרי שיעור היסטוריה ואמר לה: "שרית, את מוזמנת למסיבה שאני עושה ביום שישי בערב. ההורים שלי לא נמצאים בבית הם נוסעים לדודים שלי ,קיצור, השאירו לנו את הבית. את באה? כולם יהיו..."
"אני צריכה לחשוב על זה. אני אחזיר לך תשובה מחר." היא ענתה.
"אין בעיות" הוא אמר "אפשר לומר לך משהו?"
"דבר" היא ענתה קצרות.
"אני מרגיש שבזמן האחרון את ממש מתרחקת מאיתנו, מה קורה לך שרית? אפה השרית האנרגטית שהייתה פעם?"
הלב שלה החסיר פעימה, היא הסתכלה לתוך עיניו.
"תשמע ערן, אני יודעת שאני קצת סגורה בזמן האחרון, מה לעשות יש דברים שאני מעדיפה לשמור לעצמי, אני מצטערת שאני קצת בוטה אבל אני לא מעוניינת לפתוח את הנושא זה ."
"זה בסדר, להתראות" הוא אמר ובתוך תוכה היא ידעה שהוא נפגע ממנה. היא הביטה אחריו בצער.
"ערן " היא קראה אחריו. "סליחה, לא התכוונתי לפגוע..."
הוא לא ענה והמשיך ללכת.
"שרית הרגישה רע עם עצמה. גם ערן וגם יובל. כמה אפשר בשבוע כ"כ קצר?!
עם המחשבות האלו היא נותרה. היה ברור לה שהחיים האלו נמאסו עליה, אחרי הפיגוע היא הרגישה שאיזה כוח שומר עליה, היא הבינה שהחיים הם לא מה שהיא חשבה. היא חרדה לחיים,אחרי שראתה את המוות מול העיניים. היא לא הבינה איך אפשר לזלזל בחיים. במסיבה בבית של ערן היא ראתה את אלינור מקיאה ומתלוננת שכואב לה הראש. ' לא פלא, אחרי שתי כוסות ענקיות של וודקה מי מסוגל להישאר שפוי?!' היא חשבה.
היא לא הבינה מה היא מצאה בתרבות הזו שבה כולם מתמסטלים ,רוקדים, שותים ועדיין לא מאושרים, להפך עדיין מדוכאים.
היא הייתה היחידה שהעדיפה לשתות קוקה- קולה ולא רתבול , ברנדי או וודקה.
היא קלטה בזוית עיינה בשעה שהסתובבה בין החוגגים את סהר יושב על אחד הכיסאות ונראה רע.
"מה קורה סהר?"היא שאלה
"יהיה בסדר! " הוא ענה בקול מת.
"ספר לי, אולי אני יכולה לעזור לך?"היא ביקשה
"אלינור עזבה אותי!"הוא ענה באדישות מסוימת.
"מי החבר שלה עכשיו?"
"ערן, אחרי שהוא התייאש ממך ,הוא שם עליה עין והיא חשבה שהוא יותר טוב ממני... "הוא נאנח וניסה לקום .הוא כמעט נפל ,שרית תפסה אותו בזמן והושיבה אותו בחזרה על הכיסא.
"סהר שתית הרבה!" היא קראה
"אני יודע, חשבתי שהוודקה שתעזור לי לשכוח מהכל ,טעיתי! היום הבנתי סופית שאלינור לא תחזור אלי, ראיתי את שניהם רוקדים הערב." הוא נאנח ובהה בנקודות ברצפה
שרית שתקה, היא הבינה שסהר רוצה לדבר ולהוציא,לדבר עכשיו לא היה ממש במקום.
"תודה שרית, מזל שתפסת אותי אחרת הייתי נופל על הרצפה ועושה מעצמי צחוק..." הוא אמר.
"זה בסדר,אתה רוצה לחזור הביתה?" היא שאלה.
"כן"
"טוב אני אבקש מדודו מכיתה י"ב שיקפיץ אותנו "
עכשיו שרית ציירה בחול ציורים חסרי פשר.
'העולם הזה לא מתאים לי' היא החליטה בתוכה 'אני חייבת לנסות משהו אחר. 'יהדות?'היא שאלה את עצמה.
ליבנתים זה העולם שיצא לה להיפגש ,העולם של הדתיים העולם של אריאל ומרים מגוש קטיף.
"אלוקים ,אם אתה שומע אותי" היא מלמלה לעצמה "אני מבקשת שתפגיש אותי עם אדם דתי שיעזור לי להכיר אותך יותר ולראות מה זה באמת העולם הדתי,האם זה משהו אמיתי שגורם לאושר ,לסיפוק או סתם אוסף של אנשים מיושנים..."
אחרי התפילה הקצרה שלה היא הרגשה טוב על הלב ושוב שלווה פנימית ממלאת אותה. היא לא ידעה עד כמה מהר תתמלא בקשתה...
נ.ב.
העירו לי שהסיפור שלי אולי קצת "כבד" ושכדאי לחדש בו כמה דמיות
אז ככה: אני כותבת מחשבות של אנשים תובנות. זה באמת כבד, אבל תכל'ס הם אלו שמובילים ומקדמים אותנו הלאה, יש פרקים כבדים יותר ופרקים כבדים פחות, אני משתדלת שזה לא יצא כבד מדי. אני רוצה שהסיפור הזה יהיה סיפור עם מסרים ולא סתם סיפור שטחי שלא מלמד כלום.
דבר שני- בעז"ה אני אכניס דמיות נוספות לבקשתם של מספר אנשים J
יומטוב לכולכם!
תגובות
יש במקרה את פרק א'? כי חיפשתי ובינתיים לא מצאתי כלום... הודה לך מאוד אם תביאי לי קישור או מקום כלשהו שאוכל לקרוא בו את הפרק הנ"ל... תודה