בס"ד
הדס הלכה במדרחוב. היא הייתה חייבת לקנות לעצמה נעלים! פשוט חייבת!
היא הסתכלה על הנעלים הישנות שלה וחייכה. 'אין דבר יותר כיף מלקנות לעצמך משהו חדש שמשמח אותך... במיוחד שיש כסף' היא גיחכה לעצמה. היא הסכימה עם כל הלב עם האמירה שבנות שירות וסטודנטים זה עם עני! במצב רוח טוב היא התבוננה בחלון ראווה שהציגו נעלים במחירים מופקעים. 'לא בשבילי!' החליטה. היא עברה לחנות הבאה שהציגה נעליים במחירים קצת יותר סבירים לפתע ראתה שמישהו מתבונן בה. היא נכנסה לחנות בגדים הראשונה שראתה בתקווה להיפטר מהזר.
"שלום, אפשר לעזור?" שאל בעל החנות
"לא תודה" היא ענתה בלי להסתכל .
היא חטפה חולצה שבכלל לא לטעמה ונכנסה לתא ההלבשה.
"חשבת שתתחמקי?" קול ארסי הקפיץ אותה ממקומה.
יד סתמה את פיה עוד פני שהיה לה זמן להגיב. .
הדס ניסתה להיאבק.
'מי זה?' חשבה בחרדה.
היא הרגישה דקירה בזרועה. היא הפנתה את ראשה במהירות ולחרדה ראתה אדם רעול מזריק לה חומר מרדים.
לפתע חשה חבטה בראשה , היא קרסה לרצפה מעולפת.
-"מצוין"
-"שלם לו ונעיף אותה מכאן."
-"אין בעיות , תודיע להם שהכול מתבצע לפי התוכנית"
-"מתי נגיע לפיצה?"
-"איזה פיצה?"
-"הבטחת לי פיצה! זה מה שגם אמרנו למיכל אם הבית שלי"
יוסי גיחך
-"אם עוד לא קלטת, אנחנו לא נוסעים לפיצה!"
-"אז לאן אנחנו נוסעים?"
-"לא יכול לומר לך!"
- " אני רוצה לחזור לכפר שלי!" דרש עידו
-" ילד אם אתה לא תהיה בשקט , אני לא אחראי לתוצאות"
עידו שתק.
הוא רצה לברוח אבל הדלתות היו נעולות .
יוסי קלט את תנועות ידיו.
"לא תצליח לברוח, ילד!" הוא חייך בחיוך שחשף שניים צהובות מעישון.
עידו רצה להקיא.
באיזה שהוא שלב המכונית נעצרה ושני גברים נכנסו פנימה וקשרו את עיניו, רגליו וידיו של עידו.
עידו צעק
"שקט ילד או שתחזור בחתיכות לאחותך הטיפשה! " צרח יוסי ונתן לו בעיטה.
עידו התקפל לשניים מרב כאב.
הוא לבעוט בו ולהרביץ לו בחזרה אבל הוא הרגיש עייפות ולאות בכל אבריו.
הוא הרגיש שמישהו נושא אותו וזורק אותו לבגאז' של מכונית את חבטת הנפילה הוא לא הרגיש.
הוא נרדם!
-"תרצה? מה את עושה פה?"
- "את השאלה הזו אני צריכה לשאול אותך, למה את לא אצל המורה שלך לאנגלית?"
-" באמת?"
-"כן!" היא קראה בכעס
-" אני ממש לא בראש עכשיו לאנגלית!"
-"אז מה כן בראש שלך?"
רותם הביטה בה בכעס היא הרגישה את הדם שלה זורם במהירות בעורקיה. 'היא באמת רוצה לדעת מה בראש שלי? אין בעיה!'
"את באמת רוצה לדעת ?no problem !" " היא התיזה "אח שלי והדס המדריכה נחטפו באשמתי! קולטת? באשמתי! בגלל שאני נתונה לאיומים כבר חודש מצד ראשי המאפיה השכונתית שמכרו סמים לאבא שלי! אם אני עד 1:00 בלילה לא נותנת להם סכום כסף שאבא שלי חייב להם או משתפת איתם פעולה, הדס ואחי היחיד יפגעו,ימותו או לא יודעת מה! אז עכשיו את מבינה למה אין ראש לשיעור פרטי באנגלית???" היא סיימה את נאומה מתנשפת.
תרצה הייתה המומה.
"ל- למה לא דיברת עד עכשיו?" גמגמה.
"ולמה שאני אספר?" שאלה רותם "למי? את חושבת שאני סומכת על המשטרה אחרי כל מה שהיה עם אבא שלי? ועליכם? אני בקושי פה חודשיים! אני בכלל לא יודעת למה סיפרתי לך!"
"את נורמאלית?!" צ עקה עליה תרצה "מדובר פה בחיים של בני אדם!"
"אני יודעת " אמרה בעייפות כבר לא היה לה כוח לחשוב ולהתווכח.
" את באה איתי עכשיו ואנחנו מתקשרים לבן דוד שלי!"
"למה לבן דוד שלך?" שאלה רותם בחשד.
" הוא רב פקד במשטרת ירושלים"
"מדובר על באר שבע! הם בטוח במקלט הנטוש בבאר שבע!"
"מי זה הם?"
" הדס ועידו"
" מי אמר לך? לפושעים יש הרבה דירות שהם יכולים להסתיר בהם את הקורבנות שלהם!"
תרצה צעדה במהירות במסדרונות של הפנימייה. רותם קמה מהרצפה והלכה מאחוריה שקועה במחשבות. היא כעסה על תרצה ששפטה אותה מהר מדי מצד שני היא הרגישה הקלה שאדם מבוגר לוקח את העניינים לידיים ושהוא צריך להחליט החלטות גורליות כ"כ.
תרצה פתחה בתנופה את דלת משרדה והתנפלה על הטלפון. רותם נכנסה אחריה בשקט וצנחה על הכסא היחיד שהיה בחדר. היא עצמה את עיניה מנסה להרגיע את עצמה. היא הרגישה פקעת עצבים ועייפות. היא הייתה מבולבלת והיא לא ידעה מה לעשות, 'מין חוסר אונים שתוקף אותך' חשבה.
"רותם! רותם! קומי!" העירה אות התרצה
"מה? מה קרה?"
"נרדמת לכמה דקות!" אמרה תרצה בתוכחה.
רותם לא ענתה
-"הוא יבוא עוד כמה דקות"
-"בסדר"
-"אכלת משהו היום?"
-"לא ממש"
-"אני כבר מביאה לך ארוחת ערב"
-"אין צורך אני גם ככה לא יאכל!"
-"אבל את חייבת-"
-"חבל על המאמצים שלך! אני גם ככה לא רוצה לאכול."
-"מי לא רוצה לאכול?" קראה דמות שעמדה בפתח הדלת.
רב פקד שלמה אהרונוביץ' על כל משמניו נכנס לחדר הקטן בצעד בוטח.
רותם בחנה אותו בעיניה 'ממש כמו בסרטים השוטר השמן והגנב הרזה...' חשבה בייאוש היא תהתה עד כמה הוא יכול להביא תועלת. לא הייתה לה ברירה , באמצעים עמדו לרשותה, זמנה דחוק... חייבים לנסות!
- "אז אתה הבן דוד של תרצה?"
- "אנוכי"
- "מה היא סיפרה לך?"
הוא אמר לה את כל מה שהוא שמע ממנה.
"אבל אני חייב להוסיף גברתי הצעירה, את יותר מדי היית בטוחה בעצמך!"
רותם תקעה בו מבט חמור.
"למי אתה מספר את זה? לי? ומה אתכם? אתם מתנערים מאחריות!"
"אני? אני כאן ברגע הראשון שהרימו אלי טלפון!"
"חכמים בלילה! למה אתם מחכים שיתקשרו אליכם? למה מלכתחילה אתם לא מונעים את המציאות הזאת? למה צריך לחכות שיהיה פיצוץ כדי שתתעוררו?"
ארז שתק.
"טוב ,לא באנו להתווכח וחבל על הזמן של כולנו" אמר לבסוף "יש לי עוד מה לומר לך אבל לא עכשיו"
רותם הביטה בו בבוז.לא היה לה יותר מדי כבוד לשוטרים.
-"נשארו עוד 7 שעות" אמרה בעודה מסתכלת על השעון שבקיר.
-"הזמן פועל לרעתנו"
שלמה התקשר למשטרת ירושלים מהטלפון של תרצה ועדכן אותם. קשר אותי "עם באר שבע חייבים לידע אותם! שלח להם את תמונות של הילד והמדריכה שאני שולח לך עכשיו. תוודא שבהם באמת עושים משהו עם עצמם ושהם מחפשים אותם-"
"ושיבדקו קודם כל במקלט הנטוש!" לחשה לו רותם
" שמעתי אותך , אל תתערבי בבקשה!" אמר לה שלמה
"אין בעיות! בתור אחת שגדלה שם אני יודעת-"
"ילדה, את יצרת פה יותר נזקים מאשר הבאת תועלת!"
רותם רצתה לחנוק את הצוואר השמן הזה ולמחוק את היהירות מעל פניו השמנים.
"אין בעיות אדוני, אני פועלת לבד!"
"לא תצליחי!"
"אל תדאג רב פקד. אני כבר יודעת להסתדר ולהתנהל יותר מהר ממך זה בטוח!" אמרה לו בבוז ויצאה מהדלת בטריקה. היא הייתה מאוכזבת מהשוטר הזה. היא חצתה במהירות את המסדרונות ועלתה קומה לכיוון חדרה.
היא שחזרה במוחה את הדו –שיח בחדר של תרצה
-' את יותר מדי היית בטוחה בעצמך'
-' ילדה, את יצרת פה יותר נזקים מאשר הבאת תועלת' הקול השחצני התגלגל בתוכה. היא רעדה מרב כעס..
'למה ציפית? שוטרים!' אמר לה קול בתוכה.
ומצד שני ייאוש התפשט בתוכה. היא נכנסה למבוי סתום, בלי שום עזרה, הכוונה והזמן ... הזמן בורח...
'את הורסת הכול! פשוט הורסת!' היא האשימה את עצמה. ' את טיפשה פשוט טיפשה' בתוכה כבר הסכימה לכל כינוי שהקול הטיח בה.'כן היא פשוט הרסה לעצמה הזדמנות להציל את הדס ועידו ואם יקרה להם משהו ... זה באחריותה בלבד!' חשבה בכאב. אח ,כמה שזה כואב , כמה הייתה רוצה להחזיר את הגלגל אחורה... ולו בשבילם. 'אבל אני הולכת לפי האגו שלי!' האשימה את עצמה
"היי רותם, בואי לכאן!" לחש לה קול. רותם הסתכלה לעבר הקול.
תדהמה התפשטה על פניה
" מה אתה עושה כאן?"
תגובות
א. - את אוסף הנקודות שנראה כמו פרפורציה ביציאה מהדפוס אפשר לשנות לשלוש כוכביות פשוטות ונחמדות, ואם תרצי ארבע. זה מספיק כדי להפריד קטע מקטע.
ב. יש לך בעיקר בסוף כמה טעויות מקלדת שלא שמת לב אליהן כנראה והנה הן:
""אל תדאגרב פקד." - אל דאגה רב פקד..
". הי רעדה מרב כעס.." חסר ה'..
"בלי שום עזרה, הכוונה והזמו ... הזמן בורח..." - זמן...
ג. יש עוד כמה דברים קטנטנים ועוד משהו שרציתי לומר ששכחתי בינתיים, אז אומר לך את זה בהזדמנות.
ויישר כח!
סיפור יפה.
אני במתח |רוצה המשך|.
את בותבת מהמם אני אוהבת איך שאת כותבת
שהיה לכולם המשך יום טוב
תמשיכו לעקוב :-)
לא באינטרנט הכוונה.
תמשיכי כבר!!!
אני בשיא המתח!!
כל פעם שאני נכנסת לאתר אני מסתכלת אם הוספת פרק... (זה רמז שכבר תפרסמי המשך!)
תכתבי כבר המשך!!!
הגזמתם עכשיו!!