רותם- פרק ט'

בס"ד

במשרד של תרצה התנהל ויכוח סוער ביותר

"אתה נורמלי? תראה למה גרמת!" האשימה אותו.

"תגידי לי, מי חינך את הילדה הזאת?" שלמה קם מכסאו בכעס

"מה זה משנה. הנוקדה היא שאתה גרמת עכשיו נזק יותר ממה שהיא שעשתה עד עכשיו!"

"תרצה-"

"שלמה, אתה תתנצל בפניה עכשיו!"

"על מה את מדברת? להתנצל?! עוד מעט הם ישחטו אותם!"

"לא יעשו להם כלום, העניין מטופל"

"אני לא מתנצל על כלום! בטח לא לפני ילדה בת 15..."

תרצה הביטה בו בבוז ופתחה את הדלת.

"האגו שלך יותר חשוב מחיים של בני אדם. אתה אדם עלוב ומסכן שלמה. אני מרחמת עליך!" וטרקה את הדלת.

*                                                                     *                                                                        *

"איציק!"

"רותם, בואי לכאן שלא יראו אותנו" לחש לה במהירות.

היא הלכה אליו. 'מה הוא עושה פה?' תהתה. 'זאת מלכודת! את צריכה להיות דרוכה!' עיניה בלשו סביב לחפש תנועה חשודה. היא הלכה אליו לאט. המסדרון היה ריק רק הפרצופים המחיוכים של תמונות המחזור ניבטו אליה מבעד למסגרות.

"מה נראה לך שאתה עושה כאן? אתה לא אמור להיות... איתם?"שאלה אותו בחדות.

"תראי" אמר לה והוציא מכיסו תעודה של שוטר מתעלם מקולה העויין.

"אתה?" שאלה ומרב תדהמה היא הגביהה את קולה.

"תשתקי! שומעים אותנו" הזהיר אותה.

"אז למה באת לכאן?" דרשה לדעת

" כי אני יודע שאת זקוקה לעזרה".

רותם פתחה זוג עיניים מופתעות לזה היא לא ציפתה.

"ואיך אתה יודע את זה?" שאלה כעבור כמה שניות.

"צפיתי בך!" הוא אמר לה בפשטות

רותם כיווצה את גבותיה בכעס ואיציק מיהר להסביר:" יום אחד ישבת בחצר הפנימיה והיית נראית מיואשת לגמרי... מן ילדה אבודה. ביררתי עליך קצת ועל המשפחה שלך ונודע לי מה קרה. לכן אני רוצה לעזור לך" הוא הישיר מבט לתוך עיניה "מבינה?!" ובמצבך לא הייתי בורר אנשים! "חוץ מזה" קרץ לה " אני אוהב בנות פאיטריות"

רותם חייכה וחשבה על דבריו. הכל קרה כ"כ מהר. היא עצמה את עיניה, ראשה כאב מהמאורעות האחרונים.' תחילה תרצה, אח"כ השוטר השמן,שלמה ועכשיו איציק שוטר סמוי. עוד מעט יבוא חמי עם זר פרחים... רותם בחנה את האפשריות שעומדות לפניה. השעה 1:00 מתקרבת, השוטר לא מוכן לעזור לה כ"כ... היא די לבד... מצד שני לתת אמון באדם שעד לפני 10 דקות חשבת אותו לאויב שלך... אבל המצב לא פשוט...'

היא העבירה את משקלה מרגל לרגל, מתלבטת...

"אם כך" היא ענתה לו כעבור כמה דקות "לא נותר לי אלא לקבל את עזרתך"

איציק חייך חיוך גדול.

"טוב, אז מה אתה רוצה ממני?" שאלה אותו עניינית

"רוצה ממך, מה?" הוא לא הבין

"תמורה כלשהי?!" תמהה

"תמורה?!" הוא חזר אחריה בהשתוממות

"כן..." היא ענתה לו, נבוכה מעט.

איציק פרץ בצחוק. רותם חייכה ליו, נבוכה מעט.

"רותם! מחובתי לעזור לך! גם בתור בן אדם וגם במיוחד כשוטר"

"אם אתה אומר..." משכה את כתפיה והסיטה את תלתליה אל גבה.

"נכנסת חזק מדי לעולם הפשע" הוא חייך.

"אולי..."  היא מלמלה.

"טוב אז קדימה לעבודה!"

*                                                            *                                                *                                     *

קולות גניחה נשמעו מהחדר האפל והחשוך.אם אדם היה נכנס אליו הוא לא היה מאמין שלפני חצי שנה הבית הזה היה בית רגיל לכל דבר. שתי דמיות שעונות על הקיר נראו מבעד לצללים.

"עידו?" לחשה הדס.

"ממממ" ענה לה קול.

"תנסה להוריד את זה כמוני, עם השינים ותסובב ימינה ושמאלה את הצוואר."

עידו נאבק עם החולצה המלכולכת שכיסתה את חצי פניו כעבור כמה דקות הצליח גם הוא.

"איזה סירחון, מזמן לא ניקו פה..." הוא ציין והשתעל.

,איפה אנחנו?" שאלה אותו הדס.

"בבית שלי, בחדר של רותם, אני חושב"

"בית שלכם?" חזרה אחריו בהשתוממות.

"הוא ננטש מאז שאבא הרג את אמא" סיפר לה עידו. היא הרגישה את הכאב בקולו.

היא שתקה ומוחה קודח מחשבות איך להיחלץ מכאן.

"איך נצא מפה כשאנחנו קשורים?" עידו העלה את השאלה שהטרידה אותם מאז נכנסו לכלא הזה...

הם התבוננו סביבם, החדר היה אפלולי, מעט אור חדר מהחריצים של הדלת המיטה היתה ללא מזרון התמונה היתה תלויה בצורה עקומה על הקיר וריח חזק של טחב מילא את חלל החדר.

"אמאל'ה!"

" תהיי בשקט הם עוד ישמעו אותנו!" לחש עידו בכעס.

"תמיד היה לי פחד מעכבישים מאז שגילתי אחד בנעל ספורט שלי במחנה, בדיחה עלובה של אחד הבנים!" אמרה וזרקה את העכביש לצד השני של החדר.

"רותם לא היתה נותנת לאחד כזה להיות אצלה בחדר!" קבע

הם שמעו קולות מבעד לדלת. הדס ועידו קפאו במקומם ועצרו את נשימתם.

-" היא תבוא!"

-"מי אמר לך?"

-" סמוך עלי!"

-"כבר ראינו מה יצא מזה..."

-" יש לך דבר יותר טוב להציע?"

- "אתה לא מוכן להקשיב!"

-" נראה את חכמתך"

"תשמע לי, תבוא עם תגבורת!"

-"למה?"

-" חשבת על האפשרות שהיא תערב משטרה?"

חמי פלט נחרת בוז "היא שונאת משטרה!"

-"ואיך אתה יודע?" שאל אלברט בחצי התעניינות.

 -שמעתי אותה מתבטאת כמה פעמים נגדם" 

אלברט זקף את שתי גבותיו "מתי?" דרש לדעת

"אני לא עד כדי כך טיפש, אלברט! יש לי מרגלים"

"אתה קרבי עליה,מה?"

הוא לא ענה

"תגיד לי מה אתה רוצה ממנה?"

"תפסיק לשאול שאלות, אני מקבל את העצה שלך. לך תעביר את הילד והבחורה למקלט!"

-"לא למקלט!"

-"למה?"

-"כי זה המקום הראשון שהם יחפשו בו."

-"אז נשאיר אותם פה!"

-"פה?"

-"הם לא יעלו על המקום הזה אף פעם..."

-"השעה כבר 21:00 צריך לזוז..."

"תקרא לג'קו ויוסי שישמרו עליהם ותקרא ל"קומנדו" שיבוא אנחנו נצטרך אותו...

"חמי בחיים שלי לא ראיתי אותך כ"כ רציני!"

"תתרגל! כי זה באמת רציני"

"זזנו?"

"זזנו"

טריקת דלת נשמעה .

הדס ועידו הסתכלו אחד על השני בפחד..

'מה נעשה עכשיו?'