בס"ד, בעזרתו יתברך נעשה ונצליח!
פרק ו'
"שרית ,קומי! כבר 7:30 את תאחרי לבית הספר", קראה אמא של שרית מחוץ לדלת.
שרית התהפכה לצד השני .
" שרית כבר 7:40 קומי כבר" דפקה אביבה על דלתה.
'לא רוצה', חשבה שרית מתוך שינה.
"שרית! כבר 7:45"
"אוף, תנו כבר לישון!" היא צעקה
"לישון? עוד שנייה צהרים" אמרה אביבה והיא העיפה את השמיכה של שרית גל של קור הכה מיד בשרית.
" השתגעת?!" היא זינקה ממיטה.
" שיטה מעולה להעיר אותך כל בוקר, אני רואה שמצאתי את הדרך...בוקר טוב מותק!" אמרה אביבה ויצאה מהדלת.
*************************************************************
עבר עליה יום שיגרתי לחלוטין כמו כל הימים ,ז"א היא מנסה להשלים את החומר שהחסירה אבל היא לא מבינה כלום לכן מרוב ייאוש היא סתם מקשקשת לעצמה במחברת. שיעור מתמטיקה שמעביר אותו חיים חיימוביץ' המורה למתמטיקה העתיק של התיכון שלה, שרית השתעממה מאד לכן היא שיחקה איקס עיגול עם עידית שישבה לידה.
"שרית!" קרא המורה למתמטיקה בזעם.
"מה?" הרימה שרית את ראשה מהמחברת שהייתה מקושטת בטבלאות של איקס עיגול ופרחים שאפילו היא התחילה לצבוע אותם.
"שרית!" חזר שנית המורה למתמטיקה על שמה. תלמידים אחדים התחילו לצחקק.
"שרית!" הוא חזר על שמה בשלישית
'מה הוא רוצה ממני? היא תהתה.' שלוש פעמים הוא חוזר על השם שלי כמו תקליט שבור , תחליף דיסק! עדיף שירי מימון'. היא צחקה בשקט מהבדיחה של עצמה.
עכשיו המורה למתמטיקה יצא מכליו וזה היה מפחיד...
"את לא מתביישת לצחוק לי בפנים!" כעת נמחק חיוכה של שרית לגמרי וחשש התגנב לליבה, 'מה הוא מתכנן לי עכשיו?' חששה.
היא לא רצתה להסתבך איתו , לא כדאי לה, לא במצבה בכל אופן...
הוא התקרב אליה ופניו היו קרובים כ"כ לפניה עד שהיא יכלה לראות את השומה שעל האף שלו כ"כ מקרוב ואפילו את השערות הבודדות שצמחו עליה...
שרית הרחיקה את הכיסא שלה כדי לשמור מרחק ממנו.
"את בריתוק עד סוף היום!" הוא הכריז בקול ונתזי רוק התעופפו לכל עבר, עידית שישבה לידה חטפה כמות נכבדת ועיוותה את פניה בגועל ,המורה למתמטיקה לא שם לב אבל שרית כן שמה לב והיא פרצה בצחוק משוחרר היא שיחררה בצחוק הזה את כל המתחים ,תסכולים והכעסים שעברו עליה בזמן האחרון ,הצחוק הזה סחף את כל הכיתה.
היא תשלם על זה את המחיר, היא ידעה.
"עופי מהכיתה עכשיו! לא רוצה לראות אותך עד סוף השנה, אני אדאג לכך באופן אישי שאת הבגרות לא תעשי, חצופה!" הוא אמר בזעם קר.
השתרר שקט בכיתה.
שרית בהתה בו במשך דקה , לפתע חזרה לעצמה,היא דחפה את המחברת והספר לתוך תיקה והתקדמה לכיוון הדלת כשהגיעה לדלת היא עצרה הסתובבה לכיוון המורה שנעץ בה עיניים כועסות ואמרה:"מילא שהייתי יודעת על מה אתה מעניש אותי, אני מודה שלא הייתי בסדר כשצחקתי ,אבל אין שום סיבה שתעניש אותי בצורה כ"כ חמורה" היא הסתובבה ,טרקה את הדלת ויצאה לכיוון שער בית הספר.
שרית יצאה מהשער השומר הסתכל עליה במבט משועמם וחזר לפתור את הסודוקו שלו.
שרית הלכה במהירות מנסה שלא לחשוב על מה שקרה,
'מאיפה הייתה לי את התעוזה להגיד לחיימוביץ' את מה שאמרתי ועוד לצחוק לו בפנים?' גם עכשיו היא לא יכלה שלא לחייך למראה התדהמה שניכרה בפניו של המורה הדגול למתמטיקה.
היא החליטה ללכת לים ,לחזור עכשיו הביתה לא ממש התחשק לה...
**************************************************************************
"אחי , תראה איזה נוף! ממש מה רבו מעשיך ה'!!! " צעק יאיר לדביר ואריאל.
'באמת נוף מדהים' חשב אריאל בעודו יורד במדרגות התלולות, הוא לא שם לב לאבן בינונית בגודלה שעמדה שם הוא נתקל באבן והתגלגל במדרגות.
"אריאל "שאג דביר ודהר לעברו "אתה בסדר?"
" הוא יהיה בסדר עם לא תצעק לו באוזן" העיר יאיר
"אני בסדר ,רק הרגל כואבת מאד" מלמל אריאל
דביר ויאיר החליפו מבטים מודאגים.
"תקשיבו לי !אני אגיד לכם מה לעשות, תחפשו קרש אחרי שתמצאו תקשרו אותו לרגל שלי ונצטרך ללכת לתחנת מד"א קרובה."
"אחלה מתנת יומולדת " העיר בציניות יאיר.
אריאל חייך ושתק. יאיר ודביר מצאו קרש דביר חתך חולצה ישנה שהייתה לו בתיק וקשר אותה לרגלו של אריאל, שניהם הרימו אותו משני צדדיו הם התחילו לעלות במדרגות התלולות לכיוון התחלת המסלול לחפש תחנת מד"א קרובה.
"אחי אתה חייב לרדת במשקל דחוף!" העיר יאיר
אריאל חייך בשקט ואמר "יאיר, שלא נדבר עליך ,הבנאדם שבתחרות הפיצות הצליח לגמור מגש פיצה שלם בזמן שכולם נתקעו בפיצה השישית,שביעית"
"אשכרה" אמר דביר.
ככה ברוח טובה צעדה החבורה המוזרה לכיוון תחנת מד"א. הם לא ידעו את מי עתידים הם לפגוש שם....
תגובות
רק שאמרתי שאת הבנים זה פחות מעניין מאשר שזה מעניין את הבנות.
קראתי קצת, לא רע.
הנרי
תודה על התגובות. ערב טוב.