רותם- פרק ד'

בס"ד

פרק ד'

ושוב שיגרה, אבל הפעם יותר טוב. הדס מחייכת אליה כרגיל,רותם חזרה לנגן,קצת ללמוד.אפשר לומר שהיא די התגברה על דיכאון שפקד אותה. אפילו לילך שותפתה לחדר הייתה יותר נסבלת.  אם היית מסתכל היטב אפשר היה לראות איזה נצנוץ קטן של שמחה בעיניים.

רותם החליטה שהיא רוצה ללכת לעיר לקנות לעצמה בגדים אחרים, קצת שונים וגם ללכת לימין משה לקבל שם השראה, להתמכר לנגינה החיה  מול החומות ולשכוח מכל העולם. היא קיבלה את האישור של תרצה ויצאה מהפנימייה.

כשהגיעה לרחוב יפו הרגישה שמשהו נועץ בה מבטים. התחושה הייתה לא נעימה, היא ניסתה לאתר את מיקומו של האדם, אבל היה לה קשה הרבה אנשים הסתובבו בין החניות וערכו קניות לקראת שבת. היא החליטה להתעלם מההרגשה המעיקה ולהמשיך לשוטט בין החניות. לפתע ראתה בחור צעיר שנועץ בה את מבטו מעברו השני של הכביש. היא המשיכה ללכת עוד קצת במורד הרחוב ההומה, והיא פנתה ונכנסה לרחוב צדדי כעבור שתי דקות הבחור פנה לשם גם.

בום.

 הגיטרה נחתה על ראשו של הבחור והפילה אותו על הרצפה. הוא היה מבולבל וראשו כאב. מאד כאב...  רותם החליטה לנצל את המצב לטובתה.היא הביטה בו במבט קשה וידה נצמדה לגרונו.

"מה אתה רוצה?"

"עזבי אותי, אישה טיפשה!" צעק.

"מי שטיפש  פה זה אתה ,בחור צעיר" גיחכה  " תגיד כבר מה אתה רוצה! אין לי זמן אליך!" היא הוסיפה בקור

"חמי  ואלברט שלחו אותי אלייך"

"מה קרה אין להם את הכבוד לבוא אלי?" שאלה בלגלוג כלפי חוץ ובתוך תוכה החל הפחד להזדחל אליה.

" הוא רוצה את הכסף!"

קשיחות. זאת הדרך לדבר עם פושעים כמו חמי ואלברט ושליחיהם. רק ככה יש להם טיפת כבוד אליך. רותם ידעה את זה, לכן היא נקטה בשיטה הזאת. אם היא תראה לו שהיא פוחדת יבוא קיצה עליה. את זה למדה בשכונה.

"איזה כסף?" היתממה.

"את יודעת!"

"דבר ברור! ילד!" איימה עליו הצמידה את ידה לגרונו חזק יותר

"את חונקת אותי" חרחר

"לא נורא אף אחד לא מת מיד ממעט מחסור בחמצן, אומרים שהמוות יותר איטי" היא חייכה אליו חיוך לא נעים.

"משוגעת!" הוא הביט בה באימה.

"אז מה אתה אומר בחור צעיר? תנשום כמה נשימות עמוקות, זה יעזור לך לדבר" היא עקצה אותו בלשונה

הוא פתח עיניו. פחד ותחנונים ניבטו מהן.

"הכסף שאבא שלך חייב להם!" הוא ענה בקול ניחר.

"אין לי אבא"

"יש לך"

"תמסור להם שאת הכסף ידרשו ממנו ולא ממני" אמרה ושחררה את ידה מגרונו "ותמסור להם גם את זה" הוסיפה ובעטה בו בבטנו . הוא התקפל לשתיים מרב כאב.

" על זה שהרסו לנו את המשפחה"

היא הלכה משם והבחור מתבונן בה מרחוק לא מעז לגשת אליה.

רותם ידעה שהנקמה תבוא מהר. חמי לא אוהב שלא מצייתים לו. בטח הוא חשב שהיא תמהר לשלם לו את הכסף.

היא פחדה.

 אבל היא החליטה שלא תראה לו את זה. היא לא לתת לחמי לסחוט אותה!!!

 'כוח מול כוח. אין בעיות חמי ואלברט, תקבלו מלחמה אם תרצו...' חשבה.  התעוזה שלה היום מצאה חן בעיניה.  זאת המלחמה שלה בלבד מולם היא תלחם בכל אמצעי שיעמוד לרשותה. הזעם והנקמה פיעמו בעורקיה, היא נחושה להשיב מלחמה. כדי לה להיערך לסיבוב הבא.

כוח.

'כוח מול כוח?' שאל קול הגיוני בתוכה 'ומה כוחך מולם? מלכי המאפיה השכונתית...'

'לא יודעת' ענתה לו נבוכה מעט.

'אולי כדאי תקראי למשטרה?' הציע.

'לא!' היא ענתה לו בהחלטיות.

' את עושה טעות!' הוא טען

'ראיתי את כוחה של המשטרה בשכונה! אפילו להיכנס לשכונה הם פוחדים .עולם הפשע חוגג ולהם לא אכפת. אז למה שהם יתערבו לטובתי כאשר הם מסתובבים חופשי בשכונה כמו מלכים?' טענה.

'הם גדולים עליך. לא תצליחי להתמודד מולם' טען בהגיון

'אולי כן?' שאלה אותו בהתגרות 'זאת המלחמה שלי וזאת ההזדמנות שלי להלחם בהם'

'את ט-י-פ-ש-ה-!!!' צעק עליה

'אולי ,אבל זאת ההזדמנות שלי לנקום בהם על הכול'

'את עושה טעות...' ביקש ממנה לחזור בו

'כבר שמענו אותך. שתוק!'