בס"ד
בנה ביתך\ מוריה יוסף,מכון המקדש.
יום אחד בכפר קטן נולד ילד עם יד אחת! מיד התאספו כל השכנים לחזות בתינוק המוזר "איזו בושה!" "איזו פאדיחה!" לחשו התושבים המזועזעים. מועצת הכפר דנה בפרשייה המסעירה ופסקה:"חייבים מיד להגלות את התינוק כשיגדל לאי בודד" ואכן כשגדל התינוק והגיע לגיל 18 נשלח על גבי סירה לאי מרוחק, שם בנה לו בית שהותאם לצרכיו המיוחדים. לבנתיים הצטרפה לאי גם נערה שנולדה עם יד אחת והם התחתנו ברב אושר ואושר ונולדו להם ילדים. לאט לאט האי גדל והצטרפו אליו אנשים נוספים שגם הם בעלי יד אחת וחיו את חייהם בשלום ובשלווה. תושבי האי ייצרו מכוניות ומכשירי חשמל לאנשים בעלי יד אחת. יום אחד נולד באי תינוק בעל שתי ידיים. מיד התכנסו תושבי האי לחזות במראה המוזר. מיד התכנסה מועצת האי ופה אחד הוחלט "להגלות את התינוק לעיר הרחוקה כשיגדל."
כמובן שהסיפור הזה משל. ככה בעצם נראים החיים שלנו בלי בית המקדש, הדבר הלא נורמאלי הפך לנורמאלי . התרגלנו לחיות בלעדיו ובעצם מי צריך אותו? למה צריך אותו? זה כל כך פגאני! עבודת קורבנות, לשחוט בהמות...
אני מרגישה ששכחנו מה המטרה העיקרית בחיים, מה התכלית. זה לא נורמאלי שהתרגלנו למציאות בלי מקדש, בלי עבודת התמיד, בלי עליה לרגל ובלי עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. התפילה היא לא תחליף מושלם לקורבנות.
איזו ההרגשה הייתה לאדם שחטא והקריב קורבן וזה התכפר, החטא נמחק, נעלם! האדם חי במציאות רוחנית אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים. כל החיים של עם ישראל התנהלו סביב המקדש.היה קשר ישיר עם הקב"ה כל בעיה ושאלה יש תשובה מידית וברורה. כמה הסתר פנים יש בדור שלנו, כמה תשובות לשאלות רבות היינו רוצים ויש הרבה עיכובים בדרך,הרבה ייסורים כי ככה זה שאין בית מקדש...
המדרש אומר "מיום שחרב המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, ונטל טעם הפרות" (משנה , סוטה ט,יב) אפשר עוד להמשיך ולומר שניטל אור החמה ויש עוני מרובה בעולם ומלחמות וכו'. כל שנה בט' באב המצב חוזר על עצמו. תמונת מצב של צום ט' באב תשס"ח: כולם יושבים על הרצפה באותן נעלי בד שמוכרות לנו כל כך.יש כאלו שבוכים וזה עוד המצב הטוב ,יש כאלו שיסתפקו בלספור את הדקות עד לצאת הצום ויש כאלו שמתכננים מה לאכול בצאת הצום.
בתקופת שלמה הייתה אחדות ,היה שפע וברכה, היה קשר ישיר עם הקב"ה אורים ותומים ונביאים. מציאות מושלמת. ממלכת שלמה למרחקים: סוריה, ירדן , מצרים . פנטזיה,אה?
אבל זה לא רחוק מהמציאות שלנו! זה בידיים שלנו!
ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א,א. כתוב:" מצוות עשה לבנות בית לה'!" אנחנו מצווים לבנות. הרמב"ם ממשיך ואומר שמצווה הזו לדורות, כמו שאנחנו רואים בבית שני שהגולים שחזרו עם עזרא ונחמיה עלו לא"י לבנות את בית המקדש. ממה? מכלום! הם פשוט בנו . נכון, היו עיכובים בדרך, אף אחד לא הבטיח לנו שהכל ילך חלק כמו שאנחנו רוצים. אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו לרצות ,לבנות ולהעלות את זה למודעות. ב"ה זכינו בדורנו לשחזר את הכלים: מנורה, שולחן לחם הפנים, מזבח הקטורת ,כיור ובגדי כהונה וכו' אבל שלא נשלה את עצמנו ונאמר שנגמרה העבודה. יש לכל אחד ואחת עוד מה לעשות כי לא כל עם ישראל חושב שצריך מקדש, כן כן אפילו בציבור שלנו .אז מה אני יכול/ה לעשות כדי לשנות את זה?
*מדריכים ,מדריכות, רכזי ורכזות חב"ב יכולים להעביר פעולות על הנושא המקדש. *ללכת לסיבובי שערים.
* עליה להר הבית- במידה והרב שלך מתיר.
*תרומות למכון המקדש\ אל הר המור ולהצטרף למערך המתרים.
*לדבר על הנושא הזה כל הזמן ולהעלות את זה למודעות בכל אמצעי שעומד לרשותנו:מאמרים, סרטים, ספרים , מחקרים שאפשר לעשות בנושא וכמובן להרבות זכיות בלימוד תורה, תפילה ותשובה.
בחנוכה יערך כנס נוער מספר 2 פרטים יפורסמו פרטים בעלונים של שבת ממש בקרוב.
בניין בית המקדש השלישי אינו תלוי רק בהתקדמות רוחנית אלא גם בהתקדמות ועבודה מעשית. דבר זה תלוי בנו ובכוחנו לשנות את המציאות.
בצפייה לבניין אריאל במהרה בימינו אמן.
תגובות
צריך לזכור שגם חלק מהמפרשים הגדולים של התורה (רש"י, רמב"ם) -
טענו (בגלל התמיהה האמיתית- למה מקריבים קורבנות לה'? הוא הרי לא צריך את זה..)
שהקורבנות היו נכונים לזמן ההוא, כדי לשים את הקרבת הקורבנות במסגרת נכונה ולא של הקרבה לאלילים, ולכן שיבנה בית-המקדש השלישי...
ובעיקר לבנים שבינינו- להצחיל ללמוד ביסודיות את ההלכות והנושאים הקשורים למקדש ולמלכות:
נ"ך, משניות, רמב"ם, וכל דבר שקשור.
"ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים"
שב"ש
בעיקרון מה שכתוב בתורה תמיד יהיה תקף. למדתי את הנושא הזה עם הרב ישראל אריאל ואני זוכרת שהוא הביא את הרמב"ם שיצא ממש נגד מה שאמרת. אני רק רוצה לבסס את זה יותר לפני שאני אזרוק לך מילים באוויר.
ויהונתן יש כנס נוער בחנוכה ביום האחרון אז אם זה מעניין תבואר. יהיו פרטים ופרסומים בקרוב.
ממש יפה ומעורר.
אהבתי את צורת הכתיבה שלך: את המשל בהתחלה ובכלל.
ואת עוזם של עבודת הקודש והמקדש,
מפני שכיום יש בידינו רק הלכות קורבנות,
והריהם בבחינת תווים של מנגינה,
שעדיין לא שמענו את ביצועה.
כיום אנו אך ורק בבחינת קוראי תווים,
המשתאים על החכמה המשוקעת בהם;
אבל כאשר נזכה לשמוע את הביצוע החי, הנהדר,
של סדרי עבודת קורבנות לפני ה',
תקשיב נפשנו את המנגינה האלוקית
של השראת השכינה בישראל,
ובהקשיבנו לה ובראותנו אותה,
רק אז גם נבין ונראה
מה גדולה ועשירה הנשמה שלנו,
אשר סדרי הקורבנות
הם עמוד עבודתה לקונה"
("אורות" קי"ט, הר' אברהם יצחק הכהן קוק).
קובנות לא היו נכונים רק לאז. התורה היא תורת אמת נצחית! מה שנכוןלאז נכון להיום. כשאני חושבת על זה האדם שמקריב קורבן היה גם מסתכל על השחיטה. את יודעת למה? כי מה שקורה לקורבן זה מה שהיה צריך לקרות לך.
במציאות שלנו איבדנו כל קשר לאדמה. הכבישים מכסים אותה. את העגבניות והמלפפונים קונים בסופר. גם את השניצל שאת אוכלת את לא רואה איך מכינים. פעם היו רואים הכל ומרגישים הכל. לכן גם הקרבת קורבן הפסח, למשל זה לא היה נראה פעםחריג... תחשבי שאת אוכלת על האש... זה כמעט אותו הדבר.
מקווה שעניתי לך בצורה ברורה ואם משהו לא מובן אז את מוזמנת לשאול חופשי