בס"ד
פרק ט'
"יובל? מה אתה עושה עכשיו?" שאלה שרית
"אני? מתמטיקה!" הוא נאנח
"אתה יודע מי המציא את המתמטיקה?" שאלה שרית בשובבות.
"המורים!" הוא ענה בציניות.
"לא, טיפשון, הערבים."
" טיפשים!"
"לא הם לא. זאת גאונות." היא ענתה לו.
"למי שגאון ויש לו שכל כמוך " הוא קבע.
" מתמטיקה זה לא לגאונים. גם אתה יכול! חוץ מזה יש מצב שחיימוביץ' לא מגיש אותי השנה לבגרות, כי התחצפתי אליו." היא אמרה
"שרית, לפעמים נדמה לי שאני לא מכיר אותך. איך עשית את זה?" הוא שאל בחיוך.
היא סיפרה לו את כל מה שקרה...
" לך אני לא דואג. בטח בועז, המנהל שלכם יתערב לטובתך, הוא מכיר אותך.
אבל לי יש מבחן עוד 4 ימים ואני לא מצליח שום תרגיל! המורה איים עלי שאם אני לא מצליח במבחן הזה הוא מוריד אותי מהקבצה א' להקבצה ב'" הוא קרא ביאוש.
"למה לא דיברת?" שאלה שרית.
"כי אולי בכל הבית הזה כל אחד שקוע בעצמו? " הוא ענה בכעס.
שרית הרגישה צביטה בלב. 'ככה זנחת את אח שלך?' צעק עליה כל בתוכה.
-"יובל בוא לפיצה! "
-"אין סיכוי"
-" נו ,יאללה קום"
-" שרית, עזבי אותי! אין לי מצב רוח היום."
-" בנאדם מה יעזור לך לשבת מול התרגיל ולהתעצבן עליו? בוא תאוורר, אני ינסה לעזור לך אחר כך."
יובל התלבט
"אין לך זמן לחשוב! אתה בא איתי עכשיו. לא אכפת לי! על אחריותי אתה מקבל 90+"
"מבטיחה?"
"חותמת"
פיצה שולה , היא הפיצה השכונתית הכי טעימה שהם הכירו. יובל בחר ללכת לשם למרות ששרית רצתה לקחת אותו לבית קפה איכותי , יובל לא הרגיש בנוח, הוא ידע שהיא עובדת קשה על הכסף שלה לכן בחר דווקא בפיצה הפשוטה והטעימה.
"שתי פיצות אחת עם זיתים והשנייה עם פטריות" שרית ביקשה.
"תשתו משהו?" שאלה המלצרית
"מה אתה רוצה?" היא שאלה את יובל
-"קולה." הוא אמר.
-"טוב , אז תוסיפי בבקשה שתי פחיות קולה" היא אמרה למלצרית.
-"וואו , שרית את לארג'ית היום. מה קרה?"
-"סתם רציתי זמן איכות עם אחי הקטן"
-"אין עלייך, אחות."
-"תודה" היא חייכה
" יובל, מה הסיפור שלך והלימודים? מה קרה לך?" היא שאלה אותו כשהתיישבו בשולחן האחרון האהוב עליהם.
"אני? לא יודע הביאו לנו מורים שדורשים מאיתנו הרבה. לא הלך לי בלימודים, ובכלל כל המעבר הזה לחטיבה הוא שונה ממה שחשבתי. כל מה שמעניין אותם זה שנוציא את המאה. "
"חברים יש לך ?" שאלה
" כן , צחי ואמיתי מהיסודי. אבל יש להם עכשיו חברה." יובל היה נבוך
"הופה! גדלת , ילד." אמרה שרית בחיוך.
" אל תרדי עלי" הוא ביקש
"למה שאני ארד עליך?"
" כי... אני לא בקטע של חברה. ויש כאלה שחושבים שזה ילדותי."
" אני לא חושבת שזה ילדותי . אני בדעה שתעשה מה שנוח לך, מה שטוב לך, אם אתה חושב שחברה עכשיו זה לא מתאים לך ואתה בתקופת לחץ ואתה צריך לקלוט מה קורה סביבך ומי נגד מי, אתה לא צריך בת שתשב לך על הראש"
" תודה שרית, זה ממש עזר לי . צחי כל הזמן לוחץ עלי לצאת עם נוי , בת אחת הכיתה"
"תגיד לו מה שאמרתי לך עכשיו. אף פעם אל תיתן דין וחשבון לאף אחד על הרצונות שלך. יובל, אתה אדם עצמאי ואת ההחלטות שלך אתה מחליט," שרית דיברה בלהט " תזכור את זה ,יובל! לעולם אל תיתן לאף אדם להחליט בשבילך אחרת אתה תאבד את המהות שלך, את עצמך."
"זה אחד המסקנות שהגעת אליהן , נכון?"
" נכון"
" את חושבת הרבה בזמן האחרון."
" יש מציאויות שמכריחות אותך לחשוב."
"על מה את חושבת הרבה?" הוא שאל בסקרנות
" על החיים"
יובל הבין שהיא לא מעוניינת לשתף אותו. הוא כיבד את זה. שרית העריכה אותו על זה.
"יובל, התבגרת..." היא ציינה לאחר מחשבה
"תודה אחותי הבוגרת" היא חייך והוציא לשון
"לא הקשבת לי עד הסוף, עדיין אתה קצת ילד..."
הוא צחק. " קטן זה הכי כיף בעולם"
שרית חייכה "בוא, השברים מחכים לנו" היא אמרה
" השברים יכולים להישבר ואנחנו עדיין נשאר שלמים" הוא אמר בחיוך ומשך אותה לכיוון היציאה, הביתה.
_______________________________________________
אני קצת בלחץ של בגרויות אז תבינו אם אני לא כותבת הרבה זמן
תגובות
באמת יפה אבל זה לא מהספר עצמו??? זה נראה לי ממש מוכר.............
אני מבינה שיש בילבול עם כל הסיפור הזה גם בגלל הכינויים (הכינוי הקודם שלי הוא *מוריה*) וגם בגלל שיש פערים בזמן בין פרק לפרק...בכל אופן תודה רבה.